זה הפוסט הראשון שבו אני חוזר למקום עליו כבר סיפרתי. אבל אין מה לעשות, מדובר בבודהה בורגר, שיש בו מגוון כל כך רחב של מנות טעימות, וחוץ מזה, אני פשוט אוכל את הסלט הזה יותר מדי ואני חייב להמליץ עליו. בדרך כלל אני מתלבט כשאני מגיע לבודהה מה להזמין. לפעמים אני הולך על מנה שאני מכיר ואוהב ולפעמים אני מנסה משהו חדש. לפני כחודש הגעתי למקום, היה תור יחסית ארוך, וזמן ההמתנה היווה בעיה עבורי. לא ניסיתי את הסלט בבודהה לפני כן, כי חשבתי שלהזמין סלט במסעדה טבעונית יהיה מהלך מוזר, שכן זו המנה שבדרך כלל נזמין במקומות לא טבעוניים, שסלט היא האופציה המומלצת שיש להם להציע לנו.  אם כן, הנסיבות הביאו אותי לנסות את הסלט, ואני שמח שכך קרה. במקום יש בר סלטים, ומוצעים בו סלטים להרכבה בארבעה גדלים: קטן, בינוני, גדול וזוגי. המחירים בבודהה בורגר לא זולים יחסית לגודל המנות, אך הסלט הוא יוצא דופן בעניין זה. במקום לחכות לאוכל בישיבה לאחר התשלום, לקחתי צלחת ושמתי לי בתוכה מכל הבא ליד. את בר הסלטים אפשר לחלק לארבעה לטעמי. "הברורים מאליהם": ירקות כמו עגבניה, מלפפון, חסה, גזר, פלפל, תירס וכולי; "המיוחדים": למשל, עדשים מונבטים ואצות; "המבושלים": קינואה, סלק, ברוקולי, תפו"א ועוד; "התוספות": סלט ביצים ללא ביצים, רוסטביף טבעוני, טופו מטוגן, גבינה טבעונית. על כל אלו ניתן להוסיף שמרי בירה, שמוסיפים עוד עניין לסלט, ועל הסלט אפשר לשפוך כמה סוגים של רטבים שונים כמו גזר-ג'ינג'ר, חרדל-סילאן וטחינה שום. המגוון הוא עצום ומעניין. מאז אותה פעם, אני ממש צריך לשכנע את עצמי לא לבחור בסלט כשאני במקום. זה טעים, זה מהיר, זה בהרכבה, זה זול.      

בחמישי שעבר היינו ביום הסטודנט באוניברסיטת תל אביב. עבור אנשים רבים יש רגעים בשנה שמהווים עבורם נקודת ציון. בנקודה זו הם אומדים את מצבם לעומת השנה שעברה, הם בודקים אם עמדו במטרות שהציבו לעצמם ושואלים את עצמם מי הם ומה הם. זה בדרך כלל קורה לאנשים בראש השנה או ביום הולדתם. אני לא אומד כלום, אני לא בודק כלום ואני לא שואל שאלות, אבל ביום הסטודנט אני תמיד מתפלא כיצד כל כך מהר עברה השנה. ליום הסטודנט הלכתי עוד כשהייתי תלמיד רע בתיכון, הגעתי אליו עם מדים כששירתתי בצבא, ישבתי על הדשא כשהייתי סטודנט באוניברסיטה אחרת וגם היום כשאני כבר אקדמאי היה ברור לי שאת האירוע הזה אני לא מחמיץ. בזמנו השתעשעתי ברעיון שיום אחד אהיה מרצה באוניברסיטה ואקפוץ בהופעות יחד עם תלמידים שלי. כרגע זה לא נראה הגיוני, אבל מי יודע. בתיכון לא חשבתי על הצבא ובצבא לא חשבתי על האוניברסיטה. אז נכון, זה לא כמו פעם, כי אז היינו צעירים ונמרצים יותר. היינו מגיעים מוקדם ונשארים לכל היום, לכל ההופעות, היינו נמרחים על הדשא, אוכלים מכל הבא ליד מהדוכנים, שותים יותר מדי, והולכים רק באמצע מסיבת הטראנס או מה שזה לא היה שסגר את האירוע. אה, וכמובן שגם היינו ממשיכים לאיזה בר אחר כך. עם השנים נרגענו, אבל הכיף נשאר אותו הכיף. לקחנו לנו יום חופש מהעבודה, והגענו בחצות היום עם משקפי שמש וקרם הגנה בכדי לצפות בדג נחש. אלו כהרגלם, נתנו בראש. הדג הנחש היא אחת מהלהקות שאתה לא יודע מדוע אתה אף פעם לא לומד את הדיסקוגראפיה שלה לעומק, ואתה יכול לא להכיר חלק מהשירים ובכל זאת ליהנות בצורה בלתי רגילה. לאחר מכן שתינו ואכלנו, הלכנו הביתה וחזרנו. ויתרנו על מרסדס בנד ושלומי שבת, והגענו חזרה בתחילת עברי לידר, שהיה בסדר גמור. אחרי שעה עלה שלום חנוך. ושלום חנוך היה ההיפך מהדג נחש. יוצר שאתה מכיר כמעט את כל שיריו, אבל הוא היה פשוט מעייף. הלכנו לדוכנים ובדקנו מה יש להם להציע לטבעונים. אכלנו אורז ב"מוקפץ תאילנדי" ותפו"א עם מלח, זיתים ופטריות. שתי המנות הללו עלו 25 ש"ח, ולמרות שלא היו מורכבות במיוחד, העבירו במקצת את השעמום. אולי זו לא אשמת שלום חנוך, אולי זו השעה, תשע וחצי, אחרי יום כל כך עמוס, אבל בכל זאת - שלום חנוך נתן הופעה ארוכה ומעייפת, וכבר דמיינתי את עצמי במיטה עם כל הילדים של החיים. אבל אז הגיע ירמי קפלן והרים אותנו לגבהים. השיר הראשון בחיי שידעתי בעל פה היה "הדפוק הזה", ובכיתה ד' אני זוכר איך בזמן שיעור כתבתי אותו על דף לילדה בכיתה. לא ידעתי אז מה זה "מסטול" ולמה הדובר בשיר מכור, אבל אותה ילדה נהייתה חברה שלי. קפלן הוא לטעמי אחד הפרפורמרים הטובים בארץ אם לא הטוב שבהם. יש בו אנרגיה מטורפת, יש לו שירים מצוינים שחלקם כבר נשכחו, ובין השירים, יש לו הרבה מה להגיד. מדובר אמנם בדרך כלל בדברים בנאליים שקשורים ליחסים שבינו לבינה, שילוב של רגישות וסליזיות, אבל כשזה יוצא מהפה שלו, אתה מרגיש את האמת שבדברים. וכשירמי קפלן ביקש באמצע אחד השירים שבסיום הספירה לאחור שקבע, כולנו ננסה לעוף באוויר, לא הייתי בטוח במאת האחוזים שכל הקהל אכן לא ינתק את רגליו מן הקרקע וירחף באוויר. בסוף לא היינו באוויר יותר משנייה וחצי, אבל הופעה מטורפת וסיום מצוין לעוד יום סטודנט קיבלנו. הסרטון הבא מתאר את תחילת ההופעה, והאידיוט החיוור מצד ימין הוא אני.      

איפה? יהודה הלוי 21.

כמה? 30 ש"ח. 

מתי? א'-ו' 24:00-11:00, מוצ"ש 24:00-19:00.