טוב, אז נראה לי הגענו לחלק האחרון. קצת בריאות. אם יהיה לנו כוח אולי גם יהיה איזה פוסט על פלאפל בארה"ב. נתחיל בשיקגו, רו-פוד ב-Chicago Raw. מוכרת נחמדה מאוד שנראית גם כבעלים של המקום המליצה לי בתור מנה משביעה על הפיצה. מה זה משביע - בקושי גמרתי את זה. זה נראה קטן אבל כל השקדים והאגוזים שזה עשוי מהם עושים את העבודה.

 


עדיין בשיקגו, ב-Kramer's Health, חנות סטייל עדן טבע מרקט, יש קומה שנייה עם מסעדונת. הלכתי על הקומבינה של המבורגר, מרק ושייק. היה לא רע בכלל.

רק פעם אחת בטיול אכלתי סושי. ב-Beyond Sushi, אחת ממסעדות הרשת הניו-יורקית. לא הופעתי בסוף לגלות על הקבלה שהמנהל הוא ישראלי. גם פה הלכתי על קומבינציה של 18 חתיכות. שני רולים ועוד שתי חתיכות שהומלצו לי. מה שמעניין שזה לא בדיוק סושי. אין אצה והאורז הוא שחור אדמדם. בכל אופן, זה היה טעים ואחת ההפתעות והדברים המיוחדים שאכלתי.

ויש את רשת LYFE Kitchen שנדמה לי שכבר הזכרתי. כאן בתמונה זה ראפ מהסניף שלהם באבנסטון. טעים מאוד אבל מנות יחסית קטנות למחיר ולמה שרגילים באמריקה. בגלל זה הלכנו גם על הצ'יפס בטטה שסגר את הסיפור.

עוד רשת שלה סניפים בכל ארה"ב היא רשת הסופרים היקרה והאיכותית Whole foods. לא זול בכלל, אבל יש להם במעדנייה בר סלט ופס חם. סלט הביצים ללא ביצים שלהם מצוין, ובכלל מעל כל דבר כתוב אם זה טבעוני. על המילוי המוגזם מטה בשיקגו שילמתי 20$, וככה למדתי בפעמים הבאות שאכלתי שם שפחות זה מספיק. מה שכן, יש גם כמה דברים שם שהם קצת נפילה אז ביחרו בקפידה מה אתם שמים בקופסה.

למשל כאן בוושינגטון עשיתי בחירות יותר חכמות וגם לקחתי קופסה שטוחה.

VLife בניו יורק מזכירה מאוד את Blossom De Jour אבל נראית ומרגישה יותר "בריאה". כשביקשתי את המנה הכי ממלאת קיבלתי צלחת עם אורז, עדשים, חסה, תפו"א וטופו. היה מוצלח מאוד.

יש גם כמובן ברי סלט בהרכבה בכל מיני מקומות. הסלט הבא מאיפשהו בפרברי שיקגו וכל מה שאני זוכר שהוא היה טוב ועלה מעט.

ובכן, כמו שכבר התבכיינתי - אכלתי עוד מלא דברים אבל משום מה התמונות שלהם לא רוצות לעלות. במידה ויקרה נס אז אולי יהיה עוד חלק. או שסתם יבוא לכתוב קצת על פלאפל בארה"ב.

אם לא - סלמתכ עד הפעם הבאה.

ואללה, לא יודע למה, אבל אני במצב רוח טוב. אמרתי לעצמי את זה עכשיו, אחרי שנתתי נגיסה טובה בתפוח אדום. נגיסה כזאת בפה מלא שמגירה על הסנטר מיץ חמוץ-מתקתק.

נכון, זה יום רביעי בערב, הרגע מס' 2 בשבוע עבודה אחרי יום חמישי בערב, אבל באמת שאני לא יודע למה אני כל כך מבסוט.

ביצהר משתוללים מתנחבלים והורסים מוצב של חיילי מילואים שהגיעו לשם על מנת לשמור על מפעלם הדוחה של הראשונים. עוד אירוע מקומם שרק מזכיר שאין צ'אנס להסדר מדיני כשהגולם, כבר מזמן אחושרמוטה קם על היוצר במערב הפרוע של השטחים הכבושים.

בדרבי כדורסל הפסדנו, וגרוע מכך, הספין של מכבי עובד כרגע. זה משגע אותי הדרך שבה התקשורת עושה את ההנחות ומקישה בין התפרעות אלימה של שחקן כדורסל ביציע אוהדים לבין קללות, גרועות יותר או פחות שהושמעו. הציבור שצופה בטלוויזיה וקורא את השטויות באתרי האינטרנט בולע זאת בשקיקה. 

אז מה הסיפור? משהו אישי? לא נראה לי. אין משהו מרגש במיוחד בחיי, לא במישור התעסוקתי ולא במישור הרומנטי. "איך פגשתי את אמא" נגמרה בשבוע שעבר בצורה די חלשה אחרי 9 עונות, אבל בתוכנית הפרטית שלי אין כרגע שום סוף באופק. השאלה רק באיזו עונה הסדרה שלי.

אולי זה השינוי במזג האוויר? היינו פעם אחת בים, אבל היה די מאכזב, בגלל שלא היה באמת מספיק חם בשביל להיכנס למים. אבל משהו ב"אביב" הזה שהגיע, השמש, האנשים ברחובות, חג החירות.

כנראה שזה פשוט שילוב של מזג האוויר, שנ"צ של יום רביעי, חברים ובריאות. ואללה ברוך השם מרגישים טוב, ובשבוע האחרון אין יום שבו אני לא פוגש חברים טובים שעברו לאחרונה לאזורנו או סתם התפנה לי או להם זמן לאיזו ישיבה טובה.

ערכתי חישוב לגבי הכסף שבזבזתי בחודש האחרון על בירות ואוכל בהקשר לצפייה בכדורגל אירופאי. התוצאה לא מעודדת: כמעט שוויון בין כבלים לבין הכסף שאני מבזבז כשאני יוצא מהבית.

אבל עדיף ככה. הוט ויס עדיין לא כוללים אוכל ובירה, ובמקום להירקב בבית כמו שאני מתפתה לעשות מדי פעם, אני פוגש את אותם חברים טובים.

אז לאחרונה כשישבנו לראות משחק, הזמנו סושי מ"זה סושי". ביקשתי את הקומבינציה הצמחונית "פרש גרין", וכמו בדרך כלל כשמדובר בסושי, על מנת לטבען את הקומבינציה הצמחונית פשוט יש להחליף את הטמגו במשהו אחר. בטלפון נאמר לי שאפשר לבחור בין אבוקדו, מלפפון או גזר במקום החביתה היפנית. למרות כמות האבוקדו המובנית גם כך בקומבינציה, זו כנראה האופציה הכדאית.

האתר שהחזיק עד עכשיו את תמונות הבלוג עושה קולות של תשלום, ולכן אני מעלה אותן לאתר אחר. האחרון החליט משום מה להפוך את התמונה שצילמתי ולא הצלחתי להפוך אותה בכלים שהוא מאפשר לי, אז סליחה מראש (או שזה כן בסדר).

בתמונה האנוכית ניתן לראות משמאל לג'ינג'ר והוואסבי את הפוטומאקי: ארבע חתיכות גדולות שמכילות אבוקדו, מלפפון, גזר וקנפיו. ומתחתן, שש עשרה חתיכות של אינסיידאאוטים: שיטאקה, אבוקדו קנפיו, אבוקדו בצל ירוק, מלפפון וקנפיו (4 כ"א).

המשלוח הגיע לאחר כ-55 דקות (ממתחם באזל לחובבי ציון), היה טעים מאוד, ועד כמה שאני יודע לזהות, גם באיכות די גבוהה.

סושי זה אמנם יקר, אבל מדובר לדעתי במחיר סביר עבור קומבינציה שכוללת 20 סושים. התחלקתי גם עם חברה בארבעה דים סאם ירקות שורש. היה טעים, אין תמונה, אבל לידיעתכם, זה כבר במחיר פחות סביר של 29 ש"ח.

איפה? אשתורי הפרחי 14, תל אביב.

כמה? 49 ש"ח הקומבינציה.

מתי? א'-ש': 00:00-12:00.

שנה שאני כותב על אוכל טבעוני, ובסושי עדיין לא נגעתי. איך זה? האמת שלא יצא לי לאכול כל כך סושי בשנה האחרונה, וגם אם אכלתי משהו אז לא חשבתי שמדובר במשהו מיוחד או משתלם. לפני כמה ימים התחשק לי, ונזכרתי שלסואי (SUI) יש אחלה סושי. המחיר של הקומבינציה הצמחונית לא זול, אבל בסדר יחסית לתמורה של 24 יחידות, מה שמשביע או כמעט משביע אותי.

אז מה בקומבינציה? רול מאקי מלפפון, רול אינסייד-אאוט של גזר, אבוקדו, מלפפון ושיטאקה ורול אינסייד-אאוט אבוקדו, גזר, מלפפון וקנפיו (שמסתבר שזה דלעת כבושה), עטוף בבטטה (במקור בטמגו - ביקשתי לטבען).

החוכמה בלאכול סושי היא לאכול אותו לאט, ואני לא מצטיין בזה בפרט או בכלל. הפעם הלך לי לא רע. לא לקחת חתיכה חדשה בלי שאני מסיים ללעוס, ולטבול חתיכה בסויה, אחרת בטריאקי, פעם עם וואסאבי וסויה וכולי. טעים טעים.

חוץ מזה, בחיים שמחוץ לאוכל לא קורה הרבה. עדיין חרא בעבודה וכמה חברים מפעילים עליי לחצים שונים לחפש משהו חדש, מעניין ומשתלם יותר. אני שומע, מתעניין ולבסוף הודף אותן בטענות שונות, שהם יתייגו מיד כמגננות שאני מפעיל על עצמי. אני מרגיש שאני לא רוצה להתפשר יותר על הנושאים החשובים בחיים, ובמידה ואני אאלץ להתפשר אז שזה יהיה רק כשארגיש שאין לי ברירה.

כשחיפשתי איפה לגור, ראיתי כל מיני דירות, לא ידעתי בדיוק מה לא בסדר בכל אחת מהן, אבל משהו הרגיש לי נוח, ואילו חצי דקה אחרי שנכנסתי לראות את הדירה שאני גר בה כרגע, ידעתי שזה בדיוק מה שאני רוצה למרות החסרונות שראיתי. אני חושב שזה נכון גם עם בחורות. בתקופה האחרונה ראיתי לעיתים קרובות את הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים שלי, ובגלל החולשה שלי ונסיבות שלא קשורות אליי, לא אזרתי אומץ להתחיל איתה. כל פעם הרגשתי נורא, כעסתי על עצמי, למרות שהיה ברור לי שלדבר כזה לא יכול להיות שאין חבר. אפשרות אחרת הייתה רק שמדובר בבחורה כל כך פלופה שאין שום דרך להיות איתה. שלא לדבר על זה שאתה לא יכול שלא להיות קנאי עם בחורה שכזו, מה שבוודאי היה מכשיל אותי.

לפני כמה ימים פתחתי טלוויזיה ובר רפאלי נגלתה אליי מהמסך. הסתכלתי עליה, ואמרתי לעצמי: בואנה, הבחורה הנ"ל פשוט יותר יפה ומקסימה מבר רפאלי, אז אם יש לי איזשהו סיכוי קטנטן, אני לא אנסה אותו? מה כבר יש לי להפסיד חוץ מעוד סדק בפאסון שלי. אחרי עוד התחבטות קלה עם עצמי, שלחתי לאותה בחורה הודעה בפייסבוק.

לא יודע אם זה פתטי או לא. מצד אחד, צריך סוג של אומץ גם בשביל דבר כזה, אולי דווקא בגלל שזה מראה על חוסר ביטחון מסוים; מצד שני, פייסבוק הוא כלי לגיטימי לדבר כזה, הרי בעתיד היחסית קרוב, תוך פחות מדור, להתחיל עם בחורה באינטרנט זה יהיה לגיטימי בדיוק כמו להתחיל עם בחורה פנים מול פנים. לא יודע אם זה טוב או רע.

מה שלא יהיה, כמובן שיש לה חבר, אבל הרגשתי שלהתחיל עם בחורה כזו, אפילו אם זה בדרך קצת פחדנית, נותן לי איזה בוסט. מאז התחלתי עם עוד כמה בחורות, בכל מיני דרכים מקובלות, אבל שוב אני מרגיש שזה מזויף קצת.

יש פה פרדוקס, כי מצד אחד אני רוצה להתחיל רק עם בחורות שממש בא לי עליהן, אבל מצד שני, בגלל שאני בקושי מתחיל עם בחורות שהן לא כאלה, אני מאבד ניסיון וביטחון שיעזור לי בהמשך הדרך. כוסאומו העולם.

בינתיים גם חזרתי לכמה ימים להורים. אמא שלי עברה ניתוח ואני עוזר קצת במטלות בבית.

יש ילדה יפה, שכל יום בדרך לעבודה, מסתכלת עליי באוטובוס. אני קולט אותה, אבל רבאק, אולי אפילו 18 אין לה. ופתאום אני עוד פעם ישן במיטת יחיד. והחזרתי את כל השירים של בלינק לרשימה באייפון. פתאום בא לי פאנק-רוק ילדותי ודבילי. 

איפה? ברזיל 17, רמת אביב (מאחורי הקניון).

כמה? 50 ש"ח.

מתי? א'-ו' 23:00-12:00, ש' 23:00-13:00.