או.קי, אז עכשיו למסעדות של ממש. כמובן שהממשק והיכולת הטכנולוגית שלי לא יאפשר תמונות של הכול, אבל נשתדל לא לשכוח כלום. עוד סנדביץ' רובן שהיה ממש טעים עם צ'יפס בצד. זה מה-Chicago Diner, מסעדה צמחונית די מצליחה בשיקגו עם שלל אפשרויות טבעוניות.

נשארים בשיקגו. מסעדה קובנית - Miles 90. היו כמה אופציות בתפריט אבל אני כהרגלי, ביקשתי מהמלצר שימליץ לי על האופציה הפופולרית ביותר בתפריט. וזה אחרי שהוא נתן נאום שאי אפשר לעצור לי ולחברים לגבי סוגים שונים של בשרים. היה טעים, קשה לי לשים את האצבע על מה זה בדיוק המטבח הקובני, דומה מאוד למקסיקני, אבל יכול להיות שזה בגלל שמדובר במנה טבעונית. את ה-IPA ברקע אגב לא ניתן להשיג במסעדה כמו אלכוהול בכלל. יש שם איזה קטע של מקומות שבו אתה מביא את האלכוהול שלך מהבית. לא בטוח אם זה קשור לרישיון מכירת אלכוהול לעסק ולמחירו, אבל זה קטע די נחמד. פשוט קפצנו לפני זה לסופר והגענו עם בירות, טקילה ועוד.

באיסט וילג' בניו יורק אכלתי את המנה הבאה שהכילה "ברווז". מדובר במסעדה קוריאנית טבעונית Franchia. כמו בעוד הרבה מסעדות אסייתיות יש מה שנקרא faux meat - תחליפים שונים, ובמקרה של זו כל התפריט טבעוני. לא בפעם הראשונה, היה מאוד קשה להבין את האנגלית של המלצרים ולכן זרמתי איתם. היה טעים אבל חם מאוד, זה הגיע בקדרה מהבילה. יש מצב שישבתי עליה 40 דקות.

בצ'יינה טאון ניו יורק אכלתי במסעדה הסינית הצמחונית Buddha Bodai שמתהדרת כמו עוד רבות גם בתעודת כשרות. המנה הייתה טעימה אבל קצת מתוקה מדי, ושוב היה קשה להבין את המלצרים ואת אופן ההזמנה כשבשולחן יש דף עם רשימה של דים סאם ועט ביחד עם התפריט הרגיל. עדיין לא הייתי ממליץ לוותר כי כל מה שראיתי על השולחנות נראה טוב מאוד.

בשיקגו ופרבריה גם נתקלתי בכמה מסעדות אסייתיות שמציעות הרכבה עצמית של צלחת מוקפץ. כאן מדובר במונגולית באבנסטון. לאחר הרכבת הצלחת רק צריך לשים בה מקלות עם השם שלך, ובמקרה שלי גם כאלו שמבקשים טופו במקום סוג בשר, וגם מין מלאווח כזה שמגיע בצד.

תמונות מרשת Loving Hut אין לי, אבל מדובר ברשת אסייתית טבעונית עם סניפים בכל ארה"ב. טעים מאוד במחירים סבירים ביותר.

שוב בשיקגו, יש מסעדה מאוד אופנתית שנקראת Mana והיא מציעה מגוון מנות שנוח להתחלק בהן. אחת מהן היא הבאה, משהו עם טופו וחצילים. די מוצלח.

ובדאון טאון של וגאס, באזור קצת יותר נחמד מהסטריפ לדעתי, יש מסעדה טבעונית במתחם "פארק הקונטיינרים". שמה Simply Pure. הלכתי על הנאצ'וס עם ה"בשר" וה"גבינה". חוץ מזה, אין לי מושג איך אף אחד לא חשב על זה, אבל מישהו צריך להרים את הכפפה ולפתוח מסעדה טבעונית בשם "Las Vegans". אם למישהו יש תוכניות עסקיות כאלה שידבר איתי.

ואם כבר נגענו במקסיקני, אז בסן דייגו היפהפיה, באושן ביץ' יש את Ortega's Cocina, בה קיבלתי את המנה המוגזמת הזו. וזה עוד אחרי נאצ'וס על חשבון הבית בהמתנה למנה. יכול למלא שני אנשים בקלות. מדובר בשלושה ממולאים עצומים עם סלט, אורז והמון שעועית.

לצערי אין לי את התמונות, אבל אכלתי במסעדה מקסיקנית טבעונית מאוד מצליחה בסן פרנסיסקו ששמה Gracias Madre. התחלקנו במספר לא קטן של מנות שכולן טעימות מאוד.

וגם אוכל הודי מצוין היה כמובן. גם בסן פרנסיסקו, אך התמונה הנ"ל מניו ג'רזי מאיזה חור שיהיה לי קשה למצוא. אבל שיהיה בתור תמונת אילוסטרציה.

בפעם הבאה נתעסק קצת, כמה שיותירו לי הזיכרון והטכנולוגיה, במקומות שנחשבים גם בריאים.

מתחילת החודש השתדלתי שלא לקרוא חדשות ספורט. עונת המלפפונים מלאה בהנפצות שונות ומשונות, ובגלל שיש כל כך הרבה בילופים שמסתובבים באתרי הספורט השונים ולעיתים קשה להבחין בין אמת ושקר, העדפתי שלא לבזבז את זמני ותקוותיי על המצאות של עיתונאים וסוכני שחקנים. אבל אז הגיעו בשבוע שעבר הידיעות על סיכומו העקרוני של איתי שכטר בהפועל תל אביב. שכטר הוא בין שחקני הכדורגל הטובים אם לא הטוב ביותר שראיתי בעיניי שלי על הדשא בבלומפילד, והמחשבות עליו ועל גילי ורמוט שוב משתפים פעולה העבירו צמרמורת בגופי. ניסיתי להתעלם, ניסיתי לשכוח מזה, אבל לא הצלחתי. חברים ולינקים עטו עליי בהצלבה מכל עבר, והבנתי שהעניין כמעט סגור הרמטית. במשך שבוע המחשבות לא הרפו אך מנגד נפלה בתקשורת דממה לגבי העניין. פה ושם איזה משפט על כך שמחכים לטיוטת חוזה, ושוב ידיעה על כך שהעסקה סוכמה, אבל שום ידיעה שמחדשת בנושא. השילוב של הציפיה לחתימתו המיוחלת ביחד עם השקט הזועק באתרי הספורט ובדפי העיתון הפכו לסיוט. וכך במשך שבוע, כל עשר דקות בדקתי אם יש חדש בנושא. בבקרים זינקתי מהמיטה היישר למחשב, ובכל פעם שכיסי רטט שלפתי את האייפון ממנו כמו אקדוחן במערבון, אך התאכזבתי מחדש בכל פעם. 

ואז ביום חמישי זה קרה, הידיעה על החתימה הגיעה ועימה כונסה מסיבת העיתונאים שחיכינו לה שבוע וקצת. איתי שכטר שוב באדום, מחייך ומדבר. אופוריה.

בין לבין קפצנו בהפסקת הצהריים בעבודה לקישריה. מקום שמתמחה בקישים, ולאחרונה הוסיף מגוון קישים טבעוניים לתפריט. בצהריים מוגשת במקום ארוחה עסקית שכוללת קיש אישי, סלט ושתייה קרה או חמה. בחרתי בקיש פטריות, בצל, בטטה ופסטו, בסלט קרנצ'י ובקפה הפוך על סויה. הקפה היה מצוין.      

לאחר כמה דקות הגיעו הקיש והסלט. האיכות הייתה ניכרת בכל ביס. נהניתי מאוד, ובסוף עם החשבון גם הגיעו שתי עוגיות. רק כשאחת מהעוגיות כבר הייתה בפי, נזכרתי שייתכן מאוד שמדובר בעוגייה לא טבעונית, שכן הגיוני שהמלצרית שכחה מנטייתי המוסרית-קולינרית. שאלתי אותה, היא אישרה את טעותה, נבהלה קצת, הרגעתי אותה. הבעלים של המקום שלף שני מטבעות שוקולד טבעוניים מצנצנת שעמדה לידו על הבר והגיש לי אותם בחיוך. סוף טוב לארוחה טובה.

בערב החגיגה הושלמה. ישבנו לנו בבר השכונתי בנחת, וראינו את מכבי כדורסל מקבלת. שמחת בית השואבה. גיא פניני, שבעונה האחרונה התגלה שהוא לא רק טראש-טוקר, אלא מנאץ של ממש, אמר ש"כל העולם רצה שנפסיד אז קיבלתם את זה" וליאור אליהו אמר ש"מגוחך שהאליפות מוכרעת במשחק אחד". שום מילה על השריון של מכבי ביורוליג ועל כך שידוע שהיא עושה מאמצים שאף קבוצה אחרת לא תשחק ביורוליג, שום מילה על ההרגלים הספורטיביים של מכבי שכוללים פנייה לכוכב היריבה לפני משחק מולה, וכמובן, שום מילה על בנק פנאן. 

האמת שהאליפות שמכבי חיפה לקחה ומכבי תל אביב איבדה בעצם לא משנה שום דבר מבחינת הכדורסל הישראלי, ודווקא זו הסיבה שכל כך מתוק לראות את כל אנשי "הקבוצה של המדינה" מתפתלים ומתבכיינים. הרי יש לכם 50 אליפויות ושיריון ביורוליג לעד. משחק אחד זאת שיטה רעה, אבל אתם הסכמתם לזה והופעתם לגמר.

ולמחרת כמובן שמצאו את האשם בכל, מנהל הקבוצה, גור שלף, והוא יילך הביתה. תענוג. 

איפה? כצנלסון 147, גבעתיים.

כמה? 42 ש"ח. 39 ש"ח לעסקית ותוספת 3 ש"ח לחלב סויה.

מתי? א'-ה' 23:00-8:00.

הרגע הטוב ביותר בשבוע, הוא ללא ספק בימי חמישי, ברגע שאני יוצא מהעבודה. אמנם זה בערב, אבל השמיים יפים והעטלפים מצייצים. אני בדרך כלל לא רעב מדי, כי הבטן כבר מלאה בסיפוק מהידיעה כי מדובר בסוף יום עבודה שבסופו נוכל לישון כשאין לנו שום התחייבות למחרת בבוקר. בדרך כלל בין האוטובוס לבית אני עוצר בטאבון קינג ג'ורג'. מה יש לטבעונים לאכול במקום שכולו מאפים שמרוחים בביצה? פיתות. מסתבר שאותן לא מורחים בביצה, ואם בסך הכול אתה רוצה לסגור פינה, אז מדובר באחלה אופציה. יש פיתה עם שומשום, פיתה עם זעתר, ופיתה עם רסק ובצל. המחיר ללא תחרות ואם קונים כמה פיתות אז בכלל אין מה לדבר. ועכשיו קצת על הבחירות:

על אנשים שלא הולכים להצביע - לכל אדם יש את אמונותיו ועמדותיו, וברור שכל עוד מאן דהו לא יהיה בעצמו בכנסת, לא יהיה אדם שהוא רואה בו את צלם דעותיו ורצונותיו באופן מדויק. אבל לכל אחד יש את הזכות האזרחית והחובה המוסרית ללכת ולתת את קולו לאנשים שהכי קרובים למצע נפשו, ומי שלא עושה זאת הוא פשוט אהבל. לא ביקשו ממך לצאת להפגנות או להתווכח עם אנשים ברחובות, בסך הכול לקום ולשים בקלפי פתק. יש לך צ'אנס להיות חלק משינוי חייך וחיי הסובבים אותך, אבל אתה בוחר ללכת לקניון. אפס.

על ההתלבטות שאנשים אומרים שיש להם - מי שמתלבט פשוט עושה לעצמו חיים קשים מדי. אנחנו כועסים על נבחרי הציבור שהם לוקחים החלטות שקשורות לאינטרסים שלאו דווקא קשורים לערכיות או לסיבה שבגללה הם נבחרו, אז למה לנו לעשות חישובים מסובכים שכלל לא ברורות לנו התוצאות שלהם? למה לנו לחשוב כמו אחרון הפוליטיקאים? בבחירות ניתנת לנו הזכות להביע את דעתנו ולבחור בצורה ערכית את האנשים שהכי קרובים אלינו בדעותיהם מתוך מי שמעמיד את עצמו לבחירה. כיום מה כבר בן אדם חסר מושג צריך לעשות? כולה להיכנס לאתר של מפלגה, לראות את הרשימה, את המצע, מה היא עשתה ומה היא אומרת שהיא מתכוונת לעשות. 

על מי שמצביע לימין ה"חילוני" או הדתי אין הרבה על מה להתעכב - הצבעה מהבטן, הצבעה מסורתית, וכנראה בעיקר אמונה חזקה בבורא עולם שיצילנו. אחרת איך אפשר להסביר הצבעה למפלגות שמושכות את הזמן וגוררות אותנו לעתיד של מדינה דו לאומית? מי שמאמין באלוהים ו/או מלכות נתניהו, שיפחד.

ומה יש להגיד על מי שמצביע למפלגות המרכז? מדובר בהצבעה ריקה מתוכן, שכן אם ראשיהם יספרו לנו את האמת שלהם, הם כבר לא יהיו מרכז. "מרכז" זו הדרך שלהם להגיד שבעצם הם מפחדים להגיד את מה שהם רוצים. הם רוצים "למתן" את ביבי. מה ייצא לנו מזה שהן יישבו עם ביבי בקואליציה? מיתון של הקיפאון המדיני? מיתון של גזירות כלכליות? מיתון של בידוד בינלאומי? מיתון של ימין קיצוני והזוי? יש מפלגה שפעם הייתה מפלגת שלטון בישראל, ולמרות שהעומדת בראשה היא ללא ספק שמאלנית, היא בעצמה מתכחשת לכך בתוקף. שמאל מבויש, שמאל בתחפושת.

יש שתי מפלגות שמאל, שיש להן מוניטין ככאלה, שאומרות את זה בגאווה, בלי בושה, ושתיהן מציגות דעות מוצקות וידועות בכל הנושאים שעל הפרק. אחת מהן ציונית ואחת לא ציונית. פרט להן יש עוד רשימה שאפשר להניחה בסל השמאלי, שמציעה להצביע לה כסוג של הצבעת מחאה, שמטרתה היא לעבור את אחוז החסימה, לשים את רגלה בכנסת ולהילחם בשחיתות. כל הצבעה לאחת מאלו היא טובה בדרכה שלה. 

חייבים להצביע בשביל להציל את המדינה שלנו. אני ציוני, אז יאללה במרצ!

איפה? המלך ג'ורג' 53, תל אביב.

כמה? 5 ש"ח לפיתה ומחיר מבצע שאני לא זוכר, אבל משהו כמו 12 ש"ח ל-3 פיתות.

מתי? טוונטי פור סבן בימים שבהם הקב"ה עובד.