אז אחרי כמה חודשים שכתבתי בלוג אורח אצל עכברוש העיר בתפוז, הגיע הזמן לביקור הגומלין.

אני שמח לארח את עכברוש העיר שהיה בברצלונה ויש לו מה לספר. אמנם גם אני העליתי על הכתב את רשמיי מברצלונה לפני כשנתיים, אבל בואו נראה מה פספסתי או מה השתנה. בבקשה.

ברצלונה היא אחת הערים הגדולות שהכי כיף לבקר בהם, אם לא העיר המובילה. ב-3 השנים האחרונות יצא לי לבקר שם 3 פעמים, פעם אחת בתור חצי טבעוני ופעמיים כטבעוני לגמרי.

הביקור האחרון היה לפני כשבוע. אחרי תור ארוך ולא יעיל בנתב"ג (בשביל מה לעשות אקספרס צ'ק אין אם כולם עומדים באותו תור ארוך?) אכלתי בטרקלין דן לחמניה עם ממרח חצילים ועגבניות וקצת סלט, כשאת הדגנים לצערי לא היה לי עם מה לאכול מכיוון שלא היה חלב סויה בנמצא. לפני הטיסה הספקתי גם לקנות שוקולד מריר ללא חלב (ליידי גודייבה מריר 72% ואנטוני ברי 58%).

למרות ששכחתי להזמין ארוחה טבעונית מספיק זמן מראש, הדיילים דאגו להביא לי אחת. זו כללה סלט עם חסה, ירקות וגרעינים, מעדן ALPRO וניל עם גרנולה ללא רכיבים מהחי, ופלפלים קלויים, קליל וטעים.

הגעתי לברצלונה בצהרים, ואחרי שעשיתי צ'ק אין במלון, יצאתי להסתובב בעיר. עברו כמה שעות מאז ארוחת הבוקר, ולכן היעד הראשון שלי היה מסעדת Teresa Carles ליד כיכר קטלוניה, בה סעדתי גם בשני הביקורים הקודמים.

המסעדה הצמחונית טבעונית, בבעלות השפית טרזה קרלס בוראס, קיימת משנת 1979, והתפריט המגוון (והמסומן) שמתחלף פעמיים בשנה שם דגש על אוכל טרי, בריא וכמובן טעים.

התלבטתי לגבי המנות השונות והחלטתי להזמין מנה חדשה – "הסייטן שעבר לביג'יין" (12.5 יורו) – סייטן בסגנון בייג'ין עם מקלוני ירקות (מלפפון, בצל סיני, גזר), טורטיות קטנות ורוטב Hoisin.

המקום מתהדר גם ב Juicery שמייצר מבחר רחב מיצים ושייקים אורגניים. מתפריט המיצים בחרתי להזמין את הערפד הטבעוני – Vegan Vampire (4.95 יורו), בו יש סלק, אגס, אננס, גזר, תפוז, לימון וג'ינג'ר.

המיץ הגיע במהירות בבקבוק של המיציה. למרות שהיה טעים מאוד ומרענן, שתיתי אותו לאיטי, כדי שלא ייגמר לפני שיגיע האוכל גם כן. עברו עוד כמה וכמה דקות ולשולחן הוגשה גם מנת הסייטן שכללה כאמור חתיכות סייטן מיובשות אותן עטפתי בטורטיות עם הרוטב והירקות, מנה טעימה שהזכירה קצת מנת ברווז ממסעדה סינית בניו יורק מהעבר הרחוק.

לא ויתרתי על קינוח והזמנתי את :עוגת השוקולד שכולם אוהבים" (5.5 יורו). העוגה היא ללא גלוטן, עשויה מקמח אורז, שוקולד, אגוזי לוז עם ציפוי מוס שוקולד טופו – דחוס וטעים.

לסיכום – לא כדאי לפספס, אפילו שהמחיר לא זול יחסית.

שבע ומרוצה המשכתי להסתובב, מהראמבלס לרובע הגותי ל EL BORN, שם מצאתי את ה Cat Bar הטבעוני והמומלץ, שסגור בימי ראשון. בדרך אל פארק ה Ciutadella-, נתקלתי גם ב Blueproject Café, שגם בו יש אוכל טבעוני שאמור להיות טעים, אבל הייתי שבע אז לא נכנסתי.

יום לאחר מכן, לקחו אותנו מהעבודה לארוחה במסעדת Mirabe, בעלייה ל-Tibidabo, משם יש נוף פנורמי מרהיב של כל העיר. דאגו לי מראש לאוכל טבעוני – סלט עם עלים, אבוקדו ותותים למנה ראשונה, אורז עם ירקות למנה עיקרית ופירות טריים לקינוח.

בערב השלישי, כיוונתי אל ה- Cat Bar, שידעתי שהפעם יהיה פתוח, כשאליי הצטרף עוד חבר שזרם גם בקטע הטבעוני. אחרי שהסתובבנו קצת ברחובות והסמטאות החמים והמלאים באנשים, הגענו אל הבר שהיה אף הוא מלא וחם ומעוצב בצורה מעניינת.

בתפריט אפשר למצוא בעיקר בורגרים טבעוניים ובירות קראפט שונוות, עם לפחות כ-8 סוגים מהחבית (לאגר, פורטר, IPA, חיטה, פילזנר ועוד). ההזמנה מתבצעת בעמדת הבר, שם היה קצת חוסר סדר בעניין. לבסוף הזמנו שנינו בורגרים טבעוניים (בסביבות 8 יורו, תלוי בסוג), אני הזמנתי חצי IPA מהחבית (5 יורו) והוא חצי פינט (אמיתי) לאגר (4 יורו או אפילו פחות למיטב זכרוני).

התיישבנו בשולחן קטן ליד הכניסה וכעבור כמה דקות קיבלנו את ההזמנה. הבורגרים היו טובים מאוד, גם החבר הלא טבעוני נהנה משלו. תפוחי האדמה שהגיעו בצד היו מצוינים, רק זהירות – הם לוהטים! גם הבירת IPA היתה מצוינת עם טעמים חזקים.

מוזיקה לא ממש יש שם, וזה לא בדיוק בר קלאסי, אבל כן מקום ששווה ביקור, רק שימו לב שאין שם מיזוג, בקושי אוורור.

הזמן חלף לו מהר, והנה הגיע היום האחרון. הטיסה בצהרים וצריך להספיק גם לקנות כמה מתנות. השעה היתה קצת אחרי 11:00 בבוקר כשסיימתי את המטלות אז החלטתי שיש לי מספיק זמן לקפוץ גם ל Blueproject לידו עברתי בערב הראשון.

המקום הינו צמחוני טבעוני ומגדיר את עצמו כחלל גסטרונומי עם פילוסופיה אקולוגית חברתית, עם דגש גם על Raw Food, אבל לא רק.

החלטתי ללכת על הקונספט של ה Raw Food ובחרתי להזמין "סנדוויץ אהבה" (6 יורו) שעשוי מלחם מיובש (אפייה בחום של עד כ-40 מעלות במשך זמן ארוך יותר), קציצת פלאפל עם שקדים אף היא מיובשת, ירקות, עלים, אבוקדו וסלסה. את הסנדוויץ החלטתי ללוות במיץ ירוק שנסחט במקום – תפוח, מלפפון, נענע, סלרי, ג'ינג'ר ועוד (4.9 יורו). בנוסף הזמנתי כבר גם את הקינוח – "עוגת גזר שלא מהעולם הזה" (5 יורו) עם גזר, תמרים, אגבה, וקרם שעשוי מאגוזי קשיו, שמן קוקוס ולימון.

הסנדוויץ והמיץ היו קלילים, טעימים ומרעננים. כשבינתיים ראיתי את השף מכין גם את עוגת הגזר, שנראתה טוב והיתה ממש טעימה, כשכל הרכיבים הורגשו בה היטב. טוב שעצרתי לבקר.

שעה וחצי אחרי שיצאתי מהמקום כבר הספקתי להיות בשדה התעופה אחרי הכל, כשבדרך הספקתי גם לעשות צ'ק אאוט מהמלון.

הטיסה של אל על שוב המריאה באיחור כמובן (זה לא הפריע לה להגיע בזמן). הארוחה הטבעונית היתה לא רעה בכלל וכללה פסטה עם רוטב עגבניות וקטניות, ירקות ועוגיות תמרים ואגוזים לקינוח.

לסיכום – בברצלונה יש לא מעט מקומות טבעוניים שונים, טובים ומעניינים (בפעמים הקודמות ביליתי גם באחרים). גם שם שווה להיות טבעוני.

באינטרנט כותבים הרבה טובים על ה-Cat Bar, מסעדה ובר טבעוניים ממזרח לראמבלה. אז כמובן שזה היה חלק מהמסלול. היו רק שתי בעיות: לא הגעתי רעב מספיק לאותה ארוחה עסקית שהם מציעים כ"מניו דל דיה" והיה חסר להם תפוחי אדמה באותו יום. במידה והיו תפוחי אדמה אז הייתי נהנה מצ'יפס לצד ההמבורגר, ואז אולי גם הייתי לוקח את העסקית עם סלט כמנה ראשונה. כך יצא שבדיעבד, שילמתי על המבורגר ופיינט בירה שני אירו יותר מאשר היה עולה לי להזמין את העסקית.

מבין סוגי ההמבורגרים השונים המוצעים במקום, הלכתי על ה"גרין בורגר" שתרד הוא אחד המרכיבים העיקריים בו. הבורגר היה מצוין, וגם הסלט שבא לצידו היה טעים ומעניין. אגב, מכל המקומות שהייתי בהם בעיר, בקאט בר עובדות המלצריות הכי יפות שראיתי, וזה גם נחמד. בשורה התחתונה, אם הייתי נשאר עוד יום-יומיים בעיר, אני בטוח שהייתי מוצא את עצמי שוב בקאט-בר וזאת למרות שזו הייתה הארוחה "היקרה" ביותר שלי בברצלונה.

איפה? Boria 17. 

כמה? המבורגר ובירה עולים ביחד 12 אירו, אבל עסקית שלמה עולה רק 10 אירו. כזה אני - אהבל.

מתי? המטבח  פתוח בימי שני, שלישי, חמישי, שישי, שבת מ-13:30 עד 23:00, רביעי מ-20:00 עד 23:00. ראשון סגור. הבר פתוח עד לקוח אחרון.

אחרי יציאה בלילה, או בין מקומות שונים ביציאה, כשהרעב תקף ולא נצפה מאנצ' טבעוני באופק, נכנסתי ל"קבב דונר" הקרוב. הפקיסטני שעמד בקופה היה צריך לשאול לפחות פעמיים "?what meat in the durum" עד שהוא הבין שבטורטיה/לאפה הזאת, שהוא מגלגל ומחמם מעט בטוסטר, לא יהיה לא בשר ולא יוגורט. גם בזמנו, כאומניבור, ידעתי שלא מדובר בפסגת הקולינריה, אבל בשעה מאוחרת זה יכול להיות בדיוק מה שאתה צריך. אז מה רע באיזה פחמימה מלאה בסלטים סבירים ורוטב חריף?

איפה? בכל מיני מקומות בעיר ובכל פינה באזורי הבילוי בפרט.

כמה? בסביבות 3.5 אירו.

מתי? מהצהריים עד לפנות בוקר.

ביומי האחרון, קפצתי עם ג'ינג'י לאיזה בר קטלאני בקרבת ביתו. שני פועלים סינים ישבו בכניסה ליד מכונת המזל ובזבזו חלק ניכר ממשכורתם על הריגוש שבציפייה לשלושה תותים בשורה. על הבר ישב קטלאני שעצר לבירה בדרך הביתה מהעבודה וקרא בעיתון מה חדש בטור דה פראנס. מאחורי הבר עמד דוד קטלאני לבוש בצורה הדורה שמזג את הבירה, אסטרלה מהסוג הטבעוני - Estrella Galicia.

יופי של בירה. החלטתי להזמין כל צלחת טבעונית במקום, וכעבור מספר דקות הם הגיעו אחת אחרי השנייה. "פאן קון טומטה" - פרוסות בגט שגורדה עליהם עגבנייה והוזלף עליהם שמן זית. פלפלים חריפים (לא יותר מדי) מוקפצים ומומלחים ו"פטאטס בראבס" - הגרסה הספרדית ו/או קטלאנית לצ'יפס.

ה"בראבה" הוא רוטב העגבניות החריף שתפוחי האדמה מוגשים עימו. לעיתים קרובות מוגש עם הפטאטס גם רוטב אלי-אולי, שבצורתו המקורית אינו מכיל ביצים. אך כיום, ברוב המקומות, את האלי-אולי המסורתי מחליפה גרסה תעשייתית שלו, שקרוב לוודאי מכילה ביצים ודומה למה שאנחנו מכירים כמיונז-שום.

במקרה הנ"ל, הדוד הקטלאני, שהוא כנראה גם בעל הבית, לא ידע להגיד מה מכיל האלי-אולי בתמונה. מה שהוא ידע להגיד זה שמדובר ברוטב קנוי, ויש סיכוי סביר שהוא מכיל ביצים. עקב כך, ג'ינג'י שימש עבורי כ"גוי של שבת", ואכל בעצמו את הפטאטס עם הרוטב הלבן, ואני אכלתי את השאר. מלא ומרוצה, סגרתי את החופשה בברצלונה.

איפה? ברחבי העיר.

כמה? לא זוכר, אבל לא יקר, במקרה הרע מגרד את ה-10 אירו.

מתי? מהבוקר עד הערב המאוחר עם הפסקה לסייסטה.

אחרי ההמתנה המעיקה בתור לצ'ק אין, עם עשרות הפרצופים הישראליים שעשו עימי את אותה הדרך חמישה ימים לפני, התיישבתי מבואס על הספסל מול שער ההמתנה לעלייה למטוס. בשער מימיני, טיסה היוצאת למרקש במרוקו, ובשער משמאלי - טיסה לביירות. דמיינתי את עצמי עולה בטעות על הטיסה הלא נכונה, נרדם, ומוצא את עצמי אוכל קוסקוס ומזיע את עצמי לדעת במרקש, או לחילופין, דופק חומוס בביירות לפני שאני יוצא לסיור בדאחייה. 

במקום זה, בחנתי את שני התורים במקומות היחידים שהיו פתוחים במפלס הטרמינל בו נמצאתי. הייתי קצת רעב, אבל מה שממש הייתי חייב זה לשתות, וגם לרכוש לעצמי איזה בקבוק מים לטיסת הלואו-קוסט של וולינג, כי אסור להכניס לטרמינל בקבוקים מהבית. בצד אחד היה תור ארוך מאוד בבית קפה, שבמבט חטוף בויטרינה שלו, לא ראיתי משהו שיכול להתאים לי; והתור השני - למקדונלד'ס. הרשת השטנית שאני מניח שרובם המוחלט של הטבעונים לא חושב לדרוך בשעריה בלי מגאפון ושלטים. אבל אני לא רואה בעיה לאכול מנה טבעונית במקום כמו מקדונלד'ס (ראו הפוסט שלי לגבי הלאפה בדבוש).

שוב אני עם ישראלים בתור, ועכשיו מימיני גם עומדים היפסטרים לבנוניים שצוחקים בקולי קולות. בניתי על איזה צ'יפס, אבל בסוף לקחתי סלט אחרי שבדקתי שהרוטב שמקבלים איתו הוא טבעוני - ויניגרט בלסמי. לקחתי גם איזה קולה בינונית, כי הרגשתי שמגיע לי, ובקבוק מים לטיסה. הסלט היה בסדר.

עליתי למטוס, כשאני מקווה שהפעם תתיישב לידי איזו בחורה צעירה, ישראלית או ספרדייה, אולי אפילו שתיים. במקום זה קיבלתי איזה אבא נתנייתי שנורא רצה לדבר. בחלק מהזמן ישנתי, ומתי שלא - עשיתי כאילו שאני ישן.

איפה? שדה התעופה של ברצלונה.

כמה? 5 אירו בערך לסלט, קולה ובקבוק מים.

מתי? או 24 שעות ביממה או שהם סוגרים ממש מאוחר (כי לא נראה לי שזה כמו בארץ).

אחרי יותר משנה ללא חופשה שהיא לא חג, יעני, שאני מחליט בעצמי שאני לוקח חופש, הייתי חייב לטוס לחו"ל בשביל להירגע קצת. ברצלונה זה בדיוק מה שהייתי צריך. ג'ינג'י האח גר שם וזו הפעם הרביעית שלי בעיר. ידעתי מראש שאני לא מגיע למקום שבו אני רודף אחרי אטרקציות. חופשה שמטרתה היא להסתובב, לאכול, לשתות ולישון.

הטיסה הייתה בלילה, וניסיתי לישון קצת לפניה אבל לא הצלחתי. האייפון צפצץ, והחלטתי לזרום על בירה עם חברים במקום הקבוע. מאוחר יותר הגענו לשדה התעופה, ואחרי שעמדנו בתורים עם כל הנדחפים למיניהם ונשבענו שארזנו לבד, הגענו למעבר הארוך שמוביל מביקורת הדרכונים אל הדיוטי פרי. מצד ימין, מעבר לקיר הזכוכית, רואים את אלו שנחתו בארץ, פניהם נוגות ועיניהם טרוטות. הם ילכו מחר לעבודה. כבר לפני שנסעתי הצלחתי להתבאס מזה בתוך חמישה ימים גם אני אהיה חלק מהם. אבל יצאתי מזה בזריזות, והלכתי לי לג'יימס ריצ'רדסון ממוקד מטרה, אל בקבוק הג'ק דניאלס שחיכה לי על המדף. אחרי עוד תור לא קטן בקופה, התפניתי למחשבה על מה לאכול, שכן ידעתי כי בטיסת הלואו-קוסט (שמחירה לא היה נמוך כלל) אין על מה לבנות, בטח לא לטבעוני. שמתי פעמיי ל"פוד גייט", שער האוכל בטרמינל. לאפה סלטים בשיפודי התקווה נראתה קוסמת, אך לא ידעתי אם לפני טיסה בשלוש וחצי בבוקר זה רעיון טוב. ממול, סניף גדול של ארומה. כבר יצא לי להתנסות בסנדביץ' הפטריות שלהם בסניפים אחרים ולא התלהבתי כל כך, אבל אמרתי שניתן לזה עוד צ'אנס. המחירים הפתיעו אותי, לא גבוהים כמו שחשבתי. הייתי בטוח שבתי הקפה בנתב"ג ינצלו את חולשת הנוסעים לפני הטיסה. המחירים לא זולים, אבל האמת היא שהרבה מקומות בתל אביב מתהדרים באותו תמחור של מוצרים. את הפטה בסנדביץ' החלפתי בטופו, ועל חלב הסויה בקפה לא הייתי צריך להוסיף שקל. עמדתי בתור בערך שתי דקות, אך ההזמנה הייתה מוכנה ממש תוך דקה. סחתיין ארומה. 

הסנדביץ' עצמו לא איזה פנינה גסטרונומית, אבל עשה את העבודה. הקפה לעומתו היה ממש טעים, וכל הכבוד לארומה שלא לוקחים עוד כסף על חלב סויה.

איפה? ב"פוד גייט" בנתב"ג.

כמה? 33 ש"ח הסנדביץ', 17 ש"ח קפוצ'ינו גדול על סויה. 

מתי? אם זה בנתב"ג אז אני מניח שמסביב לשעון, לא?

אני לא חובב גדול של טיסות. אני לא בפאניקה ואני לא חש פחד במטוס, אבל אני לא מת על כל העניין הזה. לא יעזור כמה יסבירו לי איך זה נורא הגיוני מבחינה פיזיקלית ועד כמה סטטיסטית הסיכוי שלך להתרסק הוא קלוש. זה לא מרגיש לי בסדר לא להיות עם הרגליים על הקרקע. דבר ששוקל בערך מאה טונות ממריא כמה שעות באוויר זה לא נורמלי. ואם כבר לטוס, אז למה צריך לראות את המטוס לפני? במקום פרוזדור, לוקחים אותך באוטובוס עד למרגלות המטוס. לא משאירים לך שום מקום לדמיון. המנוע נראה בסדר, הכנפיים סבבה, אבל הטייס... בתא הטייס יושב איזה ילד ספרדי שמעולם לא הטיל פצצה, ירה טיל או חילץ פצועים. ושלא אובן לא נכון, אני שמאלן לא קטן שמתנגד למדיניות של ישראל מזה שנים, אבל אני מרגיש בטוח יותר כשאני יודע שמי שאחראי להטיס אותי בשלום עשה דבר או שניים בחייו, או לפחות נוח לי לחשוב ככה. 

בכל אופן, הספרדי דווקא הפתיע. המראה נקייה ונחיתה רכה. התוכניות שלי להירדם קצת במטוס לא צלחו, והגעתי גמור לבירת קטלוניה. יצאתי מהשדה, עליתי על האוטובוס שמוביל לפלאזה קטלוניה המפורסמת, כשלמרות שהאדרנלין זורם בעורקיי, תיכננתי איך אני מגיע לג'ינג'י, אומר שלום, נותן מקלחת וישן כמה שעות. בברצלונה אין הרבה עסקים שמחזיקים באינטרנט אלחוטי, לא ברור למה, אבל זה הקטע שלהם. כמו שג'ינג'י אמר לי, חיפשתי את החנות של אפל, וכשהגעתי שלחתי לו הודעה בוואסאפ שאני בדרך. לפי הסיכום בינינו, הוא היה אמור להיות בבית. אבל ג'ינג'י זה ג'ינג'י, ואת האינטרקום אף אחד לא פתח. התחלתי לחפש אינטרנט אלחוטי וזה לא היה פשוט. בסוף הגעתי לאיזה מספרה, והייתי צריך לבקש מאוד יפה עד שמעצבת השיער נענתה לתחנוניי ונתנה לי את הקוד של האינטרנט האלחוטי. וכמובן שלא מספיק למצוא ווי-פיי. אם בארץ הסיסמאות מכילות בדרך כלל כעשרה תווים, בברצלונה הסיסמא של ניקו הספרית נראתה בערך כך: "gfghf43eerwew6758bnmbm808". נשבע לכם בהן צדק. ניסיתי בערך שלוש פעמים עד שפגעתי, אמרתי יפה תודה, והוואסאפ סיפר לי שג'ינג'י באיזו פגישה, ושבינתיים אשב איפשהו ואחכה לו. השעה 10:00 בבוקר. נכנסתי לבר הקטאלני הראשון שראיתי - קלאסי. מאחורי הבר בחור בגיל העמידה, אשתו יושבת על כיסא לידו. בשולחנות כמה זקנים מדברים, קוראים עיתון, שותים בירה ודופקים טאפאס. ביקשתי בירה, סיימתי אותה בשלוש לגימות. ביקשתי עוד בירה וחתיכת לחם, שכן החמון, ה"טורטייה די פטטה" ושאר הדברים שעמדו על הבר מכילים דבר או שניים מן החי, או יותר נכון, החי מכיל אותם או המוות מכיל אותם. הסניור בצע חתיכה יפה של באגט והציע לי "פאן קון טומטה", שזה קטע כזה שלהם שהם מורחים עגבנייה וקצת שמן זית. זרמתי איתו והיה נחמד מאוד. בדיעבד הסתבר לי אגב ש"אסטרלה דאם" אינה טבעונית. ככה שמה שיגורתי ממנו באוכל, בא לי בשתייה. אחותה של ה"דאם", ה"אסטרלה גליסיה" היא טבעונית, והמשרד לענייני מוסר בראשותי ממליץ לכם עליה בחום. הסניור שאל למוצאי, חצי באנגלית וחצי בקטאלנית, אמרתי לו "איזראל", הוא אמר "אהה" וחייך. אשתו שאלה אותו משהו. הוא אמר לה: "איזראל". היא הסתכלה עליי ועשתה פרצוף תמוה. ישר שלפתי: "פלסטיין, פלסטינה". היא התרצתה וחייכה.

כמה בירות לא טבעוניות עוד אני אשתה בחוסר ידיעה? מה כן טבעוני אוכל בברצלונה? האם אני אני אזכה לישון בקרוב? האם אני בכלל אפגוש את ג'ינג'י?

כל זאת בחלק ב' של טבעוני הולך לאכול בברצלונה. 

איפה? איפשהו על Carrer Ferlandina.

כמה? 1.50 אירו לשליש בירה, 1 אירו לפאן קון טומטה.

מתי? אני מעריך שמשעות הבוקר המוקדמות, הפסקת סייסטה אחרי הצהריים, ופתיחה מחודשת עד הערב הלא מאוחר.