נגמרו הבחינות, לפחות עד שנראה את הציונים. בהתחלה חשבתי שנעשה חישוב פשוט של קושי בחינה מול ציון וככה נחליט אם כדאי לגשת למועד ב', אבל אחרי הימים הארוכים האלה ברור לי שרק אם נכשלתי אני אאלץ לגשת למועד ב'. נזכרתי גם שלא חשוב כמה אני יכול לאהוב משהו ולהתעניין בו, כשאתה מוכרח לקרוא אותו אין לך כוח הרבה פעמים. אם יכריחו אותך כל יום לקרוא את שלושת מדורי הספורט בבוקר, גם אם אתה בכיתה ד' - פשוט לא יהיה לך כוח.

שיטת הלימוד שלי למבחנים היא לא אופטימלית, אבל הפדנטיות שלי כופה עליי אותה. מסכמים ואז קוראים את כל שאר החומר שיש באינטנסיביות עד המבחן, וגם אם הרוב לא נכנס לראש - בונים על מה שכן ייכנס. אני שונא את זה אבל מרגיש שאני לא יכול אחרת. עד חצי שעה לפני המבחן ניסיתי לדחוף הכול, לא תמיד בהצלחה גדולה. וככה היה לפני שבוע בערך. הקריאה הכי טובה שלי היא באוטובוס, וידעתי שאני צריך עוד איזה כמה עמודים ככה בשביל להיות סגור על עצמי. עליתי לאוטובוס, התיישבתי והוצאתי את הסיכום. ואז קרה הדבר שאתה לא רוצה שיקרה לך במצב הזה, שני רק לאוטובוס ששובק חיים ולא מצליח להתניע - נהג ביומו הראשון בקו שלא מכיר את התחנות. עד שלב מסוים ישבה לידו איזה מישהי שעזרה לו, מה שהוביל לעצירה פתאומית בכל פעם שהייתה תחנה, אבל אז היא ירדה, ראיתי את הפרצוף חסר האונים שלו במראה. התלבטתי, מה עכשיו? הרי מישהו חייב לעזור לו, אבל אני חייב לקרוא את זה. הבנתי שאין ברירה אז צריכים לשלב. ניגשתי קדימה וניסיתי להתעלם מהסמול טוק. "אתה ממשיך ישר, ימינה בכיכר מילאנו", תוך כדי אני מעיף מבט לסיכום, והנה עוברים את דב הוז, היה בהגנה, לא? אבל יש לי מה להגיד עליו במבחן? לא נראה לי, לא יודע... "יש לך תחנה כאן". והנה רוקח, ראש העיר תל אביב, עמד גם בכופר היישוב, "אבל אתה לא פונה שם, אתה ממשיך ישר, "ימינה בחיים לבנון", אותו לא צריך למבחן. "מה עכשיו?", הוא שאל אותי בצומת רידינג-ברודצקי. הזקנה לידי אמרה לו ימינה, אבל רגע, "אתה בחלופה או לא?", לא בחלופה, אז ישר לרידינג, מוותרים על ברודצקי, שהיה בקונגרס או לא? נראה לי שהיה איזה עסקן ציוני כזה, אבל זה לא הזמן לבדוק, צריך להתמקד בסיכום. בקיצור, במקום קריאה שלווה נאלצתי לאכול לעצמי את הראש עם עוד רחובות שהייתה להם יד בהקמת המדינה. אני למבחן הגעתי והוא אולי הגיע לתחנה הסופית.

יומיים לפני כן הרשיתי לעצמי לקפוץ לארוחת ערב באנסטסיה, מקום שקיים כבר לפחות שנה לדעתי, בית קפה/מסעדה שהוא כולו טבעוני, ואמרתי יאללה, נקרא קצת בבית קפה ונתפנק. הסנדביצ'ים והעיקריות נראות טובות, אבל החלטתי ללכת על ארוחת הבוקר שמוגשת כל היום. המלצרית הייתה חמודה, ועבדה לפי הספר, כולל ה"טעים לך?" תוך כדי שהפה שלך מלא ואתה לא יכול לענות. בארוחת הבוקר מקבלים חביתת חומוס שניתן לשדרג בתוספת כסף, סלט ולחם עם מטבלים, ממרחים וחתיכות אבוקדו. ביניהם יש עגבניות, פסטו ומנגולד כבוש שנעשה במקום. יש קטע. את ההפוך עם החלב שקדים לקחתי החוצה עם סיגריה. אחלה קפה. סך הכול היה טעים וגם ממלא ביחס למחיר, והשירות סבבה.  

איפה? פרישמן 54, תל אביב.

כמה? 48 ש"ח.

מתי? א'-ה' 23:30-8:00, ו' עד 17:00, שבת מ-9:00.