לא בפעם הראשונה ומקווה שלא בפעם האחרונה, בלוג אורח של עכברוש העיר שהיה בתאילנד בקיץ האחרון.

קישור לבלוג הברים שלו מתפוז. 

רוב הישראלים שנוסעים לתאילנד רואים בבנגקוק תחנת מעבר בדרך אל או חזרה מהאיים או מהצפון ושוהים בה מקסימום יומיים שלושה, כשאותם הם מקדישים בעיקר לשופינג זול (MBK, קוואסאן וכדומה).

אך מי שמעוניין או כבר מכיר את העיר קצת יותר לעומק, יודע שיש בה הרבה יותר מזה בכל התחומים – שופינג לא יקר אך איכותי, אטרקציות מגניבות, ברים מיוחדים (רשומה נפרדת תתפרסם בנושא זה) וגם הרבה אופציות טבעוניות.

הגענו אל בנגקוק באמצע חודש אוגוסט, עוד לא הספקנו להתמקם אצל התעשיינים הצעירים, שהכינו לנו קבלת פנים, וכבר שמענו על פיגוע במרכז העיר – את זה כבר מהארץ אנחנו מכירים.

בכל זאת החלטנו לצאת כולנו לאכול בחוץ ונסענו אל מסעדה תאילנדית צמחונית באזור הקווסאן – May Daidee. הזמנו כל מיני מנות טיפוסיות, מבוססות בעיקר על אורז ואטריות עם כל מיני תוספות מוקפצות, וכמובן שייקים טריים (אננס!) לשתות. בסה"כ היה נחמד, אבל התעשיין הצעיר אומר שהיה לא מיוחד, ובאזור יש עוד מקומות דומים ואפילו יותר טובים. הסתובבנו קצת באזור הקוואסאן, שהיה הומה, כאילו לא היה דבר. שהתעשיין ואני עוד הספקנו לשתות אח"כ בירה טובה באיזה בר, לפני שחזרנו להשלים שעות שינה.

ביום השני אכלנו צהרים במתחם האוכל ב- Siam Paragon – מרכז קניות איכותי, במקום שנקרא Dressed, שם אפשר בין היתר להרכיב סלטים וראפים עם מגוון רב של אפשרויות שונות (כמובן גם טבעוניות).

בערב יצאנו העכברושית ואני לדייט רומנטי במסעדה תאילנדית יוקרתית אותה בחרו לנו התעשיינים הצעירים. המסעדה, ISSAYA, שנבחרה לאחת מ-50 המסעדות הטובות באסיה בשנת 2014, ממוקמת במבנה יפה באחת הסמטאות הקטנות (יש הרבה כאלו בבנגקוק). אמנם אין תפריט טבעוני, ולמלצרים היה קשה קצת להבין מה אני לא רוצה/יכול לאכול, אך האחראית, ששלטה קצת יותר בשפה האנגלית, התאמצה ועזרה לי למצוא מנות בתפריט. למנות ראשונות הזמנו שני סלטים (על בסיס ירקות אורגניים מהגינה) שהיו גם טבעוניים, אלה שילבו טעמים מעניינים (בננה שזיף בוטנים ועוד) והיו מאוד טעימים. למנה עיקרית הזמנתי תבשיל דגנים אסייתי עם פטריות שהיה ממלא וטעים, כשלא הצלחתי אפילו לסיים אותו, וחוץ מזה הזמנו גם סלט ברוקולי סיני שהיה טבעי טרי ומצוין. בגזרת הקינוחים לא היה להם משהו טבעוני. העכברושית נהנתה מעוגת מוס בצורת חיפושית, ובסוף הצליחו לארגן גם לי איזה גלידת סורבה פסיפלורה מיוחדת שלא נמצאת בתפריט. כולל תוספת אורז, מים, קוקטייל, מיץ אננס ושירות החשבון יצא כמעט 3000 באט, קצת יותר מ-300 ש"ח.

לא סיימנו את הערב עדיין כשמהמסעדה עשינו פעמינו אל ה Maggie Choo's – בר קוקטיילים משובח, בו כבר הייתי בפעם שעברה. המקום המעוצב היה מלא, היתה הופעת רגאיי מגניבה, ואנו נהננו מקוקטיילים משובחים לפני שחזרנו לדירה.

אחר כך טסנו גם אנחנו לאיים – לריזורט מפנק בקאו לאק, אזור פחות מתויר, במיוחד בחודש אוגוסט, כשעה נסיעה משדה התעופה של פוקט. במסעדה בריזורט, בה אכלנו לא מעט פעמים, היה תפריט טבעוני מיוחד, עם מנות של טופו, ירקות, נודלס ואורז מוקפצים. ואילו ב"עיר" שליד אכלנו במסעדת Smile, שמדורגת גבוה ב- Tripadvisor, שם גם ידעו להתאים את המנות התאילנדיות הטעימות שבתפריט לטבעוניים.

אחרי שבוע מהנה חזרנו שוב לבנגקוק לעוד כמה ימים. כשמיד שהגענו בחזרה לדירה יצאנו עם התעשיינים הצעירים למסעדת Mama Dolores או "דודי ודרור" כמו שקוראים לה הישראלים. המסעדה המצליחה של דודי ודרור היא עם אוכל שישראלים אוהבים (וכנראה גם לא מעט אחרים) – שיפודים, קבב, שניצלים, פסטות, פיצות, חומוס ועוד. אוכל טבעוני? יש, אבל לא הרבה. אז למה אני מזכיר אותה פה? כי לפני כמה חודשים הפכו הבעלים לטבעונים בעצמם, ובקרוב התפריט במסעדה אמור להשתנות ולהיות טבעוני גם כן, האם זה יחזיק מעמד בבנגקוק? בהחלט שווה בדיקה אם אתם שם.

ביום שלאחר מכן הסתובבנו במרכז העיר (ASOK), כמה כיף שיש רכבת עילית. לארוחת צהרים הפעם הלכנו למסעדה טבעונית חדשה שבדיוק נפתחה להרצה – Broccoli Revolution.

התפריט מכיל מגוון יפה של מנות טבעוניות – נשנושים, סלטים, מרקים, מנות עיקריות ושייקים ירוקים (וכמובן קינוחים), כשהמחירים סבירים, אם כי אולי טיפה יקרים יחסית לבנגקוק. התלבטנו בין האפשריות המעניינות, כשבחרנו לבסוף להזמין למנה ראשונה סלט טום יאם מותאם, מרק פו לעכברושית למנה עיקרית, ובורגר ברוקולי וקינואה בשבילי, ביחד עם שייק ירוק בריא וטרי. את המנות מזמינים מהדלפק כשהמלצרים מגישים אותן לשולחן לפי המספר.

הסלט היה טעים, העכברושית אהבה את מרק הפו היה נחמד אף הוא (אם כי זה שיש בהאנוי בלילנבלום יותר עשיר לדעתי), ואילו הבורגר שלי שהוגש עם צ'יפס מיוחד, כולל סוג של גווקאמולי ותירס מעל, היה פריך ומצוין, וגם העכברושית ממנו התלהבה.

היינו די מלאים אך החלטנו להזמין גם קינוח. בחרתי לנו את עוגת ה Red Velvet  הטבעונית, על בסיס קרם קשיו ושקדים עם אוכמניות. העכברושית, שלא היתה שותפה לבחירה, לא התלהבה מהמראה בהתחלה, כשחשבה שמדובר בסלק בגלל הצבע. אך לאחר טעימה, העוגה המצוינת חוסלה ע"י שנינו במהרה.

בערב יצאתי לסבב ברים עם התעשיין (חכו לפוסט נפרד), כשאותו התחלנו במזללה מקסיקנית טובה, La Monita, בה נהנתי מנאצ'וס איכותי עם מגוון מטבלי סלסה, ובוריטו טבעוני (ללא שמנת או גבינה) ממלא וטעים.

ביום לפני האחרון בבנגקוק, נפרדנו הבנים מהבנות. אני והתעשיין הלכנו ל Escape Hunt, גם שם זה טרנד חם. אחרי שסיימנו בהצלחה (עם קצת עזרה), הלכנו לארוחת בוקר במקום שאהוב עליו, אך לי לא ממש היה מה לאכול שם. הוא אכל פנקייק בהנאה ולאחר מכן קפצנו ל Veganerie. מאפייה/קונדיטוריה טבעונית שם יש וופלים, עוגיות, עוגות ועוד נהדרים (מסתבר שהם גם מכינים את הקינוחים ל Broccoli Revolution). הזמנתי את עוגת הפאדג' שוקולד ללא גלוטן (ע"ב קמח אורז), שהיתה מאוד עשירה, וכמו כן כמה עוגיות לדרך לאח"כ.

ביומנו האחרון בעיר, הלכנו כולנו יחדיו לארוחת בוקר ב- Dean & Deluca. מוסד ניו יורקי ידוע, לו סניפים בכל העולם וגם בבנגקוק, שם יש בין היתר מגוון ארוחות בוקר, עוגות, מאפים, כריכים ועוד ועוד (מזכיר קצת את הדליקאטסן ביהודה הלוי, רק הרבה יותר מרשים וגדול). החלטתי להפוך את ארוחת הבוקר לסוג של בראנץ', ונהנתי מאוד משייק פירות יער וסלט הקינואה שהזמנתי.

בשדה התעופה, הספקנו לקנות אננס טרי בפעם האחרונה, אותו חיסלנו בהנאה בטיסה חזרה.

מסתבר שגם בבנגקוק אפשר להיות טבעוני ולא רק מהשייקים והאננס ליהנות, כשגם כאן יש המון מקומות בהם אפשר לאכול ולבלות בלי דאגות, חבל שברבים מהם עדיין לא יצא לי להיות.

אז אחרי כמה חודשים שכתבתי בלוג אורח אצל עכברוש העיר בתפוז, הגיע הזמן לביקור הגומלין.

אני שמח לארח את עכברוש העיר שהיה בברצלונה ויש לו מה לספר. אמנם גם אני העליתי על הכתב את רשמיי מברצלונה לפני כשנתיים, אבל בואו נראה מה פספסתי או מה השתנה. בבקשה.

ברצלונה היא אחת הערים הגדולות שהכי כיף לבקר בהם, אם לא העיר המובילה. ב-3 השנים האחרונות יצא לי לבקר שם 3 פעמים, פעם אחת בתור חצי טבעוני ופעמיים כטבעוני לגמרי.

הביקור האחרון היה לפני כשבוע. אחרי תור ארוך ולא יעיל בנתב"ג (בשביל מה לעשות אקספרס צ'ק אין אם כולם עומדים באותו תור ארוך?) אכלתי בטרקלין דן לחמניה עם ממרח חצילים ועגבניות וקצת סלט, כשאת הדגנים לצערי לא היה לי עם מה לאכול מכיוון שלא היה חלב סויה בנמצא. לפני הטיסה הספקתי גם לקנות שוקולד מריר ללא חלב (ליידי גודייבה מריר 72% ואנטוני ברי 58%).

למרות ששכחתי להזמין ארוחה טבעונית מספיק זמן מראש, הדיילים דאגו להביא לי אחת. זו כללה סלט עם חסה, ירקות וגרעינים, מעדן ALPRO וניל עם גרנולה ללא רכיבים מהחי, ופלפלים קלויים, קליל וטעים.

הגעתי לברצלונה בצהרים, ואחרי שעשיתי צ'ק אין במלון, יצאתי להסתובב בעיר. עברו כמה שעות מאז ארוחת הבוקר, ולכן היעד הראשון שלי היה מסעדת Teresa Carles ליד כיכר קטלוניה, בה סעדתי גם בשני הביקורים הקודמים.

המסעדה הצמחונית טבעונית, בבעלות השפית טרזה קרלס בוראס, קיימת משנת 1979, והתפריט המגוון (והמסומן) שמתחלף פעמיים בשנה שם דגש על אוכל טרי, בריא וכמובן טעים.

התלבטתי לגבי המנות השונות והחלטתי להזמין מנה חדשה – "הסייטן שעבר לביג'יין" (12.5 יורו) – סייטן בסגנון בייג'ין עם מקלוני ירקות (מלפפון, בצל סיני, גזר), טורטיות קטנות ורוטב Hoisin.

המקום מתהדר גם ב Juicery שמייצר מבחר רחב מיצים ושייקים אורגניים. מתפריט המיצים בחרתי להזמין את הערפד הטבעוני – Vegan Vampire (4.95 יורו), בו יש סלק, אגס, אננס, גזר, תפוז, לימון וג'ינג'ר.

המיץ הגיע במהירות בבקבוק של המיציה. למרות שהיה טעים מאוד ומרענן, שתיתי אותו לאיטי, כדי שלא ייגמר לפני שיגיע האוכל גם כן. עברו עוד כמה וכמה דקות ולשולחן הוגשה גם מנת הסייטן שכללה כאמור חתיכות סייטן מיובשות אותן עטפתי בטורטיות עם הרוטב והירקות, מנה טעימה שהזכירה קצת מנת ברווז ממסעדה סינית בניו יורק מהעבר הרחוק.

לא ויתרתי על קינוח והזמנתי את :עוגת השוקולד שכולם אוהבים" (5.5 יורו). העוגה היא ללא גלוטן, עשויה מקמח אורז, שוקולד, אגוזי לוז עם ציפוי מוס שוקולד טופו – דחוס וטעים.

לסיכום – לא כדאי לפספס, אפילו שהמחיר לא זול יחסית.

שבע ומרוצה המשכתי להסתובב, מהראמבלס לרובע הגותי ל EL BORN, שם מצאתי את ה Cat Bar הטבעוני והמומלץ, שסגור בימי ראשון. בדרך אל פארק ה Ciutadella-, נתקלתי גם ב Blueproject Café, שגם בו יש אוכל טבעוני שאמור להיות טעים, אבל הייתי שבע אז לא נכנסתי.

יום לאחר מכן, לקחו אותנו מהעבודה לארוחה במסעדת Mirabe, בעלייה ל-Tibidabo, משם יש נוף פנורמי מרהיב של כל העיר. דאגו לי מראש לאוכל טבעוני – סלט עם עלים, אבוקדו ותותים למנה ראשונה, אורז עם ירקות למנה עיקרית ופירות טריים לקינוח.

בערב השלישי, כיוונתי אל ה- Cat Bar, שידעתי שהפעם יהיה פתוח, כשאליי הצטרף עוד חבר שזרם גם בקטע הטבעוני. אחרי שהסתובבנו קצת ברחובות והסמטאות החמים והמלאים באנשים, הגענו אל הבר שהיה אף הוא מלא וחם ומעוצב בצורה מעניינת.

בתפריט אפשר למצוא בעיקר בורגרים טבעוניים ובירות קראפט שונוות, עם לפחות כ-8 סוגים מהחבית (לאגר, פורטר, IPA, חיטה, פילזנר ועוד). ההזמנה מתבצעת בעמדת הבר, שם היה קצת חוסר סדר בעניין. לבסוף הזמנו שנינו בורגרים טבעוניים (בסביבות 8 יורו, תלוי בסוג), אני הזמנתי חצי IPA מהחבית (5 יורו) והוא חצי פינט (אמיתי) לאגר (4 יורו או אפילו פחות למיטב זכרוני).

התיישבנו בשולחן קטן ליד הכניסה וכעבור כמה דקות קיבלנו את ההזמנה. הבורגרים היו טובים מאוד, גם החבר הלא טבעוני נהנה משלו. תפוחי האדמה שהגיעו בצד היו מצוינים, רק זהירות – הם לוהטים! גם הבירת IPA היתה מצוינת עם טעמים חזקים.

מוזיקה לא ממש יש שם, וזה לא בדיוק בר קלאסי, אבל כן מקום ששווה ביקור, רק שימו לב שאין שם מיזוג, בקושי אוורור.

הזמן חלף לו מהר, והנה הגיע היום האחרון. הטיסה בצהרים וצריך להספיק גם לקנות כמה מתנות. השעה היתה קצת אחרי 11:00 בבוקר כשסיימתי את המטלות אז החלטתי שיש לי מספיק זמן לקפוץ גם ל Blueproject לידו עברתי בערב הראשון.

המקום הינו צמחוני טבעוני ומגדיר את עצמו כחלל גסטרונומי עם פילוסופיה אקולוגית חברתית, עם דגש גם על Raw Food, אבל לא רק.

החלטתי ללכת על הקונספט של ה Raw Food ובחרתי להזמין "סנדוויץ אהבה" (6 יורו) שעשוי מלחם מיובש (אפייה בחום של עד כ-40 מעלות במשך זמן ארוך יותר), קציצת פלאפל עם שקדים אף היא מיובשת, ירקות, עלים, אבוקדו וסלסה. את הסנדוויץ החלטתי ללוות במיץ ירוק שנסחט במקום – תפוח, מלפפון, נענע, סלרי, ג'ינג'ר ועוד (4.9 יורו). בנוסף הזמנתי כבר גם את הקינוח – "עוגת גזר שלא מהעולם הזה" (5 יורו) עם גזר, תמרים, אגבה, וקרם שעשוי מאגוזי קשיו, שמן קוקוס ולימון.

הסנדוויץ והמיץ היו קלילים, טעימים ומרעננים. כשבינתיים ראיתי את השף מכין גם את עוגת הגזר, שנראתה טוב והיתה ממש טעימה, כשכל הרכיבים הורגשו בה היטב. טוב שעצרתי לבקר.

שעה וחצי אחרי שיצאתי מהמקום כבר הספקתי להיות בשדה התעופה אחרי הכל, כשבדרך הספקתי גם לעשות צ'ק אאוט מהמלון.

הטיסה של אל על שוב המריאה באיחור כמובן (זה לא הפריע לה להגיע בזמן). הארוחה הטבעונית היתה לא רעה בכלל וכללה פסטה עם רוטב עגבניות וקטניות, ירקות ועוגיות תמרים ואגוזים לקינוח.

לסיכום – בברצלונה יש לא מעט מקומות טבעוניים שונים, טובים ומעניינים (בפעמים הקודמות ביליתי גם באחרים). גם שם שווה להיות טבעוני.

טוב, אז מה עושים כשזה לא מסתדר להגיע למקום טבעוני? אם נתחיל מההתחלה, הופתעתי לטובה מהמחיר של הקפה עם סויה בארקפה בנתב"ג (18 ש"ח). גם ארקפה וגם בן גוריון - הייתי בטוח שבקלות הם ירצו 21 ש"ח עבור קפוצ'ינו על סויה. אז אמנם לא מגיעה מילה טובה על מחיר כזה בכל מקרה, אבל זה נסבל כשעוד רגע עולים על טיסה.

בטיסה של אל על קיבלתי את הארוחה הטבעונית, שיכול להיות שהיא בעצם גם הצמחונית שלהם. ברגע שהם מגישים ארוחה בשרית לשאר המטוס, אז אין גבינה בצמחונית, למרות שאולי הקינוח הוא אחר בצמחונית. האמת שיחסית לטיסה, אחלה ארוחה. אורז, גזר, אפונה ועדשים. בצד חומוס מיקי עם פיתה קטנה, סלט, ולקינוח מן פרוסות מגליל תמרים עם שקדים. הייתי מרוצה גם בהלוך וגם בחזור.

במלון, בכל בוקר, הוגשה ארוחה בוקר אנגלית בצורת בופה, כיאה למעמד הבד אנד ברקפסט. את ארוחת הבוקר שלי ניתן לראות בתמונה מטה. גם כן לא רע בכלל. פטריות, שעועית, סלט, עגבנייה צלויה ולחם טרי. לקינוח היה מבחר פירות מכובד מאוד כשבראשם אננס טרי וטעים. ככה שכל בוקר היה אפשר להתחיל בארוחה טובה, מה שאני בכלל לא עושה בארץ.

לפני כן, בכל יום הייתי יורד בדרך כלל לסניף הקרוב של רשת בתי הקפה Costa. קפוצ'ינו על סויה (ללא תוספת מחיר) עולה 2.15 פאונד. כוס קפה טובה מאוד במחיר סביר, סיגריה והארץ באייפון.

הפאב שביקרתי בו הכי הרבה הוא "The Three Tuns". פאב אנגלי קלאסי. במקומות האלה מה שבדרך כלל טבעוני יכול למצוא זה צ'יפס. ביחד עם שני פיינטים של סטלה זו כבר ארוחה. היה כיף להגיע ל"שלושת החביות" (יש הרבה יותר חביות), להזמין בירה וצ'יפס ולראות את גמר טורניר שפילד בסנוקר. "היר יו גו דארלינג".

איפה? 1 Portman Mews S.

כמה? 2.50 פאונד לצ'יפס, 4.20 פאונד לסטלה.

מתי? כל יום, 23:00-12:00.

אגב, אזהבה: אכלתי גם צ'יפס במקדונלד'ס, עת חיכיתי לקרובי משפחה בדרך למשחק של ארסנל. כמעט נפלתי בסנדביץ' הצמחוני, כיוון שראיתי בטבלת המרכיבים של המנות X המסומן מתחת למילה Eggs. שפשפתי את עיניי ורק אז הבנתי שאותו X מסמן שדווקא המנה מכילה ביצים. אז הסתפקתי בצ'יפס ובקולה.

בצ'יינה טאון יש הרבה מסעדות סיניות (כמה מפתיע) שמציעות לאכול כפי יכולתך במחירים שנעים בין 6 ל-10 פאונד בערך. הגעתי לאזור לסטר סקוור, ומי שהייתה עימי הייתה רעבה מאוד והציעה שנלך לבופה כזה, אך היא דאגה שלא יהיה לי מה לאכול. הרגעתי אותה, והסברתי לה שאני תמיד מוצא מה, במיוחד כשאפשר לאכול מזה כמה שרוצים. נכנסנו לאחד המקומות. במקום היה ריח שמנוני מאוד, תור גדול של צעירים שבאו למלא את כרסם לפני שתייה הגונה וכמה סינים שכל הזמן הלכו הלוך וחזור עם סירים מהבילים בכדי להחליף את אלו הריקים בבופה. האוכל חם מאוד, ויכול להיות שזה בכוונה בגלל שכל הזמן מגיעים מלצרים ושואלים אם אתה רוצה לשתות משהו, מה שיעלה את מחירה של הארוחה מהמחיר הנקוב של הבופה. למרות חששותיה של הגברת, אכלתי מספיק. אורז, פטריות, ירקות, אטריות אורז, תפוחי אדמה, צ'יפס. שני הדברים היחידים שלא הייתי בטוח לגביהם היו הדבר הקריספי הלבן במרכז התמונה והאגרול. שאלתי את אחת העובדות לגביהם. לא הבנתי מה זה בדיוק הצ'יפס הסיני הזה, אבל היא אמרה שלא זה ולא האגרול מכילים ביצים. כמו שהזכרתי בחלק א', כשיש ספק - הולכים עם ההתקפה.

איפה? באחת המסעדות הסיניות בצ'יינה טאון, אזור רחוב Gerrard.

כמה? 6 פאונד במקרה הזה.

מתי? לא יודע מה קורה שם ביום, אבל הבופה בכל המסעדות הללו פתוח לדעתי כל יום משעות הערב המוקדמות עד חצות פחות או יותר בטח.

ויש גם פלאפל. באמצע הלילה, בדרך הביתה מעוד יציאה, עצרתי בדרך באיזה דוכן שמציע כל בשרים בטורטיה וגם פלאפל. ידעתי מראש שזו תהיה טעות, אבל הייתי רעב קצת. המוכר חימם כמה כדורים במיקרו, שם אותם בטורטיה עם סלט, דקה בטוסטר ונתן לי את הדבר הזה תמורת 5 פאונד. לא היה זוועה, אבל גם לא הייתי אומר שזה היה טעים. זה היה אכיל והתאים בדיוק לשעה. חבל על הזמן והכסף. אני בטוח שקיימים כמה מקומות כאלה בלונדון. תשתדלו לא לאכול שם.

לעומת זאת, פלאפל שהיה לא רע בכלל אך במחיר מוגזם למדי הוא פלאפל מעוז. מדובר בעוד סניף של רשת הפלאפליות בבעלות ישראלית שכבשה את אירופה לפני כעשור. הסניף ממוקם בסוהו והוא מציע פלאפל בפיתה או במגשית. סקרתי בקצרה את התפריט כשברור לי שאני רוצה פשוט מנה. השאלה של המוכרת אם אני רוצה לשבת או לקחת הפתיעה אותי, כי מה בעצם ההבדל? מדובר בפיתה עם פלאפל. ההבדל הסתבר לי לאחר כמה שניות. מנה בישיבה עולה בערך עוד פאונד. לא סגור למה בדיוק, אולי הכוונה שבר הסלטים פתוח לך לאורך כל אכילת המנה? לא נראה לי, לא באנגליה. כעבור שלוש דקות קיבלתי פיתה עם חומוס, פלאפל וסלט ומילאתי לי מכל טוב ממה שהיה בבר הסלטים. ההפתעה - בורגול. היה באמת מנה לא רעה, אבל כאמור, המחיר המחיר.

איפה? 43 Old Compton St.

כמה? 6.60 פאונד.

מתי? כל יום מ-11:00. שני, שלישי, רביעי וחמישי עד 1:00, שישי-שבת עד 2:00, ראשון עד 24:00.

נחמד בטיילת על הגדה הדרומית של התמזה. יש נוף עירוני נחמד, ובדרך להצגה בתיאטרון הלאומי הוזמנו לארוחה במסעדה. The Wharf היא מסעדת דיינר כזאת שמציעה המון דברים לא טבעוניים כלל וכלל, והמנה היחידה שנראה היה כי ניתן לטבען היא פטריית פורטבלו בלחמנייה. בפנים יש גם פלפל קלוי וירקות. בעיקרון המנה המקורית מגיעה גם עם גבינה, אבל לבקשתי הורידו את הגבינה ובמקומה קיבלתי פרוסות אבוקדו. הצ'יפס היו סבבה, וגם שתיתי בקבוק של בדוויזר בודבר, היה טעים. המחיר לא עניין אותי כי זה לא היה על חשבוני, מה שכנראה עשה את ההנאה מהארוחה לגדולה עוד יותר.

איפה? 56 Upper Ground.

כמה? 10 פאונד.

מתי? שבעה ימים בשבוע, 23:30-11:30.

אז היה כיף, ונחכה לחופשה הבאה, ועד אז אני מביט בפריט היחיד שקניתי, מאפרה, ובתחתית שלה כתובה אותה סיסמה ממלחמת העולם השנייה: KEEP CALM AND CARRY ON.