אני אתקשה להאמין שאתם לא מכירים את הסביח של עובד. אבל לפרוטוקול ניתן תקציר:

מוסד בגבעתיים ששנים כבר מוכר את מנת הסביח הטובה ביקום לטענתו, ויש כאלה שמסכימים ומקבלים זאת כעובדה מוגמרת. המנה היא באמת משהו מיוחד, אבל לא יותר טובה לטעמי מסביח פרישמן או טשרניחובסקי בתל אביב. מה שכן, מדובר במנה עם ייחוד, וכמובן שיש את הקטע של המקום עצמו, התור הגדול באופן קבוע, הטקס של הכנת המנה שמלווה בשפתו המיוחדת של עובד והתמונות ממקומות שונים בעולם של אנשים עם שלטים שכתוב עליהם ש"המנה הטובה ביקום גם בצ'ילה". כמו כן מאחורי הדוכן יש את תמוונתיהם של שוברי השיאים במקום לצד הכיתובים שמסבירים על מה קיבלו את הכבוד - ההוא שבלס 200 חציל במנה וזה ששתה 50 כפיות חריף.

אני הגעתי עם קולגה, וכמובן ששכחתי לצלם את המנה שלי לפני שנתתי לה ביס, אז צילמתי את שלה. נחמד שפתאום יש תמונה של יד של אישה שמחזיקה פיתה. לא, זה לא הלק שלי.

יש כאלו שנשבר להם מהדיבור של עובד ויש כאלו שמעריצים אותו, אני איפשהו ביניהם, אבל הגימיק הזה לא משנה לי באופן אישי, אז המנה שלי בשפתו: מחמס (שם חומוס), מטחן (טחינה), חיצול מיליטנטי (הרבה חציל. קודמים לו קל, בינוני, כבד, מאסיבי ואגרסיבי), לא מבצבץ כי זה לא טבעוני, התוצאה בדרבי היא אחת אחת (כפית חריף וכפית עמבה), רץ על כל המגרש (סלט, חמוצים, בצל ופטרוזיליה) ומקבל כתר אליפות (עוד חתיכת חציל למעלה). ובעברית - הכול חוץ מביצה.

התלבטתי לגבי הארכה (עוד חצי מנה), ואז אמרתי לעצמי שיאללה, גם ככה אני לא מגיע הרבה לגבעתיים. וכמו בעוד מקומות של סביח, מי שכבר אכל זוכה לקיצור דרך מהצד, אותו מכין הסייד-קיק של עובד, ששמו ברח לי כרגע. מדובר בבחור בשנות השלושים לחייו שלמד את רזי המקצוע מעובד, ושבמכוון או שלא, לא דובר בדרך כלל את שפתו של עובד.

עוד חצי מנה נבלסה, וחזרנו לעבודה מלאים, עייפים ומרוצים.

כמה? 20 ש"ח מנה, 13 ש"ח חצי מנה.

איפה? סירקין 7, גבעתיים.

מתי? א'-ה' 00:30-9:00, ו' 9:00 עד כנה"ש וממוצ"ש עד 00:30.

בסביח פרישמן אני אוכל כל פעם שאני קונה כרטיס במשרד הכרטיסים המתועב "לאן". פרט לפעם שעברה שהייתי שם ולא היה לי כוח לעמוד בתור הארוך שבדרך כלל יש בשעת צהריים. הפעם לשמחתי היו רק שלושה-ארבעה אנשים לפניי, אז אכלנו את אותה מנה מצוינת בלי ביצה. כמו בסביח טשרניחובסקי, שאת שניהם הקים ועזב בחור בשם אפי, אומן בתחומו, גם כאן זמן ההמתנה למנה ארוך מהזמן שבו היא בידיים שלך לפני שהיא נעלמת כליל. את המחיר אני לא זוכר, אבל הוא עלה לדעתי מאז הפעם האחרונה שהייתי. מעניין כמה זמן ייקח עד שמשהו בפיתה יעלה 20 ש"ח - מחיר בלתי נתפס. ואני ממש לא מאשים את מוסד הסביח הממכר הזה, בכל מקום בתל אביב וגם מחוצה לה קשה למצוא כבר מנות איכותיות במחירים זולים.

במשך ההמתנה נכנס למקום שלום מיכאלשווילי לאחר שכבר גמר את מנת הסביח שלו בחוץ ושאל אם למישהו יש סיגריה, הוא קיבל, ואמר למוכר/בעלים שהיה טעים מאוד כרגיל. מהדינמיקה היה ניתן להבחין כי מדובר באדם נחמד, ועצם העניין הזה הוא נחמד, כי שמעתי על הרבה ידוענים שנראים על המסך הקטן כאחלה אנשים אך מתגלים כחארות כשפוגשים אותם. אמנם זה היה עניין של דקה, אבל שוב, הוא עושה רושם של בחור מאוד נחמד. דרך אגב, "מה קשור" והחומר שלהם ממש לא הצחיקו אותי כשהם היו ביחד, ולא הבנתי מה העניין שמגלים בהם, אבל דווקא כשהם לחוד או כaהם ביחד אבל עושים משהו שלא קשור למה קשור (משחק מילים חביב), אז הם התגלו לי כשחקנים טובים וכאנשים מאוד מצחיקים.  

בחיים אנחנו עדיין מחפשים כיוון חדש לפרנסה, אבל לא עלה לי עדיין רעיון מספיק טוב, וגם אם עלה משהו אז מדובר בתהליך ארוך שלא ברור כלל אם יבשיל או לא, אז עם הרבה סבלנות אני נושך שפתיים וממשיך כל יום ללכת למקום שבו אני מרגיש שרע לי ושאני בכלל לא ממצה שום פוטנציאל שגלום בי.

לא זוכר אם כתבתי, אבל מה שאני כן מצפה לו הוא טיסה לאנגליה עם סבתי עוד חודשיים וחצי. גם לראות את המשפחה שלא ראיתי זמן מה, גם לצפות בכדורגל טוב, גם לשתות כמה בירות טובות בתקווה שהן טבעוניות, וכמובן - לאתר את המקומות עם האוכל הטבעוני הטעים בלונדון. בילדותי הייתי אנגלופיל לא קטן, אבל זה עבר כנראה עם הגיל. יש משהו מאוד קר בבריטים, ומן הצד השני מאוד סליזי ודוחה כשזה קשור לבילויים ולשתייה כמובן. אף פעם לא חשבתי על לגור בחו"ל ובלונדון בפרט, אבל אחרי כמה שנים טובות שלא הייתי בלונדון אני מצפה לכך בכיליון עיניים.

ויש איזו בחורה שבן דוד שלי רוצה לסדר לי. עושה הרושם שהכול טוב ויפה לגביה, פרט לזה שהיא גרה באשדוד. עכשיו נשאלת השאלה האם יש לזה סיכוי? האם יש טעם בכלל להכיר בחורות שגרות במקומות שאפשר להגיע אליהם ולחזור מהם בצורה נוחה בכל ימות השבוע רק במכונית? אין לי רכב ואני לא כל כך אוהב לנהוג. לא יודע, האם  לתת לזה צ'אנס בכלל? הרי אני מכיר את עצמי. מצד שני, מי יודע מה יהיה. אולי בחורות שגרות רחוק יגרמו לי לרצות להגיע אליהן, ובמקרה שלא - אז ניסינו. מה שלא יהיה, נבדוק את זה, בתל אביב או באשדוד. 

איפה? פרישמן 42, תל אביב.

כמה? לא זוכר, 18 או 19 ש"ח לדעתי.

מתי? א'-ה' 24:00-9:00, ו' 16:00-9:00, ש' 24:00-20:30.

ערב השנה החדשה ובתל אביב יש תכונה ברחובות. אני אישית לא מבין זאת, אבל כנראה שאנשים מחפשים סיבה לחגוג, ואם כל העולם חוגג אז למה לא בעצם. אני מחוץ לחגיגות, שכן אני קם מוקדם בבוקר, וחוץ מזה, סבתי האהובה ביקשה שאשן אצלה באותו היום, ככה שהנשיקה היחידה שתהיה מבחינתי תהיה מוקדמת יותר מחצות. סבתא דואגת נורא שאין לי מה לאכול, היא לא מבינה בדיוק מה זה העניין הטבעוני הזה, וכל הזמן מתנצלת שאין לה מה להציע לי בגלל שהיא לא יודעת מה אני אוכל. אמרתי לה שהכול בסדר, ושאם הייתי רוצה משהו אז הייתי אומר. הדבר היחיד שאני רוצה, אמרתי לה, הוא לגלות לה שאני מעשן, ושאני ארגיש יותר נוח אם אני אוכל לעשן במרפסת. המבט שלה כשסיפרתי לה, הזכיר לי את הנסיעה המשותפת שלנו לאירלנד כשהייתי בן 15.

זה היה טיול מאורגן סובב אירלנד, וערב אחד, סבתא הייתה שיכורה, ולא בגלל המוצא האנגלו-סכסי שלה או איזה חיבה מיוחדת לטיפה המרה.

ישבנו באיזה תיאטרון אירי מסורתי שבו הוצגה איזו הצגה שעירבה ריקודים של כל מיני גברים עם חצאיות, אבל ההצגה האמיתית הייתה אצלנו בשולחן. המלצרית הביאה לי את הגינס שהזמנתי, וסבתא חשבה שפיינט זה הרבה יותר מדי בשבילי. אני לקחתי כמה שלוקים, משהו כמו שלושה. את כל השאר סבתא שתתה. לסבתא, כמו לילד בן 15, פיינט אחד זה די והותר. היא ישנה טוב מאוד בלילה הזה.

אז הפעם סבתא לא לקחה לי שאכטות מהסיגריה, והיה ברור שהיא לא מתה על זה, אבל היא מאוד רצתה שיהיה לי נוח. גינס אגב, אני כבר לא שותה. מדובר בבירה לא טבעונית. כן, יש דבר כזה. יש משקאות אלכוהוליים ששמים בהם ג'לטין שמופק מדגים. במקרה של גינס, זה נועד להבנתי בשביל להפוך אותה לצלולה יותר. חבל מאוד, כי מאוד אהבתי גינס, אבל המוסר...

בכל מקרה, לקחתי את עצמי למטה, מרחק דקה הליכה לסביח של אפי ברחוב טשרניחובסקי. אפי היה הבעלים של סביח פרישמן, אולי הסביח המפורסם ביותר בתל אביב במשך כמה שנים טובות. לפני כמה שנים, הוא עזב/מכר את המקום. הסיבה? יש שמועות ורינונים שונים על כך, אבל זה לא באמת חשוב. המקום המשיך לעבוד כרגיל, כשבשעות העומס, כרגיל, יש תור ארוך שמשתרך ממנו. כעבור זמן מה פתח אפי את הסביח בטשרניחובסקי, וחזר לעשות את מה שלא ברור עד כמה הוא עדיין אוהב ונהנה ממנו, אך ללא ספק הוא הכי טוב בו.

אבל מה לסביח ולטבעונות? הרי יש בזה ביצה. ולא רק שיש בזה, מדובר במרכיב הכרחי, אחד משניים, שלפי ההגדרה הרווחת, בלעדיהם אין סביח. ובכן, יש בכך מן האמת אך יש להבדיל בין שני המרכיבים המרכזיים בסביח: החציל והביצה. פיתה ללא חציל, אך עם ביצה ועוד מרכיבים הוא ללא ספק אינו סביח, אבל פיתה עם חציל, היא דבר שהרבה יותר קרוב למנה המקורית. חוץ מזה, אצל אפי יש שלט ובו כתוב שאין מכירת סביח ללא חציל. ואם אפי מסכים למכור מוצר כזה, כנראה שמדובר בסביח. פרט לכך, בסביח של אפי, כמו גם בפרישמן, איפה שגם כן מוגשת המנה שהגה אפי, שמים תפוח אדמה במנה. תפוח האדמה הוא עוד גורם מסיבי יחסית, בטעמו, מרקמו, והגודל שהוא תופס במנה, כך שאין פה שום פספוס לאכול מנה שכזאת ללא ביצה.

אפי ותלמידיו בטשרניחובסקי משקיעים זמן לא סטנדרטי בהכנת המנה, והם עושים זאת בנאמנות ומסירות, ללא קשר לתחושת הרעב והציפיה של אלו שמצפים לנגוס כבר בפיתה. יש מקרים שבהם אני מסיים את המנה עוד לפני שהבא אחרי בתור מצליח לתת ביס לזו שלו. במנה שלי יש: חציל, תפוח אדמה, חריף, עמבה, חומוס, טחינה, סלט רגיל, סלט חריף, כרוב אדום, בצל רגיל, בצל ירוק, עוד כל מיני עלים מסוגים שונים, פלפל ומלח, ובעצם, כל דבר שאפשר לשים בפיתה. חוץ מביצה.

אפי שם קצת מזה, קצת מההוא, עוד קצת מזה ועוד קצת מההוא, ואתה עומד שם מהופנט, מחכה לרגע שבו יושיט לך את המנה. עד שהרגע הזה מגיע, אתה נהנה מצלוחית קטנה של מלפפונים חמוצים, שנכבשים בצורה קצת שונה ממקומות אחרים כנראה, כי טעמם מעניין ואחר מברוב המקומות.

בבוקר כשקמתי והלכתי לכיוון תחנת האוטובוס ברחוב אלנבי, עוד נשמעה מוזיקה של מסיבות מברים אפלוליים, וילדים שיכורים ומסריחים התנדנדו ברחובות.

ברוכה הבאה שנת המס החדשה.

איפה? טשרניחובסקי 2, תל אביב.

כמה? 18 ש"ח המנה.

מתי? עושה הרושם שמהבוקר המאוחר עד ל-22:00 פלוס מינוס. (עריכה - ימי חול)