מסתבר שתקופת המונדיאל לא יכולה להיות מושלמת ואחרי החטיפה שבדיעבד התבררה כרצח של שלושה נערים קיבלנו את הגל העכור הלאומני-גזעני במלוא עוזו. פרט לעצב הרב ולתסכול הגדול מחלק משמעותי באוכלוסיית מדינתנו אנו נאלצים להתמודד עם מכרים ותיקים שמוכיחים לנו ולעצמם שהטרור מנצח, במיוחד כשהממשלה האיומה נשארת ללא פתרונות ואפילו ללא ניסיון להרגיע את המצב הנוכחי ואת מה שהוא מייצר.

בצר לנו אנו מחפשים נחמה באוכל ולא בנקמה, ומסתבר שיש מקומות לא מעטים שלא מורחים את המאפים שלהם בביצים, ושחלק עליון מבריק עם קצת שומשום לא תמיד מעיד על מוצר לא טבעוני.

במקומות שונים, הבורקסים ושאר המאפים נמרחים בתחליף צמחי שמגיע בקרטון מיץ בצבע חום. המקרה שלנו מצאתי אותו פעמיים כשביקשתי לראותו. בשני המקרים מדובר היה במקומות שמשווקים מאפים של פילסברי. יש תפו"א, יש פטריות ויש גם לחמניות וכמה דברים מתוקים.

ככה ששווה לבדוק בסופרים. יש רשתות שנראה כי מקפידות באופן קולקטיבי ביישור קו בנושא הזה ויש כאלו שסוטות. להבנתי זה קשור לנושא הזכיינות של הסניפים, וכמו כן, יש מקומות שבמידה ונגמר להם אותו תחליף ביצה- משתמשים בביצים טריות. כמובן, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק לשאול.

זה זול, טעים ואולי זה יפתיע כמה טבעונים שהתגעגעו לבורקס תפוח האדמה הפשוט בסופר.

איפה? בתל אביב למשל ב-AM-PM הרצל וביינות ביתן מגדלי תל אביב.

כמה? 2 ש"ח ליחידה ביינות ביתן.

מתי? כל מרכול ושעות הפתיחה שלו.

דבר ראשון אני רוצה לציין שלעומת התמונות הגרועות שאני מעלה בדרך כלל, התמונה של הבורקס יצאה לדעתי נהדר. בורקס עמיקם ממוקם קרוב לבר שאני משתדל לפקוד לעיתים קרובות, ולכן קורה שאחת לשבוע-שבועיים אני מגיע בשעה מאוחרת, מבושם מעט או יותר, ומבקש בורקס פטריות ותפו"א. בפעם הראשונה הופתעתי לשמוע שהבורקס לא נמרח בביצה, אבל שאלתי כבר כמה עובדים שונים, בתקופות שונות, במקום, וכולם ענו לי את אותה תשובה משמחת. אני לא זוכר את המחיר במדויק, אבל הוא הוגן מאוד יחסית לתמורה שאתה מקבל. בורקס חם מאוד עם מלפפון חמוץ, טחינה, רסק וחריף בצד. בבוקר למחרת אני תמיד מתפלא למה החיך שלי מתקלף, אז אל תאכלו כמוני - תאכלו לאט.

חוץ מזה, יש לי יום הולדת, ואני לא מאלה שחוגגים. כולם חושבים שאני איזה משבית שמחות, אבל אני באמת ובתמים לא מבין למה יום מסוים בשנה, שלפי לוח השנה הלועזי נולדת בו מספר שנים לפני כן, צריך להיות יום מיוחד. וזה לא מצניעות ולא מהתנשאות. יש לי חבר שממש אנטי ימי הולדת, ברמה כזאת שאני ורוב החברים באמת לא סגורים על היום שבו הוא נולד. אז אני לא "קיצוני" כמוהו - ברור שזה נחמד לקבל קצת תשומת לב, אבל אני לא מת על כל העניין הזה. ואני גם שונא מתנות בנוסף לכל. אצלי כל יום חול הוא יום חול, ובכל סופ"ש אני חוגג כמו ביום הולדת. גם אני לא מבין את העניין הזה של ה"מזל טוב". תן חיבוק, תגיד שאתה אוהב אותי, אבל מזל זה עניין שלא תלוי לא בך ולא בי. ואחרי שעזבנו את הסמנטיקה הפולנית, אפשר לגשת למה שבאמת חשוב - תהיו נחמדים, נדיבים ונעימים לסובבים אתכם תמיד, לא רק בגלל איזה יום שהחליטו שמוקדש לכך. אני רוצה שתמיד הקרובים אליי יעריכו אותי, לא רק ביום מסוים. זה כמו שלא מספיק לבקש סליחה ביום כיפור הקרוב, אלא לסלוח למי שמגיע ולבקש סליחה אם אתם חושבים שפגעתם במישהו, לאורך כל השנה. וכמובן שיש את אלה המזויפים, כל מיני חברי פייסבוק ועמיתים לעבודה. מאלו אני הכי מנסה להסתיר את יום הולדתי, כי אין דבר גרוע יותר מהפגנת אהבה מזויפת ושקרית.

ובכל זאת תודה למאחלים השונים.

חוץ מזה, השבוע קפצתי לקופת חולים, לאחות, בגלל איזה אצבע שהתנפחה. אתה רק נכנס לקופת חולים וכבר כל הזקנים והמשועממים עטים עליך. אחד שואל אותך אם צריך לקחת תור, השני שואל איפה השירותים והשלישית מספרת לך שיש הפסקת חשמל בשכונה הסמוכה. לא היה נעים לי לא לענות, אבל אפילו בעיניים שלהם לא הסתכלתי, אלא כמו מכור כבד לאייפון, המשכתי להעביר ימינה ושמאלה תמונות של בחורות באיזשהי אפליקציית היכרויות. אחרי כמה דקות ההוא ששאל איפה השירותים חזר עם כוס מלאה בשתן של עצמו. כשנכנסתי לאחות, היא אמרה לי במבטא כבד שצריך לעשות "אמבטיה של יוד וסודה". מזל שאני מאלה שמבינים קצת עניין, כי אני מאמין שיש לא מעט אנשים בארץ שהיו ממלאים בבית אמבטיה ושופכים אליה פולידין ופחמן דו חמצני.

ודבר אחרון, לגבי כל אלו שלא לקחו מסכות אב"כ מתי שקראו להם - זבש"כם. טילים כימיים לא ייפלו פה בכל מקרה בקרוב, אבל הלחץ והבהלה המוגזמת שרואים בכתבות בנושא פשוט מגיעה לאלו שמתנהגים בגסות רוח ובאלימות בתורים הארוכים בתחנות החלוקה.

איפה? אבן גבירול 21, תל אביב.

כמה? נראה לי 18 ש"ח.

מתי? 24/7 פרט לשבת.

כרגיל, רוב הפוסט כלל לא קשור לאוכל. אלא אם כן אתם נוסעים באוטובוס אקורדיון בשביל להגיע ולאכול את הבורקס הנזכר מטה.

אתם מכירים את זה שאתם יושבים באוטובוס אקורדיון, אלה הכפולים, עם שלוש הדלתות? אתם יושבים מאחורה, קרוב לדלת האחורית ביותר ולקראת התחנה הבאה, אנשים שיושבים לידכם קמים, אבל מחליטים שהם הולכים קדימה, וניגשים לדלת השנייה, זאת שקרובה יותר לנהג ורחוקה יותר מהם. למה הם עושים את זה? כי הם פוחדים שהדלת לא תיפתח. ואז, במקרה הטוב מבחינתם, הם פשוט יצטרכו לחכות עוד תחנה; במקרה הרע, הם יצטרכו לצעוק לנהג שיפתח, דבר שהולך להביך או להתיש אותם; ויש את המקרה הממש רע - הדלת לא תיפתח, הנהג לא ישמע, ואז בכלל הם אכלו אותה - גם צעקו, גם הובכו וגם צריכים לחכות לתחנה הבאה. 

אני תמיד הסתכלתי על האנשים האלה, ולמרות שגם אני אדם די לחוץ בהרבה מובנים, פשוט לא הבנתי את זה. הרי מה הסיכוי שהדלת הזאת לא תיפתח? ושאם היא לא תיפתח אז אחרי איזו צעקה אחת לעבר הנהג היא עדיין תישאר סגורה? לפני כמה זמן נסעתי באוטובוס אקורדיון. לחצתי על "עצור". עמדתי וחיכיתי לדלת שתיפתח. היא לא נפתחה. צעקתי לנהג. לא קרה כלום. איפה זה קרה? כמובן, בין שתי התחנות עם מרחק ההליכה הכי גדול ביניהן במסלול של אותו קו.

חייכתי לעצמי ואמרתי שזה קורה. אלה החיים. לא תמיד הדלתות שחשבת שנפתחות - ייפתחו. לא חשבתי שאני אֲפתח את טראומת הדלת האחורית. 

בפעם הבאה שזה קרה לי, כבר בעת שקמתי חששתי קצת, אבל לא האמנתי שזה יכול לקרות שוב. הפעם כשהדלת שכתוב עליה שהיא "אוטומטית" לא נפתחה, צעקתי לנהג שיפתח. למזלי הוא שמע ופתח. 

הפעם האחרונה הייתה היום. עליתי על אוטובוס אקורדיון, והתיישבתי ברביעייה מאחורה. זה אוטובוס חדש חדש, שבו לא שלוש דלתות אלא ארבע! יש דלת שממש צמודה לסוף האוטובוס. עוד דלת, על מנת להקל עלינו, הנוסעים בתחבורה הציבורית את הירידה מהאוטובוס. ביי דה ווי, ראיתי בפרסומות של "דן" שיש כבר מספר קווים שניתן לעלות עליהם מהדלת האחורית ולהעביר את כרטיס ה"רב קו" במכשיר המיועד לכך, ללא צורך לעבור אצל הנהג. אבל בשביל זה צריך שהן תפתחנה, לא?

בכל אופן, הספקתי לשכוח ממזלי הרע עם הדלתות האחוריות. צלצלתי בפעמון, המתנתי בנונשלנטיות לתחנה, נעמדתי מול הדלת הכי אחורית באוטובוס. האוטובוס נעצר, אבל הדלת לא נפתחה. הסתכלתי קדימה, אני רואה אנשים עולים לאוטובוס, אך גם הדלת השלישית לא פתוחה. התחלתי לצעוק: "נהג, נהג", אבל כלום לא קרה. התחלתי ללכת לקדמת האוטובוס, תוך כדי שאני ממשיך לצעוק לנהג שיפתח, "נהג, דלת". כשהגעתי לדלת השנייה, הנהג הסתכל עליי במראה ושאל: "אתה מסטול?". שאלתי מדוע לא פתח את הדלתות או מדוע לא נפתחו מעצמן. ברגע האחרון, הוא פתח את הדלת השנייה וירדתי. אני לא יודע מה הוא חשב, אבל אני יודע שלא הייתי מסטול. על ה"עצור" לחצתי ואת הדלתות דוממות ראיתי. 

אני ממליץ לכם לא לנסות יותר את הדלתות האחוריות, במיוחד אם אתם ממהרים לאנשהו. אני, בכל אופן, גמרתי איתן. 

עכשיו קצת על הבורקס. מסתבר שיש בורקסים, לא רעים בכלל, שלא מורחים אותם בביצים. אחד מהם, אפשר למצוא ב"מאמא'ס בורקס". במקום מגישים עוד כמה מנות "טבעוניות" כמו ג'חנון ומלאווח. הפעם לקחתי בורקס תפו"א-פטריות, בלי הביצה בצד, אבל עם כל השאר. חמוצים, טחינה, חריף ורסק. ביחד עם הבורקס (21 ש"ח), אפשר לקבל חצי קרלסברג ב-17 ש"ח או שליש ב-14 ש"ח. האווירה נעימה, השירות חביב והבורקס טעים. את הבורקס אפשר גם לקחת על הדרך, כמו שהוא בשקית, ב-15 ש"ח. 

שיהיה בתיאבון, ואל תיקחו כמובן מאליו את ההגעה למקום מהדלת האחורית באוטובוס אקורדיון.

איפה? קינג ג'ורג' 16, תל אביב.

כמה? 38 ש"ח לבורקס ולבירה. עדכון - בפעם נוספת שהייתי, המנה עלתה 18 ש"ח בגלל שזה בלי ביצה. כלומר שזה גם חוסך 3 ש"ח.

מתי? 24/7.