טוב, אז מה עושים כשזה לא מסתדר להגיע למקום טבעוני? אם נתחיל מההתחלה, הופתעתי לטובה מהמחיר של הקפה עם סויה בארקפה בנתב"ג (18 ש"ח). גם ארקפה וגם בן גוריון - הייתי בטוח שבקלות הם ירצו 21 ש"ח עבור קפוצ'ינו על סויה. אז אמנם לא מגיעה מילה טובה על מחיר כזה בכל מקרה, אבל זה נסבל כשעוד רגע עולים על טיסה.

בטיסה של אל על קיבלתי את הארוחה הטבעונית, שיכול להיות שהיא בעצם גם הצמחונית שלהם. ברגע שהם מגישים ארוחה בשרית לשאר המטוס, אז אין גבינה בצמחונית, למרות שאולי הקינוח הוא אחר בצמחונית. האמת שיחסית לטיסה, אחלה ארוחה. אורז, גזר, אפונה ועדשים. בצד חומוס מיקי עם פיתה קטנה, סלט, ולקינוח מן פרוסות מגליל תמרים עם שקדים. הייתי מרוצה גם בהלוך וגם בחזור.

במלון, בכל בוקר, הוגשה ארוחה בוקר אנגלית בצורת בופה, כיאה למעמד הבד אנד ברקפסט. את ארוחת הבוקר שלי ניתן לראות בתמונה מטה. גם כן לא רע בכלל. פטריות, שעועית, סלט, עגבנייה צלויה ולחם טרי. לקינוח היה מבחר פירות מכובד מאוד כשבראשם אננס טרי וטעים. ככה שכל בוקר היה אפשר להתחיל בארוחה טובה, מה שאני בכלל לא עושה בארץ.

לפני כן, בכל יום הייתי יורד בדרך כלל לסניף הקרוב של רשת בתי הקפה Costa. קפוצ'ינו על סויה (ללא תוספת מחיר) עולה 2.15 פאונד. כוס קפה טובה מאוד במחיר סביר, סיגריה והארץ באייפון.

הפאב שביקרתי בו הכי הרבה הוא "The Three Tuns". פאב אנגלי קלאסי. במקומות האלה מה שבדרך כלל טבעוני יכול למצוא זה צ'יפס. ביחד עם שני פיינטים של סטלה זו כבר ארוחה. היה כיף להגיע ל"שלושת החביות" (יש הרבה יותר חביות), להזמין בירה וצ'יפס ולראות את גמר טורניר שפילד בסנוקר. "היר יו גו דארלינג".

איפה? 1 Portman Mews S.

כמה? 2.50 פאונד לצ'יפס, 4.20 פאונד לסטלה.

מתי? כל יום, 23:00-12:00.

אגב, אזהבה: אכלתי גם צ'יפס במקדונלד'ס, עת חיכיתי לקרובי משפחה בדרך למשחק של ארסנל. כמעט נפלתי בסנדביץ' הצמחוני, כיוון שראיתי בטבלת המרכיבים של המנות X המסומן מתחת למילה Eggs. שפשפתי את עיניי ורק אז הבנתי שאותו X מסמן שדווקא המנה מכילה ביצים. אז הסתפקתי בצ'יפס ובקולה.

בצ'יינה טאון יש הרבה מסעדות סיניות (כמה מפתיע) שמציעות לאכול כפי יכולתך במחירים שנעים בין 6 ל-10 פאונד בערך. הגעתי לאזור לסטר סקוור, ומי שהייתה עימי הייתה רעבה מאוד והציעה שנלך לבופה כזה, אך היא דאגה שלא יהיה לי מה לאכול. הרגעתי אותה, והסברתי לה שאני תמיד מוצא מה, במיוחד כשאפשר לאכול מזה כמה שרוצים. נכנסנו לאחד המקומות. במקום היה ריח שמנוני מאוד, תור גדול של צעירים שבאו למלא את כרסם לפני שתייה הגונה וכמה סינים שכל הזמן הלכו הלוך וחזור עם סירים מהבילים בכדי להחליף את אלו הריקים בבופה. האוכל חם מאוד, ויכול להיות שזה בכוונה בגלל שכל הזמן מגיעים מלצרים ושואלים אם אתה רוצה לשתות משהו, מה שיעלה את מחירה של הארוחה מהמחיר הנקוב של הבופה. למרות חששותיה של הגברת, אכלתי מספיק. אורז, פטריות, ירקות, אטריות אורז, תפוחי אדמה, צ'יפס. שני הדברים היחידים שלא הייתי בטוח לגביהם היו הדבר הקריספי הלבן במרכז התמונה והאגרול. שאלתי את אחת העובדות לגביהם. לא הבנתי מה זה בדיוק הצ'יפס הסיני הזה, אבל היא אמרה שלא זה ולא האגרול מכילים ביצים. כמו שהזכרתי בחלק א', כשיש ספק - הולכים עם ההתקפה.

איפה? באחת המסעדות הסיניות בצ'יינה טאון, אזור רחוב Gerrard.

כמה? 6 פאונד במקרה הזה.

מתי? לא יודע מה קורה שם ביום, אבל הבופה בכל המסעדות הללו פתוח לדעתי כל יום משעות הערב המוקדמות עד חצות פחות או יותר בטח.

ויש גם פלאפל. באמצע הלילה, בדרך הביתה מעוד יציאה, עצרתי בדרך באיזה דוכן שמציע כל בשרים בטורטיה וגם פלאפל. ידעתי מראש שזו תהיה טעות, אבל הייתי רעב קצת. המוכר חימם כמה כדורים במיקרו, שם אותם בטורטיה עם סלט, דקה בטוסטר ונתן לי את הדבר הזה תמורת 5 פאונד. לא היה זוועה, אבל גם לא הייתי אומר שזה היה טעים. זה היה אכיל והתאים בדיוק לשעה. חבל על הזמן והכסף. אני בטוח שקיימים כמה מקומות כאלה בלונדון. תשתדלו לא לאכול שם.

לעומת זאת, פלאפל שהיה לא רע בכלל אך במחיר מוגזם למדי הוא פלאפל מעוז. מדובר בעוד סניף של רשת הפלאפליות בבעלות ישראלית שכבשה את אירופה לפני כעשור. הסניף ממוקם בסוהו והוא מציע פלאפל בפיתה או במגשית. סקרתי בקצרה את התפריט כשברור לי שאני רוצה פשוט מנה. השאלה של המוכרת אם אני רוצה לשבת או לקחת הפתיעה אותי, כי מה בעצם ההבדל? מדובר בפיתה עם פלאפל. ההבדל הסתבר לי לאחר כמה שניות. מנה בישיבה עולה בערך עוד פאונד. לא סגור למה בדיוק, אולי הכוונה שבר הסלטים פתוח לך לאורך כל אכילת המנה? לא נראה לי, לא באנגליה. כעבור שלוש דקות קיבלתי פיתה עם חומוס, פלאפל וסלט ומילאתי לי מכל טוב ממה שהיה בבר הסלטים. ההפתעה - בורגול. היה באמת מנה לא רעה, אבל כאמור, המחיר המחיר.

איפה? 43 Old Compton St.

כמה? 6.60 פאונד.

מתי? כל יום מ-11:00. שני, שלישי, רביעי וחמישי עד 1:00, שישי-שבת עד 2:00, ראשון עד 24:00.

נחמד בטיילת על הגדה הדרומית של התמזה. יש נוף עירוני נחמד, ובדרך להצגה בתיאטרון הלאומי הוזמנו לארוחה במסעדה. The Wharf היא מסעדת דיינר כזאת שמציעה המון דברים לא טבעוניים כלל וכלל, והמנה היחידה שנראה היה כי ניתן לטבען היא פטריית פורטבלו בלחמנייה. בפנים יש גם פלפל קלוי וירקות. בעיקרון המנה המקורית מגיעה גם עם גבינה, אבל לבקשתי הורידו את הגבינה ובמקומה קיבלתי פרוסות אבוקדו. הצ'יפס היו סבבה, וגם שתיתי בקבוק של בדוויזר בודבר, היה טעים. המחיר לא עניין אותי כי זה לא היה על חשבוני, מה שכנראה עשה את ההנאה מהארוחה לגדולה עוד יותר.

איפה? 56 Upper Ground.

כמה? 10 פאונד.

מתי? שבעה ימים בשבוע, 23:30-11:30.

אז היה כיף, ונחכה לחופשה הבאה, ועד אז אני מביט בפריט היחיד שקניתי, מאפרה, ובתחתית שלה כתובה אותה סיסמה ממלחמת העולם השנייה: KEEP CALM AND CARRY ON.

האמת היא שמאוד רציתי לכתוב על מקום טבעוני שכשר או לא כשר לפסח, אבל לא אכלתי מספיק בחוץ ולא מצאתי משהו ששווה לכתוב עליו.

קפה בירנבאום אמנם לא פתוח בחג, אבל ניצלתי לאחרונה יום חופש בשביל להגיע סופסוף בזמן לבופה המדובר שמוגש בו.

בית הקפה הוא כמאמר הקלישאה, מוסד ותיק. מאחורי הבר עמדו כשלוש-ארבע נשים בגילאים שונים, שעשו רושם כבנות אותה משפחה ואולי גם אמהות אחת של השנייה. ביני לבינן עמדו כשלושים ומשהו קערות המכילות תבשילים וסלטים. אחת הנשים הסבירה לי כי כל מה שבצד הימני של הבר מושם בצלחת גדולה ונכנס לחימום במיקרו. רובם המוחלט של המאכלים הללו טבעוני, ומקצתו רק צמחוני. בצד השני, השמאלי של הבר, עומדים הסלטים. אלו כולם טבעוניים ומועמסים לצלחת קטנה. 

כמובן שלא הייתי יכול שלא לטעום דבר מה, אז לקחתי מהכול. אני ממש לא זוכר בדיוק מה היה אבל אני אשתדל לפרט כמה שאפשר.

בתמונה של צלחת הסלט הנ"ל אפשר לראות סלט בצל ומלפפון, סלט תפו"א (ללא מיונז) סלט סלק, משהו עם סלרי, לוביה, עדשים, כרוב, גרירי חומוס בטחינה, חצילים בטחינה ועוד.

בעיקרית בתמונה מטה, יש שעועית, לביבות, גריסים, קוסקוס, אורז לבן, מלא, אדום, נתחי סויה ועוד ועוד ועוד.

הכול טעים מאוד, מפוצץ לגמרי ונחשב וגם מרגיש בריא. על מילוי מחודש לא יכולתי לחשוב בכלל, אז בשביל הפייבוריטים שלי החלטתי שאני צריך לחזור שוב. הבעיה היא שעברתי שם היום וכמו שציינתי מעלה, בפסח המקום סגור.

איפה? נחלת בנימין 31, ת"א.

כמה? 50 ש"ח.

מתי? המקום פתוח בימים א'-ו', הבופה מ-12:00. מניסיון, כשהגעתי אחרי 15:00 כבר לא היה בופה. 

ואללה, ברוך השם, צברתי הרבה מקומות לכתוב עליהם, ובכל זאת מה שבא לי עכשיו זה שוב בודהה בורגר, והפעם הבופה. לפני זמן מה, ארוחת שישי המסורתית בבית הוריי לא התקיימה מאיזושהי סיבה, והחלטתי שזו הזדמנות מצוינת ללכת לבדוק את הבופה בצהרי שישי בבודהה. לבופה יש כמה אופציות: תשלום על מילוי יחיד של צלחת לפי גודלה (קטן, בינוני, גדול) או אכול כפי יכולתך. נחשו על מה הלכתי. שאני לא אוכל לטעום מהכול? שאני אצטרך לבחור מבין כל המאכלים שמוצעים שם? זה אמנם מוגזם לאכול כל כך הרבה, וגם המחיר בהתאם, אבל אמרתי לעצמי שאחרי זה, אני אדע מה אני הכי אוהב, ובפעם הבאה אוכל לקחת פשוט את הצלחת הגדולה כשאני יודע מה טעים לי. וחוץ מזה, זה היום הולדת שלי, אז מותר לי לפנק את עצמי. וזה כמובן שקר - זה לא יום ההולדת שלי.

הצלחת הראשונה - מנה ראשונה.

עם כיוון השעון: סלט נקניק גרמני (לא עפתי), חתיכות טורטיה עם רוסטביף, שווארמה ונקניקיה טבעונית, לחם עם גבינה צהובה טבעונית (אש), מוס חלבה ומוס קפה (שטעיתי לחשוב שהם חומוס) וכמה ממרחים עם הלחם.

הצלחת השנייה, צלחת חמה:

לזניה (טעים) כדור ממולא תפו"א, מין פיתה מתוקה כזאת, משה בתיבה, פסטה וניוקי (מצוינים).

בשלב הזה כבר הייתי די מלא, אך המשכתי לצלחת השלישית:

סטייק סייטן (נחמד), קינואה, אורז, משהו מסאלה, פלחי תפו"א, כרית תרד, אצבע סייטן (שניצלית) וסלט אסייתי (נהדר).

בשלב הזה הייתי כבר מפוצץ, אך היה כל כך טעים שהייתי חייב לקחת עוד צלחת (רביעית) עם הפייבוריטים שלי מבין הנ"ל:

כרית תפו"א, טורטיה רוסטביף, גבינה צהובה, סלט אסייתי, כדור תפו"א, ניוקי ופסטה.

כשאני בקושי קם מהשולחן, ניקיתי את הצלחת עם מפית, ובשארית כוחותיי ניגשתי לדוכן הקינוחים. רק כי חייבים לטעום. 

כבר לא ראיתי בעיניים, אבל יש פה עוגת גזר, שטרודל תפוחים, טירמיסו, עוגת גבינה ומי יודע מה עוד.

היה טעים ומוגזם לגמרי, ובפעם הבאה אני כבר אדע במה למלא צלחת אחת.

איפה? יהודה הלוי 21, תל אביב.

כמה? 69 ש"ח לכפי יכולתך.

מתי? הבופה פתוח בימי ו' מ-11:00 עד 17:00.