אז הגענו לשלב הג'אנק. האמת שקשה לי לדעת או להבין עד כמה לא בריא אכלתי, אבל בוא נגיד שהמנות הבאות ברובן לפחות בגרסה הלא טבעונית שלהן לא ממש בריאות, ושלא מדובר ברוב המקומות במסעדות של ממש (אם זה קריטריון בנוגע לג'אנק). מה שבטוח, מדובר באוכל מהיר יחסית ובמנות שמנסות בדרך כלל לדמות את המקור.

האמת שעד Blossom Du Jour בניו יורק אכלתי מעט המבורגרים פה ושם שלא היו להיט. כאן מדובר ברשת מסעדות טבעוניות ניו יורקית שלה כמה סניפים. אחד מהם היה ממש קרוב אליי ואכלתי בו ארבע פעמים. היה מבצע של בסביבות ה-12$ של המבורגר ומילקשייק. מה יותר ג'אנק מזה. היה טעים, ולעומת שאר המנות שניסיתי אצלן גם די ממלא, בטח בזכות המילקשייק וניל. 

באותו המקום אכלתי גם פילי צ'יז סטייק בגרסה הטבעונית, יום אחרי שהייתי בפילדלפיה ולא אכלתי כזה. אבל נאמר את האמת שלא חיפשתי, אז אני מניח שמישהו בפילדלפיה כן הרים את הכפפה. בכל מקרה, מדובר במנה טעימה, אבל כאמור לא ממלאת במיוחד לכשעצמה.

גם הרבה בוריטו היה לנו, בעיקר בסניפי Chipotle הפרושים ברחבי היבשת. נראה שמשם דונקי הישראלית הביאה את הרעיון בצורה שלו. לא הספקתי לבדוק אבל להבנתי דונקי כבר נעלמה (?). צ'יפוטלה שם כדי להישאר כנראה. מדובר בבוריטו ענק עם אורז, גוואקמולי, חריף, שעועית וסלט. ניתן להוסיף Sofritas - תחליף טבעוני לא רע בכלל. כנראה יותר בריא מהסאבווי וגם עושה את העבודה. רק שסוגרים מוקדם יותר ולא ראיתי אותם בדרכים באמריקה אלא רק בתוך הערים. 

את סנדוויץ' הרובן הזה מצאתי בדאונטאון לוס אנג'לס, כרגע קשה לי למצוא איפה בדיוק, אבל אם מישהו יבקש אז אעשה את המאמץ. מקום קטן שנסגר יחסית מוקדם בצהריים - כנראה פונה לקהל אנשי העסקים מהבוקר עד לאחר ארוחת הצהריים. שייקים וסנדוויצ'ים בעיקר, טעים לאללה. אני וחבר התחלקנו בו ובעוד BLT טבעוני.

פרט לכך שוב - דנבר קולורדו. לא מאמין שנמחקו או נעלמו לי התמונות. מקום אחד שנקרא Water foods - טבעוני לגמרי ומציע תפריט עם המון מנות טבעוניות. אכלתי בו גם פיש אנד צ'יפס ועוד משהו שאני לא זוכר, אבל זה היה פשוט נפלא. שוב, לא זול, אבל חובה במידה ואתם דורכים בדנבר.

ויש את Native, רשת מסעדות טבעוניות שפרושה ברחבי אמריקה. גם בה אכלתי בעיקר בדנבר ופעם אחת גם בוושינגטון. מחירים יותר עממיים ושוב - כל פגיעה בול. והנה, מצאתי את התמונה מוושינגטון, מדובר בבורגר אוקלהומה וצ'יפס. במקום גם מציעים ריפיל של מיצים לא רעים בכלל.

בחלק הבא נעבור למסעדות היותר רציניות, אך עדיין, לא מדובר בשלמנות מופרזת. 

הקדמתי.

תמיד אני מקדים, אבל הפעם היו לי 45 דקות שלמות ביפו, עד שאפגוש חבר וניכנס להופעה באזור מתחם נגה. תכננתי להגיע לפני ולאכול לאפה עם סלטים באיציק הגדול, אבל בעוד אני חושב על זה ועל הזמן היחסית רב שיש לי, ראיתי מרחוק את "מועצת גדולי הפלאפל", דוכן פלאפל בתוך בוטק'ה, מרחק יריקה מתיאטרון גשר, שקיים מאז שאני זוכר את עצמי, אבל לא אכלתי בו מעולם. באתי מוכן ללאפה, אבל החלטתי שנבדוק את הפלאפל הזה.

"שלום", אמר האדם בבוטק'ה, שנראה בסוף גיל העמידה. השבתי לשלום והנהנתי לכיוון מי שנראתה כמו אשתו, וחייכה אליי כשהיא ישובה על כיסא לידו. העפתי מבט בקערות הסלטים ושאר הדברים שנמכרים במקום, כמו פרעצלס, נקניקיות וחטיפים.

"מה בשבילך?", - "מנה בבקשה". מעליו תלויים שני ציטוטים מתוך ביקורות שמשבחות את הפלאפל, אחת מעיתון "העיר" עליו השלום, ושנייה, שלאחריה כתוב בסוגריים "ניסים". אולי זה הוא עצמו וזה בדיחה.

עניתי בחיוב לשאלה אם לשים חומוס וסלט בפיתה. בזמן האחרון שמתי לב בכמה מקומות לכך שיש הרי שתי גישות למנה פלאפל: עם חומוס ובלי חומוס. להערכתי רק בתל אביב ובמקומות ספורים אחרים בארץ נהוג בכלל למרוח חומוס במנה פלאפל. מה שבטוח הוא שיש אנשים שמביעים פליאה בכלל על עצם כך ששואלים אם למרוח להם חומוס בפיתה כשמדובר בפלאפל. אחד מאלה, שהיה לבוש יפה עם אשתו והתלבט מה לקחת, הגיע אחרי. 

עד שהפלאפל שהוטבע בשמן יהיה מוכן, שאלו המוכר ואשתו לפשר הזקן שלי. הוא סיפר את הבדיחה המוכרת על דאע"ש, זו שאני שומע כמעט כל יום מאז שהפסקתי להתגלח בתחילת מאי והזקן תפס קצת צורה. הוא דיבר על זה ש"זה עכשיו במודה", והפתיע אותי כשאמר שיש פאב בבית רומנו (התכוון לתדר) ששמה כולם עם זקנים, ו"שאם אתה מגיע כמוני, מגולח, אז לא מכניסים אותך".

אחרי שהוספתי טחינה, עמבה, חריף וחמוצים למנה, הסתובבתי לאחור וראיתי שנוצר תור לא קטן מאחורי. אנשים שכנראה הגיעו לראות הצגה וחשקו בפלאפל לפניה.

המנה טעימה. לא משהו שלא אכלתי מעולם, אבל בהחלט היה שווה לטעום ובכך לסמן "וי" על עוד מקום. 

הסתכלתי בשעון, ראיתי שיש לי עוד חצי שעה, לא צילמתי את המנה, ותכל'ס אני עוד קצת רעב. החלטתי לשבור את חוק הפיתה האחת ליום שלי, חוק שעבר במליאת הכנסת הפרטית שלי בקריאה שלישית רק לפני שבועיים. אבל יש סייגים לחוק והמקרה הזה הוא אחד מהם. אמרתי לעצמי שזה פיצוי על כל מיני דברים אחרים בחיים שלי, ובכך עידנתי עבור עצמי את ההחלטה להזמין עוד חצי מנה.

לפני שהזמנתי שוב, בדיוק עמדה בחורה מבוגרת בתור וביקשה חצי מנה ועוד חמישה כדורים. המוכר ענה לה שהוא לא מוכר בכדורים, ושמחיר חמישה הוא מחיר של חצי מנה. היא לא כל כך הבינה אז הוא הסביר לה שוב. ואז היא אמרה לו ש"היא לא רוצה ממנו יותר ממה שיש לו". הוא ענה לה ש"הוא גם לא יכול לתת לה יותר ממה שיש לו". לא הבנתי כל כך איך זה קרה, אבל בגלל אי ההבנה הזו וחוסר הנוחות של הגברת היא החליטה לוותר והלכה משם תוך כדי שהיא מסננת שהיא לא רוצה גם מה שיש לו לתת.

אכלתי עוד חצי מנה ואמרתי תודה ושלום.

איפה? שדרות ירושלים 11, יפו.

כמה? 15 ש"ח מנה, 10 ש"ח חצי מנה.

מתי? לא נמצאו שעות פתיחה, אבל מהמר שבימי חול מהצהריים המוקדמים עד הערב, כשאחרון האנשים שיוצא מתיאטרון גשר.

הסתכלתי שוב על השעה. עוד 25 דקות. כבר חטאתי בעוד חצי מנה, והנה כבר אני רואה מול הפלאפל את בר הפיצ'רס. כל המתחם הזה של נגה, תכל'ס, אף פעם לא ישבתי בו. מסעדות ביום חול, ואללה, יחסית מלאות.

הפיצ'רס דווקא היה ריק לגמרי, אבל בקע ממנו מתוכו רוק ישראלי חביב, ושלט שמספר על 1+1 עד 21:00 בכניסה.

יאללה כוסאומו, נכנסתי.

ברמנית חמודה הסבירה לי שאני צריך להזמין את השנייה עד תשע. הנהנתי בחיוב והנחתי את ידי על הברז של קרלסברג. גמעתי את 500 המ"ל בדקה וחצי אל מול עיניה המשתאות, שילמתי ויצאתי עם הבירה השנייה בכדי לשבת בחוץ. גילגלתי סיגריה וקראתי איזה כתבה ב"הארץ" על קיבוץ נירים. כמה חרא הם אכלו במלחמה יא אללה.

אז מה יצא לנו מזה שהגענו שלושת רבעי שעה מוקדם מדי להופעה שקיבלתי אליה כרטיסים בחינם? קנס של 58 ש"ח כולל טיפ ועוד כמה קלוריות מיותרות. 

אבל שיהיה, סך הכול מגיע לנו.

איפה? בת עמי 3, יפו.

כמה? 28 ש"ח לקרלסברג. מאמין שה1+1 הוא כל יום חול עד 21:00.

מתי? שבעה ימים בשבוע, 18:00 עד לקוח אחרון.

טוב, אז מה עושים כשזה לא מסתדר להגיע למקום טבעוני? אם נתחיל מההתחלה, הופתעתי לטובה מהמחיר של הקפה עם סויה בארקפה בנתב"ג (18 ש"ח). גם ארקפה וגם בן גוריון - הייתי בטוח שבקלות הם ירצו 21 ש"ח עבור קפוצ'ינו על סויה. אז אמנם לא מגיעה מילה טובה על מחיר כזה בכל מקרה, אבל זה נסבל כשעוד רגע עולים על טיסה.

בטיסה של אל על קיבלתי את הארוחה הטבעונית, שיכול להיות שהיא בעצם גם הצמחונית שלהם. ברגע שהם מגישים ארוחה בשרית לשאר המטוס, אז אין גבינה בצמחונית, למרות שאולי הקינוח הוא אחר בצמחונית. האמת שיחסית לטיסה, אחלה ארוחה. אורז, גזר, אפונה ועדשים. בצד חומוס מיקי עם פיתה קטנה, סלט, ולקינוח מן פרוסות מגליל תמרים עם שקדים. הייתי מרוצה גם בהלוך וגם בחזור.

במלון, בכל בוקר, הוגשה ארוחה בוקר אנגלית בצורת בופה, כיאה למעמד הבד אנד ברקפסט. את ארוחת הבוקר שלי ניתן לראות בתמונה מטה. גם כן לא רע בכלל. פטריות, שעועית, סלט, עגבנייה צלויה ולחם טרי. לקינוח היה מבחר פירות מכובד מאוד כשבראשם אננס טרי וטעים. ככה שכל בוקר היה אפשר להתחיל בארוחה טובה, מה שאני בכלל לא עושה בארץ.

לפני כן, בכל יום הייתי יורד בדרך כלל לסניף הקרוב של רשת בתי הקפה Costa. קפוצ'ינו על סויה (ללא תוספת מחיר) עולה 2.15 פאונד. כוס קפה טובה מאוד במחיר סביר, סיגריה והארץ באייפון.

הפאב שביקרתי בו הכי הרבה הוא "The Three Tuns". פאב אנגלי קלאסי. במקומות האלה מה שבדרך כלל טבעוני יכול למצוא זה צ'יפס. ביחד עם שני פיינטים של סטלה זו כבר ארוחה. היה כיף להגיע ל"שלושת החביות" (יש הרבה יותר חביות), להזמין בירה וצ'יפס ולראות את גמר טורניר שפילד בסנוקר. "היר יו גו דארלינג".

איפה? 1 Portman Mews S.

כמה? 2.50 פאונד לצ'יפס, 4.20 פאונד לסטלה.

מתי? כל יום, 23:00-12:00.

אגב, אזהבה: אכלתי גם צ'יפס במקדונלד'ס, עת חיכיתי לקרובי משפחה בדרך למשחק של ארסנל. כמעט נפלתי בסנדביץ' הצמחוני, כיוון שראיתי בטבלת המרכיבים של המנות X המסומן מתחת למילה Eggs. שפשפתי את עיניי ורק אז הבנתי שאותו X מסמן שדווקא המנה מכילה ביצים. אז הסתפקתי בצ'יפס ובקולה.

בצ'יינה טאון יש הרבה מסעדות סיניות (כמה מפתיע) שמציעות לאכול כפי יכולתך במחירים שנעים בין 6 ל-10 פאונד בערך. הגעתי לאזור לסטר סקוור, ומי שהייתה עימי הייתה רעבה מאוד והציעה שנלך לבופה כזה, אך היא דאגה שלא יהיה לי מה לאכול. הרגעתי אותה, והסברתי לה שאני תמיד מוצא מה, במיוחד כשאפשר לאכול מזה כמה שרוצים. נכנסנו לאחד המקומות. במקום היה ריח שמנוני מאוד, תור גדול של צעירים שבאו למלא את כרסם לפני שתייה הגונה וכמה סינים שכל הזמן הלכו הלוך וחזור עם סירים מהבילים בכדי להחליף את אלו הריקים בבופה. האוכל חם מאוד, ויכול להיות שזה בכוונה בגלל שכל הזמן מגיעים מלצרים ושואלים אם אתה רוצה לשתות משהו, מה שיעלה את מחירה של הארוחה מהמחיר הנקוב של הבופה. למרות חששותיה של הגברת, אכלתי מספיק. אורז, פטריות, ירקות, אטריות אורז, תפוחי אדמה, צ'יפס. שני הדברים היחידים שלא הייתי בטוח לגביהם היו הדבר הקריספי הלבן במרכז התמונה והאגרול. שאלתי את אחת העובדות לגביהם. לא הבנתי מה זה בדיוק הצ'יפס הסיני הזה, אבל היא אמרה שלא זה ולא האגרול מכילים ביצים. כמו שהזכרתי בחלק א', כשיש ספק - הולכים עם ההתקפה.

איפה? באחת המסעדות הסיניות בצ'יינה טאון, אזור רחוב Gerrard.

כמה? 6 פאונד במקרה הזה.

מתי? לא יודע מה קורה שם ביום, אבל הבופה בכל המסעדות הללו פתוח לדעתי כל יום משעות הערב המוקדמות עד חצות פחות או יותר בטח.

ויש גם פלאפל. באמצע הלילה, בדרך הביתה מעוד יציאה, עצרתי בדרך באיזה דוכן שמציע כל בשרים בטורטיה וגם פלאפל. ידעתי מראש שזו תהיה טעות, אבל הייתי רעב קצת. המוכר חימם כמה כדורים במיקרו, שם אותם בטורטיה עם סלט, דקה בטוסטר ונתן לי את הדבר הזה תמורת 5 פאונד. לא היה זוועה, אבל גם לא הייתי אומר שזה היה טעים. זה היה אכיל והתאים בדיוק לשעה. חבל על הזמן והכסף. אני בטוח שקיימים כמה מקומות כאלה בלונדון. תשתדלו לא לאכול שם.

לעומת זאת, פלאפל שהיה לא רע בכלל אך במחיר מוגזם למדי הוא פלאפל מעוז. מדובר בעוד סניף של רשת הפלאפליות בבעלות ישראלית שכבשה את אירופה לפני כעשור. הסניף ממוקם בסוהו והוא מציע פלאפל בפיתה או במגשית. סקרתי בקצרה את התפריט כשברור לי שאני רוצה פשוט מנה. השאלה של המוכרת אם אני רוצה לשבת או לקחת הפתיעה אותי, כי מה בעצם ההבדל? מדובר בפיתה עם פלאפל. ההבדל הסתבר לי לאחר כמה שניות. מנה בישיבה עולה בערך עוד פאונד. לא סגור למה בדיוק, אולי הכוונה שבר הסלטים פתוח לך לאורך כל אכילת המנה? לא נראה לי, לא באנגליה. כעבור שלוש דקות קיבלתי פיתה עם חומוס, פלאפל וסלט ומילאתי לי מכל טוב ממה שהיה בבר הסלטים. ההפתעה - בורגול. היה באמת מנה לא רעה, אבל כאמור, המחיר המחיר.

איפה? 43 Old Compton St.

כמה? 6.60 פאונד.

מתי? כל יום מ-11:00. שני, שלישי, רביעי וחמישי עד 1:00, שישי-שבת עד 2:00, ראשון עד 24:00.

נחמד בטיילת על הגדה הדרומית של התמזה. יש נוף עירוני נחמד, ובדרך להצגה בתיאטרון הלאומי הוזמנו לארוחה במסעדה. The Wharf היא מסעדת דיינר כזאת שמציעה המון דברים לא טבעוניים כלל וכלל, והמנה היחידה שנראה היה כי ניתן לטבען היא פטריית פורטבלו בלחמנייה. בפנים יש גם פלפל קלוי וירקות. בעיקרון המנה המקורית מגיעה גם עם גבינה, אבל לבקשתי הורידו את הגבינה ובמקומה קיבלתי פרוסות אבוקדו. הצ'יפס היו סבבה, וגם שתיתי בקבוק של בדוויזר בודבר, היה טעים. המחיר לא עניין אותי כי זה לא היה על חשבוני, מה שכנראה עשה את ההנאה מהארוחה לגדולה עוד יותר.

איפה? 56 Upper Ground.

כמה? 10 פאונד.

מתי? שבעה ימים בשבוע, 23:30-11:30.

אז היה כיף, ונחכה לחופשה הבאה, ועד אז אני מביט בפריט היחיד שקניתי, מאפרה, ובתחתית שלה כתובה אותה סיסמה ממלחמת העולם השנייה: KEEP CALM AND CARRY ON.