טוב, אז נראה לי הגענו לחלק האחרון. קצת בריאות. אם יהיה לנו כוח אולי גם יהיה איזה פוסט על פלאפל בארה"ב. נתחיל בשיקגו, רו-פוד ב-Chicago Raw. מוכרת נחמדה מאוד שנראית גם כבעלים של המקום המליצה לי בתור מנה משביעה על הפיצה. מה זה משביע - בקושי גמרתי את זה. זה נראה קטן אבל כל השקדים והאגוזים שזה עשוי מהם עושים את העבודה.

 


עדיין בשיקגו, ב-Kramer's Health, חנות סטייל עדן טבע מרקט, יש קומה שנייה עם מסעדונת. הלכתי על הקומבינה של המבורגר, מרק ושייק. היה לא רע בכלל.

רק פעם אחת בטיול אכלתי סושי. ב-Beyond Sushi, אחת ממסעדות הרשת הניו-יורקית. לא הופעתי בסוף לגלות על הקבלה שהמנהל הוא ישראלי. גם פה הלכתי על קומבינציה של 18 חתיכות. שני רולים ועוד שתי חתיכות שהומלצו לי. מה שמעניין שזה לא בדיוק סושי. אין אצה והאורז הוא שחור אדמדם. בכל אופן, זה היה טעים ואחת ההפתעות והדברים המיוחדים שאכלתי.

ויש את רשת LYFE Kitchen שנדמה לי שכבר הזכרתי. כאן בתמונה זה ראפ מהסניף שלהם באבנסטון. טעים מאוד אבל מנות יחסית קטנות למחיר ולמה שרגילים באמריקה. בגלל זה הלכנו גם על הצ'יפס בטטה שסגר את הסיפור.

עוד רשת שלה סניפים בכל ארה"ב היא רשת הסופרים היקרה והאיכותית Whole foods. לא זול בכלל, אבל יש להם במעדנייה בר סלט ופס חם. סלט הביצים ללא ביצים שלהם מצוין, ובכלל מעל כל דבר כתוב אם זה טבעוני. על המילוי המוגזם מטה בשיקגו שילמתי 20$, וככה למדתי בפעמים הבאות שאכלתי שם שפחות זה מספיק. מה שכן, יש גם כמה דברים שם שהם קצת נפילה אז ביחרו בקפידה מה אתם שמים בקופסה.

למשל כאן בוושינגטון עשיתי בחירות יותר חכמות וגם לקחתי קופסה שטוחה.

VLife בניו יורק מזכירה מאוד את Blossom De Jour אבל נראית ומרגישה יותר "בריאה". כשביקשתי את המנה הכי ממלאת קיבלתי צלחת עם אורז, עדשים, חסה, תפו"א וטופו. היה מוצלח מאוד.

יש גם כמובן ברי סלט בהרכבה בכל מיני מקומות. הסלט הבא מאיפשהו בפרברי שיקגו וכל מה שאני זוכר שהוא היה טוב ועלה מעט.

ובכן, כמו שכבר התבכיינתי - אכלתי עוד מלא דברים אבל משום מה התמונות שלהם לא רוצות לעלות. במידה ויקרה נס אז אולי יהיה עוד חלק. או שסתם יבוא לכתוב קצת על פלאפל בארה"ב.

אם לא - סלמתכ עד הפעם הבאה.

או.קי, אז עכשיו למסעדות של ממש. כמובן שהממשק והיכולת הטכנולוגית שלי לא יאפשר תמונות של הכול, אבל נשתדל לא לשכוח כלום. עוד סנדביץ' רובן שהיה ממש טעים עם צ'יפס בצד. זה מה-Chicago Diner, מסעדה צמחונית די מצליחה בשיקגו עם שלל אפשרויות טבעוניות.

נשארים בשיקגו. מסעדה קובנית - Miles 90. היו כמה אופציות בתפריט אבל אני כהרגלי, ביקשתי מהמלצר שימליץ לי על האופציה הפופולרית ביותר בתפריט. וזה אחרי שהוא נתן נאום שאי אפשר לעצור לי ולחברים לגבי סוגים שונים של בשרים. היה טעים, קשה לי לשים את האצבע על מה זה בדיוק המטבח הקובני, דומה מאוד למקסיקני, אבל יכול להיות שזה בגלל שמדובר במנה טבעונית. את ה-IPA ברקע אגב לא ניתן להשיג במסעדה כמו אלכוהול בכלל. יש שם איזה קטע של מקומות שבו אתה מביא את האלכוהול שלך מהבית. לא בטוח אם זה קשור לרישיון מכירת אלכוהול לעסק ולמחירו, אבל זה קטע די נחמד. פשוט קפצנו לפני זה לסופר והגענו עם בירות, טקילה ועוד.

באיסט וילג' בניו יורק אכלתי את המנה הבאה שהכילה "ברווז". מדובר במסעדה קוריאנית טבעונית Franchia. כמו בעוד הרבה מסעדות אסייתיות יש מה שנקרא faux meat - תחליפים שונים, ובמקרה של זו כל התפריט טבעוני. לא בפעם הראשונה, היה מאוד קשה להבין את האנגלית של המלצרים ולכן זרמתי איתם. היה טעים אבל חם מאוד, זה הגיע בקדרה מהבילה. יש מצב שישבתי עליה 40 דקות.

בצ'יינה טאון ניו יורק אכלתי במסעדה הסינית הצמחונית Buddha Bodai שמתהדרת כמו עוד רבות גם בתעודת כשרות. המנה הייתה טעימה אבל קצת מתוקה מדי, ושוב היה קשה להבין את המלצרים ואת אופן ההזמנה כשבשולחן יש דף עם רשימה של דים סאם ועט ביחד עם התפריט הרגיל. עדיין לא הייתי ממליץ לוותר כי כל מה שראיתי על השולחנות נראה טוב מאוד.

בשיקגו ופרבריה גם נתקלתי בכמה מסעדות אסייתיות שמציעות הרכבה עצמית של צלחת מוקפץ. כאן מדובר במונגולית באבנסטון. לאחר הרכבת הצלחת רק צריך לשים בה מקלות עם השם שלך, ובמקרה שלי גם כאלו שמבקשים טופו במקום סוג בשר, וגם מין מלאווח כזה שמגיע בצד.

תמונות מרשת Loving Hut אין לי, אבל מדובר ברשת אסייתית טבעונית עם סניפים בכל ארה"ב. טעים מאוד במחירים סבירים ביותר.

שוב בשיקגו, יש מסעדה מאוד אופנתית שנקראת Mana והיא מציעה מגוון מנות שנוח להתחלק בהן. אחת מהן היא הבאה, משהו עם טופו וחצילים. די מוצלח.

ובדאון טאון של וגאס, באזור קצת יותר נחמד מהסטריפ לדעתי, יש מסעדה טבעונית במתחם "פארק הקונטיינרים". שמה Simply Pure. הלכתי על הנאצ'וס עם ה"בשר" וה"גבינה". חוץ מזה, אין לי מושג איך אף אחד לא חשב על זה, אבל מישהו צריך להרים את הכפפה ולפתוח מסעדה טבעונית בשם "Las Vegans". אם למישהו יש תוכניות עסקיות כאלה שידבר איתי.

ואם כבר נגענו במקסיקני, אז בסן דייגו היפהפיה, באושן ביץ' יש את Ortega's Cocina, בה קיבלתי את המנה המוגזמת הזו. וזה עוד אחרי נאצ'וס על חשבון הבית בהמתנה למנה. יכול למלא שני אנשים בקלות. מדובר בשלושה ממולאים עצומים עם סלט, אורז והמון שעועית.

לצערי אין לי את התמונות, אבל אכלתי במסעדה מקסיקנית טבעונית מאוד מצליחה בסן פרנסיסקו ששמה Gracias Madre. התחלקנו במספר לא קטן של מנות שכולן טעימות מאוד.

וגם אוכל הודי מצוין היה כמובן. גם בסן פרנסיסקו, אך התמונה הנ"ל מניו ג'רזי מאיזה חור שיהיה לי קשה למצוא. אבל שיהיה בתור תמונת אילוסטרציה.

בפעם הבאה נתעסק קצת, כמה שיותירו לי הזיכרון והטכנולוגיה, במקומות שנחשבים גם בריאים.

תשמעו, אחת המנות. מרק טעים עם טופו, אטריות אורז, נבטים, אצות ועוד כמה דברים טובים. נשמע לי כמו וואחד תרופת סבתא לצינון, במיוחד אם מוסיפים מהחריף האדום, שהוא בעצם סחוג סיני.

פוראמה היא מסעדה סינית, שסניפה המקורי באשקלון, ולפני מספר חודשים פתחה את "פוראמה דים סאם" בבן יהודה. השמועות אומרות שהדים סאם הטבעוניים אחלה אבל אני הלכתי על מנה שתשביע אותי בבטחה - המרק.

פעמיים יצא לי לאכול את המרק הזה, פעם בטייק אוואי ופעם במקום. אני לא יודע אם יש בעייתיות בהתחייבות של המקום לגבי שעת הסגירה שלו, אבל בשתי הפעמים המרק כמעט חמק ממני. בראשונה הגעתי בתשע וחצי בערב בערך, ונאמר לי כי אי אפשר לשבת אלא רק לקחת בטייק-אוואי, לא מת על טייק-אוואי ובמיוחד כשמדובר במרק, אבל הגעתי הביתה, המרק היה עוד חם, ולמרות שאין לי בבית קערה מספיק גדולה בשביל כל המרכיבים, נהניתי מאוד.

בפעם השנייה, ביום קר וגשום, כשאני מצונן למדי, התייצבתי כבר בשמונה ומשהו בערב על מנת לשבת ולאכול את המרק. במקום הייתה המולה גדולה של קיפול דים סאמים וצעקות באיזו שפה אסייאתית, כנראה סינית. כשבאתי להתיישב נאמר לי כי המקום נסגר יותר מוקדם בשל קייטרינג שהוא עורך למסיבה. התעקשתי ועשיתי פרצוף מאוכזב של כלב שהיה בטוח שהוא יוצא לטיול, וגם הבטחתי כי אני רק אוכל מרק ועושה זאת במהירות. בחור בגיל העמידה, שנראה כמו בעל המקום, נעתר לבקשתי.

הזמנתי, לאחר כשלוש דקות קיבלתי את המרק המהביל. התחלתי להיאבק באטריות ובירקות בעזרת צ'ופ סטיקס בעוד מסביבי מלחמת עולם של הכנת דים סאמים בקצב מסחרר. בעל המקום, ישראלי, החליף צעקות עם כמה סינים לגבי כל מיני דברים שבוודאי היו קשורים לארגון מטען הדים סאם שנשלח למסיבה הנ"ל.

המרק טוב גם למי שלא אוהב חריף, אבל מי שאוהב, כמוני, יהנה מאוד מזריקת קצת חריף למרק וערבובו תוך כדי שהוא מקבל גוון אדמדם, כשבכל לגימה אתה מרגיש את הגוף שאומר לך תודה על העוררות.

אחרי שסיימתי עם הצ'ופס סטיקס התחלתי לאכול במהירות עם הכף עד שהגעתי לסוף, וללגימה של כל מה שנשאר כשאני מחזיק את הקערה בשתי ידיי. שילמתי, אמרתי תודה ויצאתי אל הרחוב הגשום כשתעלות האף שלי פתוחות לרווחה.

איפה? בן יהודה 7, תל אביב.

כמה? 32 ש"ח.

מתי? שבעה ימים בשבוע, 22:00-12:00.