טוב, אז מה עושים כשזה לא מסתדר להגיע למקום טבעוני? אם נתחיל מההתחלה, הופתעתי לטובה מהמחיר של הקפה עם סויה בארקפה בנתב"ג (18 ש"ח). גם ארקפה וגם בן גוריון - הייתי בטוח שבקלות הם ירצו 21 ש"ח עבור קפוצ'ינו על סויה. אז אמנם לא מגיעה מילה טובה על מחיר כזה בכל מקרה, אבל זה נסבל כשעוד רגע עולים על טיסה.

בטיסה של אל על קיבלתי את הארוחה הטבעונית, שיכול להיות שהיא בעצם גם הצמחונית שלהם. ברגע שהם מגישים ארוחה בשרית לשאר המטוס, אז אין גבינה בצמחונית, למרות שאולי הקינוח הוא אחר בצמחונית. האמת שיחסית לטיסה, אחלה ארוחה. אורז, גזר, אפונה ועדשים. בצד חומוס מיקי עם פיתה קטנה, סלט, ולקינוח מן פרוסות מגליל תמרים עם שקדים. הייתי מרוצה גם בהלוך וגם בחזור.

במלון, בכל בוקר, הוגשה ארוחה בוקר אנגלית בצורת בופה, כיאה למעמד הבד אנד ברקפסט. את ארוחת הבוקר שלי ניתן לראות בתמונה מטה. גם כן לא רע בכלל. פטריות, שעועית, סלט, עגבנייה צלויה ולחם טרי. לקינוח היה מבחר פירות מכובד מאוד כשבראשם אננס טרי וטעים. ככה שכל בוקר היה אפשר להתחיל בארוחה טובה, מה שאני בכלל לא עושה בארץ.

לפני כן, בכל יום הייתי יורד בדרך כלל לסניף הקרוב של רשת בתי הקפה Costa. קפוצ'ינו על סויה (ללא תוספת מחיר) עולה 2.15 פאונד. כוס קפה טובה מאוד במחיר סביר, סיגריה והארץ באייפון.

הפאב שביקרתי בו הכי הרבה הוא "The Three Tuns". פאב אנגלי קלאסי. במקומות האלה מה שבדרך כלל טבעוני יכול למצוא זה צ'יפס. ביחד עם שני פיינטים של סטלה זו כבר ארוחה. היה כיף להגיע ל"שלושת החביות" (יש הרבה יותר חביות), להזמין בירה וצ'יפס ולראות את גמר טורניר שפילד בסנוקר. "היר יו גו דארלינג".

איפה? 1 Portman Mews S.

כמה? 2.50 פאונד לצ'יפס, 4.20 פאונד לסטלה.

מתי? כל יום, 23:00-12:00.

אגב, אזהבה: אכלתי גם צ'יפס במקדונלד'ס, עת חיכיתי לקרובי משפחה בדרך למשחק של ארסנל. כמעט נפלתי בסנדביץ' הצמחוני, כיוון שראיתי בטבלת המרכיבים של המנות X המסומן מתחת למילה Eggs. שפשפתי את עיניי ורק אז הבנתי שאותו X מסמן שדווקא המנה מכילה ביצים. אז הסתפקתי בצ'יפס ובקולה.

בצ'יינה טאון יש הרבה מסעדות סיניות (כמה מפתיע) שמציעות לאכול כפי יכולתך במחירים שנעים בין 6 ל-10 פאונד בערך. הגעתי לאזור לסטר סקוור, ומי שהייתה עימי הייתה רעבה מאוד והציעה שנלך לבופה כזה, אך היא דאגה שלא יהיה לי מה לאכול. הרגעתי אותה, והסברתי לה שאני תמיד מוצא מה, במיוחד כשאפשר לאכול מזה כמה שרוצים. נכנסנו לאחד המקומות. במקום היה ריח שמנוני מאוד, תור גדול של צעירים שבאו למלא את כרסם לפני שתייה הגונה וכמה סינים שכל הזמן הלכו הלוך וחזור עם סירים מהבילים בכדי להחליף את אלו הריקים בבופה. האוכל חם מאוד, ויכול להיות שזה בכוונה בגלל שכל הזמן מגיעים מלצרים ושואלים אם אתה רוצה לשתות משהו, מה שיעלה את מחירה של הארוחה מהמחיר הנקוב של הבופה. למרות חששותיה של הגברת, אכלתי מספיק. אורז, פטריות, ירקות, אטריות אורז, תפוחי אדמה, צ'יפס. שני הדברים היחידים שלא הייתי בטוח לגביהם היו הדבר הקריספי הלבן במרכז התמונה והאגרול. שאלתי את אחת העובדות לגביהם. לא הבנתי מה זה בדיוק הצ'יפס הסיני הזה, אבל היא אמרה שלא זה ולא האגרול מכילים ביצים. כמו שהזכרתי בחלק א', כשיש ספק - הולכים עם ההתקפה.

איפה? באחת המסעדות הסיניות בצ'יינה טאון, אזור רחוב Gerrard.

כמה? 6 פאונד במקרה הזה.

מתי? לא יודע מה קורה שם ביום, אבל הבופה בכל המסעדות הללו פתוח לדעתי כל יום משעות הערב המוקדמות עד חצות פחות או יותר בטח.

ויש גם פלאפל. באמצע הלילה, בדרך הביתה מעוד יציאה, עצרתי בדרך באיזה דוכן שמציע כל בשרים בטורטיה וגם פלאפל. ידעתי מראש שזו תהיה טעות, אבל הייתי רעב קצת. המוכר חימם כמה כדורים במיקרו, שם אותם בטורטיה עם סלט, דקה בטוסטר ונתן לי את הדבר הזה תמורת 5 פאונד. לא היה זוועה, אבל גם לא הייתי אומר שזה היה טעים. זה היה אכיל והתאים בדיוק לשעה. חבל על הזמן והכסף. אני בטוח שקיימים כמה מקומות כאלה בלונדון. תשתדלו לא לאכול שם.

לעומת זאת, פלאפל שהיה לא רע בכלל אך במחיר מוגזם למדי הוא פלאפל מעוז. מדובר בעוד סניף של רשת הפלאפליות בבעלות ישראלית שכבשה את אירופה לפני כעשור. הסניף ממוקם בסוהו והוא מציע פלאפל בפיתה או במגשית. סקרתי בקצרה את התפריט כשברור לי שאני רוצה פשוט מנה. השאלה של המוכרת אם אני רוצה לשבת או לקחת הפתיעה אותי, כי מה בעצם ההבדל? מדובר בפיתה עם פלאפל. ההבדל הסתבר לי לאחר כמה שניות. מנה בישיבה עולה בערך עוד פאונד. לא סגור למה בדיוק, אולי הכוונה שבר הסלטים פתוח לך לאורך כל אכילת המנה? לא נראה לי, לא באנגליה. כעבור שלוש דקות קיבלתי פיתה עם חומוס, פלאפל וסלט ומילאתי לי מכל טוב ממה שהיה בבר הסלטים. ההפתעה - בורגול. היה באמת מנה לא רעה, אבל כאמור, המחיר המחיר.

איפה? 43 Old Compton St.

כמה? 6.60 פאונד.

מתי? כל יום מ-11:00. שני, שלישי, רביעי וחמישי עד 1:00, שישי-שבת עד 2:00, ראשון עד 24:00.

נחמד בטיילת על הגדה הדרומית של התמזה. יש נוף עירוני נחמד, ובדרך להצגה בתיאטרון הלאומי הוזמנו לארוחה במסעדה. The Wharf היא מסעדת דיינר כזאת שמציעה המון דברים לא טבעוניים כלל וכלל, והמנה היחידה שנראה היה כי ניתן לטבען היא פטריית פורטבלו בלחמנייה. בפנים יש גם פלפל קלוי וירקות. בעיקרון המנה המקורית מגיעה גם עם גבינה, אבל לבקשתי הורידו את הגבינה ובמקומה קיבלתי פרוסות אבוקדו. הצ'יפס היו סבבה, וגם שתיתי בקבוק של בדוויזר בודבר, היה טעים. המחיר לא עניין אותי כי זה לא היה על חשבוני, מה שכנראה עשה את ההנאה מהארוחה לגדולה עוד יותר.

איפה? 56 Upper Ground.

כמה? 10 פאונד.

מתי? שבעה ימים בשבוע, 23:30-11:30.

אז היה כיף, ונחכה לחופשה הבאה, ועד אז אני מביט בפריט היחיד שקניתי, מאפרה, ובתחתית שלה כתובה אותה סיסמה ממלחמת העולם השנייה: KEEP CALM AND CARRY ON.

לא יודע למה לקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב על המרקט, אבל הנה זה קורה. המקום נפתח לפני כשנתיים במקום הבוטק'ה, שהיה מקום מגניב לכשעצמו, ואם אני לא טועה, עדיין קיים במתכונת הבוטק'ה המקורי בטשרניחובסקי. כמו כן, אם אני זוכר נכון, הצורה שבה המקום בנוי היא די דומה לאיך שנראה הבוטק'ה בזמנו. אם היו אומרים לי שמדובר באותם בעלים - לא הייתי מתפלא. אבל כנראה שזה לא נכון ובכל מקרה אין לי מושג.

מדובר במקום נחמד, שמגדיר את עצמו כ"מטבח עונתי". אני לא זוכר אם בקיץ אין מרק, אבל אכן קיים שינוי עונתי בתפריט. בדרך כלל במקום יושבים צעירים, ויש בו מין אווירה סטודנטיאלית כזאת. אני פוקד את המקום מפעם לפעם, ותמיד השירות אדיב ומלווה בחיוך. למקום תקן של ויגן פרנדלי ויש מגוון מכובד של מנות טבעוניות וכאלו שניתן לטבען.

בחורף שעבר, הגעתי למקום עם חשק למרק, ומבין קדרות המרק שעמדו על הבר בחרתי במרק עגבניות ויין. המוכר מילא לי צלחת ובזק עליה מעט בזיליקום. המרק לא סמיך (למי שמעדיף) וטעים. אני לא בטוח אם בפורמט המקורי הוא מגיע עם תוספת עם פרמז'ן, ככה ששווה לשים לב. 

בפעם אחרת באותו החורף, ניסיתי את מרק המינסטרונה. גם הוא לא מגיע במתכונת סמיכה. קשה לי כבר לפשפש בזיכרון ולעמוד על ייחודו, אבל הוא היה מאוד טעים, ולעניות דעתי, יותר ממרק העגבניות.

לא מזמן שוב קפצתי אל המרקט. היה לי חשק לאורז עם משהו עליו, ויוסי סיפר לי מדי פעם על התבשילים שיש במרקט. כל התבשילים שהמקום מציע טבעוניים, ופרט לקבועים (הודי, מרוקאי ואסייתי), המקום מציע את "תבשיל היום". באותו יום היה זה תבשיל גולאש טבעוני עם ירקות, כשאת מקום הגולאש תופסות חתיכות סויה. מעל יש בצל ירוק. ממש טעים. בצד לקחתי לי חצי גולדסטאר בשביל הפינוק והכרס.

איפשהו בין שני החורפים, כנראה בקיץ, הלכתי על כריך הפורטבלו. לכריך יש טוויסט אסייתי מתוק בדמות רוטב צ'ילי, ומלבד הפטריה הוא מכיל גוואקמולי, נבטים, אגוזים, בטטה, בצל ירוק, צנונית וכוסברה. היה טעים למרות שאני לא מחובבי המתוק כשמדובר בארוחה עצמה.

עופו על זה.

איפה? קינג ג'ורג' 31, תל אביב.

כמה? מרקים - 23 ש"ח, לחם ליד המרק - 4 ש"ח, התבשיל - 25 ש"ח, הכריך - 32 ש"ח, חצי גולדסטאר - 21 ש"ח.

מתי? א'-ה' 23:30-7:30, ו' 16:30-8:30, ש' 24:00-17:30.

אז אמנם לא קר כמו בירושלים, והחשמל עובד, לא כמו בהתנחלויות, אבל גם לנו היו כמה תקלות בסופה. כמובן שלא חשבתי מראש על תיקון המגפיים שלי, אז אני מסתובב כבר כמה ימים עם נעלי ספורט. יש לי איזה נזילונת בבית, אז רוב הזמן אני סוחט סמרטוטים ושותה ארל גריי עם חלב אורז. מקווה שביום ראשון אדון בעל הבית יועיל בטובו לשלוח מישהו שיבדוק מה אפשר לעשות. בין התה והסמרטוטים התעקשתי גם לצאת בלילות. ידעתי למה. בימים כאלה, של סופה או מלחמה, יש מסננת בחורות שמרחפת מעל לתל אביב, מין כיפת ברזל של רווקות או אם תרצו - מטרייה של נואשות. כל בחורה שיש לה חבר או אין לה אומץ לא יוצאת מהבית, וככה הסיכויים שלך לפגוש מישהי עולים בצורה דרסטית.

עדיין בלתי נתפס מבחינתי שאריק איינשטיין איננו, ובשעות הפנאי אני משתדל להקשיב למה שאני אוהב וגם להאזין לשירים שלא הכרתי טוב או שלא הכרתי כלל. איזה איש.

יום אחד במהלך הסופה, כשראיתי שיש גשם שוטף בחוץ וכששמתי לב שאני לא עומד בלוח הזמנים שתכננתי לעצמי לאותו ערב, עשיתי חישובי מרחק, זמן וגגוני חנויות, והבנתי שבין אם אני ארצה או לא, האופציה הטבעונית האופטימלית והכמעט יחידה עבורי היא ההמבורגר הטבעוני באגאדיר. אכלתי אותו די מזמן, בצהרי יום חול, והוא היה חלק מארוחה עסקית במחיר סביר. אני לא יודע אם יש עדיין כזו או מה המתכונת שלה, אבל הגעתי מוכן מראש בידיעה שאני עומד להיקנס. החישובים שערכתי הוכיחו את עצמם, ומצאתי את עצמי יושב בחלק החיצוני המקורה של המסעדה. לאחר שביררתי שוב שמדובר בהמבורגר טבעוני ושאפילו בלחמניה אין ביצים, שאלתי אם ניתן לעשן בחלק הזה של המסעדה ונעניתי שלא. כמוני שאלו עוד שני אנשים בזמן שחיכיתי למנה, וגם הם התאכזבו, ואפילו השליח הרטוב והעצבני שהדליק סיגריה נשלח ע"י המלצרית החוצה. פקחים לא היו מגיעים במזג האוויר הזה למסעדה, וגם לא ברור למה אי אפשר לעשן, הרי מדובר בחלל אחר, אבל החוק נאכף באגאדיר, ואלו חדשות טובות לרוב האוכלוסייה הלא מסריחה. במחשבה שנייה, ייתכן שהסיבה שאי אפשר לעשן בחלק הזה היא מכיוון שהוא מהווה את הכניסה למסעדה, ואין ברירה אלא לעבור בו, גם אם אתה רוצה לשבת בפנים. חוץ מזה, יכול להיות שבמידה והמקום מלא אז ללא מעשנים אין ברירה לשבת בחלק החיצוני, ולכן זה מוצדק בכל אופן.

בשביל לדאוג שאהיה שבע בסופו של דבר, הוספתי גם צ'יפס ב-14 ש"ח לצד ההמבורגר. לא יקר במיוחד, אבל התוספת הופכת את זה לארוחה עוד יותר יקרה.  

להמבורגר שהגיע הוספתי קטשופ, חרדל ורוטב פלפלים. הוא טעים, ושמעתי מכל מיני אנשים ביקורות טובות עליו, אבל אני לא מתלהב ממנו יותר מדי. מה שבטוח, הייתי צריך לאכול שוב בשביל להיזכר במה מדובר. הצ'יפס סבבה אבל מדובר בטוגנים פשוטים מדי לטעמי. מוזר שזה הצ'יפס באגאדיר. יכול להיות שהם לא מצאו פשוט מתכון מנצח אז בחרו בצ'יפסים דקים ופשוטים?

בכל אופן, טחנתי הכול במהירות, יצאתי שבע, ושילמתי את מחיר הסופה למלצרית. ממליץ כן לנסות את ההמבורגר כשמזדמן לכם, כי שוב, רוב מי שאני מכיר וטעם אותו - כן התלהב.

איפה? נחלת בנימין 2, תל אביב.

כמה? 49 ש"ח ההמבורגר, 14 ש"ח לצ'יפס.

מתי? כל יום מ-12:00. א'-ה' עד 4:00, ו' עד 5:00, ש' עד 3:00.