שנה טובה.

לא כתבתי במשך שנה שלמה מפאת חוסר בזמן וחשק, אבל עכשיו הזמן חזר ואיתו גם קצת החשק, אז אפשר לנצל זאת לסיכום שנה עברית. למען האמת, בגלל שלא כתבתי שנה, אז אפשר גם לקרוא לזה סקירה ולא סיכום. בכל אופן, מדובר בכמה דברים טובים שאכלתי השנה. בחו"ל לא הייתי מאז אותו פוסט אחרון על ארה"ב, אבל אפשר להגיד שגיליתי את שכונת פלורנטין, אכלתי בכמה מסעדות, כמה מקומות חדשים ומעניינים נפתחו, וכמה מקומות ישנים וטובים נסגרו. הבה נסקור חלק מהם בפוסט ארוך ורחב אך מתומצת.

נתחיל מבירה שקיבלתי מהחברה שהייתה בברלין - שלקרלה. לא הכרתי את הבירות המעושנות עד היום הזה. זה פשוט מפגר. זה כמו לאכול נקניק, רק שאתה שותה אותו, ולשמחתנו זה טבעוני בהליך הייצור של הבירה. למי שהאסוציאציה הנקניקית לא עושה לו את זה, תאמינו לי, שווה בכל זאת רק בשביל החוויה. כבר שפותחים את הבקבוק שמים לב לריח, ואחרי שלוק או שניים אתה כבר לגמרי בעניינים.

מבחינת ארוחת בוקר בפרט ותפריט טבעוני בכלל, מגיעה מילה טובה ללנדוור. ארוחת הבוקר אמנם פשוטה, אך היא טעימה, משביעה מאוד והשירות,

לפחות בסניף המועדף עליי, בדיזינגוף, גם מהיר בדרך כלל.

יש כמובן גם חביתת חומוס ושני משקאות שלא מופיעים בתמונה, אך למי שזה גדול עליו, סנדוויץ' קציצות העדשים

הוא המנה המועדפת עליי במקום. מה שכן, יש לציין כי מי שלא אוהב לימון כבוש עלול לא לאהוב את המנה.

ארוחת הבוקר באנסטסיה, שעליה כבר כתבתי בעבר, השתפרה מאוד לדעתי מאז ימיו הראשונים של בית הקפה הטבעוני. הפעם הגעתי עם בת זוג, ולקחנו פרט לחביתה שמהווה את ברירת המחדל, גם מקושקשת טופו שהייתה טעימה מאוד. גם מי שלא טבעוני לדעתי ייהנה מאוד באנסטסיה.

ארוחות הבוקר לא זולות אך גם לא יקרות יותר מדי אם באתם להתפנק.

בגזרה האסייתית, אם הבנתי נכון, סכסוך בין הבעלים בפוראמה הביאו את אחד מהם לפתוח במרחק יריקה משם, באותו הצד של בן יהודה את הונג קונג שמגישה את אותה מנת מרק עם אטריות או בלי אטריות ועם טופו או דים סאם. יש הטוענים כי המנה שלהם מנצחת את זו הנוכחית בפוראמה. ניתן לכם

לשפוט.

בגזרת המקסיקני, השנה איבדנו את רשת דונקי, שהציעה בוריטו טבעוני ומהיר בגודל יפה. בתחילת השנה, זמן לא רב אחרי שחזרתי מאמריקה, געגועיי לבוריטו הביאו אותי לטאקריה באזור לבונטין, שם נהנתי מהבוריטו שהמקום מציע. בזמנו לא זוכר שהייתה אפשרות לגבינה טבעונית, אך כעת אני רואה שכך זה מופיע בתפריט - ככל הנראה דבר חדש שנבדוק בהזדמנות. 

פרט לכך, כחלק מהבילוי של צפייה במשחקי כדורגל, חברי הטוב צבי ואני מזמינים מדי פעם את הבוריטו של מקס אנד קו, מקסיקנית מרחוב בן יהודה. הבוריטו גדול, ולטבעונים יש שתי אופציות, אחת בדמות שווארמה סייטן מוצלחת והשנייה בדמות מיקס פטריות, מוצלחת גם היא.

עוד אופציה להזמנה היא פילדלפיה מבית דיקסי. מקום קרניבורי שמציע המבורגר טבעוני מוצלח ביותר לדעתי.

במשלוח הוא מגיע קצת "רטוב", מה שמזכיר את משלוחי בורגר ראנץ' מהילדות. אחלה בורגר טבעוני, שהגיע גם

בגרסה עגולה "המבורגרית" בהזמנה מדיקסי, אך כיום רק פילדלפיה מציעה אותו בגרסתה המלבנית.

ואם מדברים על בורגר, השנה איבדנו את גם את בודהה בורגר שסגרו את שני הסניפים שלהם בתל אביב, ולהבנתי

כרגע יש רק זיכיון אחד שמופעל ביקנעם. ייתכן שבודהה מילא את תפקידו ההיסטורי. היו שאמרו עליו דברים טובים

והיו כאלו שאמרו דברים רעים, אך אזכור אותו כמקום הראשון שהציע תפריט טבעוני עשיר וטעים, גם אם קצת ג'אנקי.

אנחנו הרי אוהבים ג'אנק.

במקום הסניף באבן גבירול נפתח לאחרונה ריינבואו, שהחל כתשובה הטבעונית למזנון של אייל שני, עם פיתות מלאות

בתחליפי בשר שונים, אך מהר מאוד זנח את הפיתות והחליף אותן בטורטיות ובמנת הדגל: ההמבורגר. זו מגיעה

 כמובן בלחמניה. גם השווארמה טעימה ומזכירה את זאת של בודהה, אך איני יודע אם מדובר באותו המתכון או בכזה

הדומה לו.

ההמבורגר מוצלח מאוד, ופרט לטעמו, מה ששונה משאר ההמבורגרים הטבעוניים שנתקלתי בהם הוא הגודל והמרקם

 שמזכירים מאוד בורגר בשרי, למי שמתגעגע לזה. למרות שלא הייתי כל כך רעב ומצונן, היה לי קשה לא ללכת על

הדאבל ריינבואו עם גבינה. כזה עולה 45 ש"ח אאל"ט, וממלא מאוד, כך שבמקרה כזה אין צורך לקפוץ לצ'יפסטאר

הסמוך לקנות מנת צ'יפס, מה שלקוחות רבים במקום עושים. בריינבואו מרשים זאת למיטב ידיעתי משום שהם אינם

מוכרים עדיין צ'יפס, וייתכן כי בקרוב יחלו לעשות כן.

בבודהה אהבתי בזמנו את השניצל בלחמניה עם גבינה, וזה בשווארמה הטבעונית בקינג ג'ורג' לא נופל ממנו בהרבה

אם בכלל. גם המקום הזה השתנה בשנה האחרונה. השווארמה טעימה יותר לדעתי, הבורגר ממשיך להיות בחירה

מצוינת, אך לאחרונה רציתי לגוון והלכתי על השניצ-צ'יז-בורגר שאיני מוצא כרגע תמונה שלו.

עוד המבורגר טוב לטעמי הוא זה בטבע'לה, שהוקמה בכפר סבא ופתחה סניף בפינה המקוללת של

בוגרשוב-קינג ג'ורג', בה אף מקום לא החזיק בשנים האחרונות להערכתי יותר משנה אחת. טבעל'ה כבר עושה זאת

ומאחל לה שתמשיך כך. ההמבורגר מגיע כמו עוד מנות אחרות במקום בעסקית ב-49 ש"ח, ביחד עם שייק וסלט פשוט, טרי וטעים.

פרט לכך המקום מציע גם טוסט לא רע, והשירות תמיד אדיב וחייכני. התחושה היא כי מדובר במקום קצת יותר בריא

מהג'אנקיאדות הטבעוניות, אבל זהו רושם שלי שפחות מבוסס על התעמקות במרכיבים ויותר על מה שנראה כאג'נדה

בריאה יותר שמציגים במקום.

נישאר בטוסט אבל נחזור לג'אנק מובהק: גולדות, דוכני טוסט נקניק בפ-10 ש"ח נפרשים תחת כל עץ ירוק בתל אביב

(וגם בעוד כמה ערים בגוש דן). מדובר בפתרון טעים, מהיר וזול. לטבעונים שלא אוכלים במקומות שמגישים בשר

כמובן שאין מה לחפש כאן, אך מי שדואג לגבי השימוש באותו הטוסטר להכנת הטוסטים הבשריים והטוסט הטבעוני,

ישמח לשמוע כי במקום טוסטר נפרד שבו מכינים את הטוסט הטבעוני, שאם זכרוני אינו מטעני, עשוי מסייטן.

סנדוויץ' טוב שהוא אינו טוסט, אך מחומם קלות בטוסטר נמצא כבר כמה שנים בבית הקפה המיתולוגי סגפרדו בפינת הרחובות פרישמן ודיזינגוף. גם זול, גם טעים וגם מהיר. מדובר במן כריך אנטיפסטי עם רוטב פסטו, שילוב מנצח שמוכר בהרבה מקומות כאופציה הטבעונית, ובסגפרדו עושים זאת לא רע בכלל. 

סנדוויצ'ים קצת יותר יקרים ומעודנים ניתן למצוא באלגריה בצפון אבן גבירול. מדובר במעדניה טבעונית, שבה גם קניתי אתמול כמה מנות עיקריות לארוחת החג. סלט הביצים שלהם טעים וכך גם הקרואסון עם הגבינה. מדובר בסנדוויצ'ים קטנים ולא זולים, אך לכו על זה אם בא לכם להתפנק. 

פרט לכך, לא רחוק משם, עוד קצת צפונה נפתח לו מחדש לאחרונה פלאפל מבורך המיתולוגי אך מה שנשאר

מהמקום המקורי הוא רק השם ומי שהכיר ומתגעגע לפלאפל המקורי לא ימצא אותו שם. אז מה כן? אב ובתו שהיו

בעלים של חומוסיה בבן יהודה, קנו את השם מבורך מהבעלים, ומכינים שלל תחליפי בשר טבעוניים בפיתה או

בצלחת, וזאת פרט לפלאפל ולחומוס שלהם, שאודה שעדיין לא יצא לי לטעום. מיד כששמעתי על המקום החדש

שמתי פעמיי למקום וניסיתי את השווארמה בפיתה - כיף גדול. לדעתי בתל אביב היה חסר בדיוק מקום כזה.

לדאבוני המקום רחוק ממני, אך בכל הזדמנות שתהיה לי אגיע לשם. מקווה מאוד שילך להם וממליץ לכם בחום

לעבור שם.

מספיק עם צפון ומרכז תל אביב, הבה נדרים לפלורנטין.

לא יודע איך לא ביקרתי שם יותר לפני כן, אבל בתקופה האחרונה יש לי תירוץ טוב. אם תל אביב היא בירת

הטבעונות בישראל, אז פלורנטין זה הצנטרום של הפיילה.

הסוד במקומות בפלורנטין הוא בשני דברים: מנות טבעוניות נהדרות והאפי האוורים שעושים את זה יותר זול לעיתים

גם עם בירה ליד. יש!

בשאפל יש שלל מנות טבעוניות, אך קשה שלא לקחת את ההמבורגר המצוין. היה נחמד אם היו מגיעות עוד כמה חתיכות תפו"א בצד אך בשביל מה

להתלונן. אבל ההתלבטות לא נגמרת כאן, משום שיש שני סוגי המבורגרים טבעוניים אאל"ט, אחד מהם הלך רחוק ומגיע עם מזרק מייפל, מה שעושה

את החוויה מעניינת ומגוונת.

לצד הבורגר יש מגוון בירות מהחבית, כמו טוכר למשל, שלא שמעתי עליה עד שהגעתי למקום. אחלה בירה גרמנית.

במקום יש האפי האוור מדי יום, 30% על התפריט הטבעוני בימי שני וביום שלישי מסלול שתייה ללא תחתית.

מושלם למשחק של ליגת האלופות.

אני לא עכברוש העיר, אבל אם הייתי, והייתי חוגג לבלוג עם הקוראים שלי, כנראה שהייתי עושה את זה בברמצווה. הבר במגניב ברחוב זבולון מציע כל יום האפי האוור בדמות 50% על האלכוהול עד 21:00. 13.5 ש"ח לחצי גולדסטאר. חוץ מזה יש בו גם אחלה אוכל, בדיוק מהסטייל הפלורנטיני-ים תיכוני-ישראלי-איך שלא תקראו לזה. 

המנה המועדפת היא המסבחה לימה.

אך גם לסלט העדשים ולחציל אין מה להתבייש. יש גם צלוחית ירקות - כולה ירקות בצד עם טחינה, אבל זה בא טוב ולא במחיר גבוה מדי. 

הרי אם גם כך הבירה זולה, אז אפשר לפרגן למקום ולהתחלק בכמה מנות טעימות.

ואם בא לכם תימניאדה, אז גם בסאלוף יש האפי האוור, אמנם מוקדם יותר, אבל אם הספקתם להגיע, אז גם תהנו מהמלאווח והחומוס, וגם תוכלו להספיג אותם בקנקני מכבי. הבירה מכבי, לא הקבוצה חס וחלילה. שכן מכבי היא הבירה של הפועלים!

פרט לאלו גם יש את קפה קאימאק, שממשיך להיות מוביל לדעתי בז'אנר התבשילים/הודי. הפעם גם הלכתי על קינוח ששכחתי את שמו. אני לא חובב מתוק וקינוחים, אבל סגר פינה והיה טעים.

הגרין שאק נסגר, אבל האוכל ממשיך להיות מיוצר בפאב החדש ברלין בפלורנטין, כך שחובבי ההמבורגר ושאר המנות של הגרין שאק יכולים להגיע וליהנות מהן.

פרט לכך יש כמה בירות שלא תמצאו במקומות אחרים במחיר הזה. למשל בירת עלמה ישראלית ב-28 ש"ח. אחלה בירה. האווירה במקום צעירה במיוחד וזורקת אותי עשור אחורה. אבל זה בסדר, אני אוהב את בלינק 182.

בקטגוריה של "יותר מסעדה ופחות בר" אכלנו באוזריה בפלורנטין. במסעדה מציעים מספר מנות טבעוניות לא רעות בכלל, וגם כאן כדאי לקחת כמה ולהתחלק בהן.

נזכיר שוב את עכברוש העיר, כי אני פולש קצת לנישה המכובדת שלו. באימפריאל קוקטייל בר מציעים האפי האוור בימות השבוע בערב המוקדם. גם זה קרה לא מזמן. לא זוכר את שמות הקוקטיילים אבל הם היו טעימים, במיוחד כשמדובר בחצי מחיר. 

לצידם הלכנו על שתי מנות אסייתיות חריפות של ירקות מוקפצים בליווי אורז דביק.

בדרך להופעה בקיסריה, של מוריסי שליט"א, שוב בהמלצתו של אחי הגדול עצרנו ב-206. כן כן, מסעדה של מכביסטים, אבל כאלה שיודעים איך להרכיב פיתה סלטים. מחיר הגון ביותר של 19 ש"ח לפיתה עם כמות יפה של צ'יפס בצד.

אז בואו נצא מתל אביב ונצפין עד עכו, מקום שלפני כן ביקרתי רק באיצטדיון הכדורגל בו. לאחרונה אני עובד שם מדי פעם, ואמנם לסעיד בעיר העתיקה עדיין לא הספקתי להגיע בזמן, אבל אכלתי כמה חומוסים אחרים לא רעים בכלל. 

בעיר העתיקה עצמה נמצאת מסעדה אבו סוהיל בהנהלת סוהילה. חומוס טעים מאוד, שמגיע ביחד עם הפלטה המוכרת מהמרכז ביחד עם תוספות כמו עגבניה וחצילונים כבושים - הדרך העכואית/צפונית להגשת חומוס. 

עוד חומוס מצוין בעיר העתיקה הוא אבו אליאס הידוע בכינויו טוני. החומוס המצוין מזכיר את אבו אדהם, וכאן גם הציעו לי עוד תוספת חומוס. נאבקתי קשות כי הייתי מלא אבל הבעלים/מלצרים גברו עליי ונאלצתי לסיים גם את המנה השנייה. 

בעכו הלא עתיקה, יותר קרוב לרכבת נמצאת מסעדת חמודי. שוב בהמלצת אחי אכלתי את מנת החומוס במקום ולא הצטערתי. הפול פחות מעניין, וכדאי ללכת על מנת ה"אקסטרה" - חומוס עם טחינה וגרגירים גרוסים. דומה למסבחה או משוושה אבל אל תתפסו אותי במילה.

בדרך חזרה מעכו עוברים בפתח תקווה. סופסוף הזדמן לי להגיע למסעדה המדוברת איאנה. מרגיש קצת ג'אנק, אבל ממש טעים. כמובן שלא יכולנו שלא לנסות את ההמבורגר, אך ממש לא טמנו את ידינו בצלחת והזמנו גם סלט תפו"א, איקרה, כבד, פיצה וקובה סלק. כן, הכול טבעוני, וכן הכול טעים.

עוד מסעדה מוכרת שכבר יצא לי לאכול בה לפני כן היא משק ברזילי. בימי שני יש הנחה משמעותית על התפריט הטבעוני וניצלנו זאת לקפוץ לשם. היה מצוין - גם המנות וגם הקוקטיילים.

חזרה למרכז העיר תל אביב ולמסעדת הפופ אפ הטבעונית בשרונה - מיס קפלן. אחרי שהפכה מפופ אפ לעובדה בשטח, הספקתי לבקר בה יומיים לפני שנסגרה זמנית ואמורה להיפתח במועד לא ידוע במקום אחר.

 פלצני, יקר אבל טעים ומיוחד.

לצד נקניקיית הגזר המפורסמת ועוד כמה מנות שאני לא זוכר את שמן והיו מוצלחות, שתיתי בירה ג'מס IPA, והתמלאתי בגעגועים ללגוניטאס בקליפורניה.

נעבור למשהו קצת יותר עממי. בדיזינגוף סנטר בשוק האוכל בימים חמישי ושישי נמצא דוכן טבעוני קרוב להום סנטר אאל"ט. כדאי להגיע מוקדם לפני שנגמר החריימה טופו. פרט לכך ישנם גם כל מיני סלטים, קטניות וכיוצ"ב. 40 ש"ח התענוג עולה. לא זול, אבל לך תסיים את זה בארוחה אחת.

ואם נגמר החריימה אז אפשר גם לבקש מנה טבעונית בשחרנזאד ליד הסופר פארם, ככל הנראה המקום שעליו חשבו בארץ נהדרת כשיצרו את המערכון על הרוקחת הערביה בסופר פארם. המקום צמוד לשם, ומציע תבשילים שמנוניים ומנחמים. 

את מנת ההר המפורסמת המשתנה מדי יום שהייתה מוגשת בפסאז' לפני כשנה לא יצא לי לאכול, ושמחתי לשמוע שבאבן גבירול נפתחה הרצוג.

מנת ההר טעימה ומשביעה מאוד. לדעתי היה אפשר להקטין אותה קצת ולגבות קצת פחות כסף עליה, אבל לא התייעצו איתי.המנה מפוצצת ועושה רושם גם בריאה. לא תצטערו על זה. 

לסיום, למרות ששמתי לב שרבים חולקים עליי, הפיצה של דומינוס עם הגבינה הטבעונית ממשיכה להיות מצוינת לדעתי. אולי זה תלוי סניף כמו שהזכרתי בפוסט עליה, אבל מי שלא ניסה - חובה!

הגזמתי קצת? אין ספק. אבל גם התחלנו לרוץ השנה, אז שומרים על כושר.

הקדמתי.

תמיד אני מקדים, אבל הפעם היו לי 45 דקות שלמות ביפו, עד שאפגוש חבר וניכנס להופעה באזור מתחם נגה. תכננתי להגיע לפני ולאכול לאפה עם סלטים באיציק הגדול, אבל בעוד אני חושב על זה ועל הזמן היחסית רב שיש לי, ראיתי מרחוק את "מועצת גדולי הפלאפל", דוכן פלאפל בתוך בוטק'ה, מרחק יריקה מתיאטרון גשר, שקיים מאז שאני זוכר את עצמי, אבל לא אכלתי בו מעולם. באתי מוכן ללאפה, אבל החלטתי שנבדוק את הפלאפל הזה.

"שלום", אמר האדם בבוטק'ה, שנראה בסוף גיל העמידה. השבתי לשלום והנהנתי לכיוון מי שנראתה כמו אשתו, וחייכה אליי כשהיא ישובה על כיסא לידו. העפתי מבט בקערות הסלטים ושאר הדברים שנמכרים במקום, כמו פרעצלס, נקניקיות וחטיפים.

"מה בשבילך?", - "מנה בבקשה". מעליו תלויים שני ציטוטים מתוך ביקורות שמשבחות את הפלאפל, אחת מעיתון "העיר" עליו השלום, ושנייה, שלאחריה כתוב בסוגריים "ניסים". אולי זה הוא עצמו וזה בדיחה.

עניתי בחיוב לשאלה אם לשים חומוס וסלט בפיתה. בזמן האחרון שמתי לב בכמה מקומות לכך שיש הרי שתי גישות למנה פלאפל: עם חומוס ובלי חומוס. להערכתי רק בתל אביב ובמקומות ספורים אחרים בארץ נהוג בכלל למרוח חומוס במנה פלאפל. מה שבטוח הוא שיש אנשים שמביעים פליאה בכלל על עצם כך ששואלים אם למרוח להם חומוס בפיתה כשמדובר בפלאפל. אחד מאלה, שהיה לבוש יפה עם אשתו והתלבט מה לקחת, הגיע אחרי. 

עד שהפלאפל שהוטבע בשמן יהיה מוכן, שאלו המוכר ואשתו לפשר הזקן שלי. הוא סיפר את הבדיחה המוכרת על דאע"ש, זו שאני שומע כמעט כל יום מאז שהפסקתי להתגלח בתחילת מאי והזקן תפס קצת צורה. הוא דיבר על זה ש"זה עכשיו במודה", והפתיע אותי כשאמר שיש פאב בבית רומנו (התכוון לתדר) ששמה כולם עם זקנים, ו"שאם אתה מגיע כמוני, מגולח, אז לא מכניסים אותך".

אחרי שהוספתי טחינה, עמבה, חריף וחמוצים למנה, הסתובבתי לאחור וראיתי שנוצר תור לא קטן מאחורי. אנשים שכנראה הגיעו לראות הצגה וחשקו בפלאפל לפניה.

המנה טעימה. לא משהו שלא אכלתי מעולם, אבל בהחלט היה שווה לטעום ובכך לסמן "וי" על עוד מקום. 

הסתכלתי בשעון, ראיתי שיש לי עוד חצי שעה, לא צילמתי את המנה, ותכל'ס אני עוד קצת רעב. החלטתי לשבור את חוק הפיתה האחת ליום שלי, חוק שעבר במליאת הכנסת הפרטית שלי בקריאה שלישית רק לפני שבועיים. אבל יש סייגים לחוק והמקרה הזה הוא אחד מהם. אמרתי לעצמי שזה פיצוי על כל מיני דברים אחרים בחיים שלי, ובכך עידנתי עבור עצמי את ההחלטה להזמין עוד חצי מנה.

לפני שהזמנתי שוב, בדיוק עמדה בחורה מבוגרת בתור וביקשה חצי מנה ועוד חמישה כדורים. המוכר ענה לה שהוא לא מוכר בכדורים, ושמחיר חמישה הוא מחיר של חצי מנה. היא לא כל כך הבינה אז הוא הסביר לה שוב. ואז היא אמרה לו ש"היא לא רוצה ממנו יותר ממה שיש לו". הוא ענה לה ש"הוא גם לא יכול לתת לה יותר ממה שיש לו". לא הבנתי כל כך איך זה קרה, אבל בגלל אי ההבנה הזו וחוסר הנוחות של הגברת היא החליטה לוותר והלכה משם תוך כדי שהיא מסננת שהיא לא רוצה גם מה שיש לו לתת.

אכלתי עוד חצי מנה ואמרתי תודה ושלום.

איפה? שדרות ירושלים 11, יפו.

כמה? 15 ש"ח מנה, 10 ש"ח חצי מנה.

מתי? לא נמצאו שעות פתיחה, אבל מהמר שבימי חול מהצהריים המוקדמים עד הערב, כשאחרון האנשים שיוצא מתיאטרון גשר.

הסתכלתי שוב על השעה. עוד 25 דקות. כבר חטאתי בעוד חצי מנה, והנה כבר אני רואה מול הפלאפל את בר הפיצ'רס. כל המתחם הזה של נגה, תכל'ס, אף פעם לא ישבתי בו. מסעדות ביום חול, ואללה, יחסית מלאות.

הפיצ'רס דווקא היה ריק לגמרי, אבל בקע ממנו מתוכו רוק ישראלי חביב, ושלט שמספר על 1+1 עד 21:00 בכניסה.

יאללה כוסאומו, נכנסתי.

ברמנית חמודה הסבירה לי שאני צריך להזמין את השנייה עד תשע. הנהנתי בחיוב והנחתי את ידי על הברז של קרלסברג. גמעתי את 500 המ"ל בדקה וחצי אל מול עיניה המשתאות, שילמתי ויצאתי עם הבירה השנייה בכדי לשבת בחוץ. גילגלתי סיגריה וקראתי איזה כתבה ב"הארץ" על קיבוץ נירים. כמה חרא הם אכלו במלחמה יא אללה.

אז מה יצא לנו מזה שהגענו שלושת רבעי שעה מוקדם מדי להופעה שקיבלתי אליה כרטיסים בחינם? קנס של 58 ש"ח כולל טיפ ועוד כמה קלוריות מיותרות. 

אבל שיהיה, סך הכול מגיע לנו.

איפה? בת עמי 3, יפו.

כמה? 28 ש"ח לקרלסברג. מאמין שה1+1 הוא כל יום חול עד 21:00.

מתי? שבעה ימים בשבוע, 18:00 עד לקוח אחרון.

טוב, אז מה עושים כשזה לא מסתדר להגיע למקום טבעוני? אם נתחיל מההתחלה, הופתעתי לטובה מהמחיר של הקפה עם סויה בארקפה בנתב"ג (18 ש"ח). גם ארקפה וגם בן גוריון - הייתי בטוח שבקלות הם ירצו 21 ש"ח עבור קפוצ'ינו על סויה. אז אמנם לא מגיעה מילה טובה על מחיר כזה בכל מקרה, אבל זה נסבל כשעוד רגע עולים על טיסה.

בטיסה של אל על קיבלתי את הארוחה הטבעונית, שיכול להיות שהיא בעצם גם הצמחונית שלהם. ברגע שהם מגישים ארוחה בשרית לשאר המטוס, אז אין גבינה בצמחונית, למרות שאולי הקינוח הוא אחר בצמחונית. האמת שיחסית לטיסה, אחלה ארוחה. אורז, גזר, אפונה ועדשים. בצד חומוס מיקי עם פיתה קטנה, סלט, ולקינוח מן פרוסות מגליל תמרים עם שקדים. הייתי מרוצה גם בהלוך וגם בחזור.

במלון, בכל בוקר, הוגשה ארוחה בוקר אנגלית בצורת בופה, כיאה למעמד הבד אנד ברקפסט. את ארוחת הבוקר שלי ניתן לראות בתמונה מטה. גם כן לא רע בכלל. פטריות, שעועית, סלט, עגבנייה צלויה ולחם טרי. לקינוח היה מבחר פירות מכובד מאוד כשבראשם אננס טרי וטעים. ככה שכל בוקר היה אפשר להתחיל בארוחה טובה, מה שאני בכלל לא עושה בארץ.

לפני כן, בכל יום הייתי יורד בדרך כלל לסניף הקרוב של רשת בתי הקפה Costa. קפוצ'ינו על סויה (ללא תוספת מחיר) עולה 2.15 פאונד. כוס קפה טובה מאוד במחיר סביר, סיגריה והארץ באייפון.

הפאב שביקרתי בו הכי הרבה הוא "The Three Tuns". פאב אנגלי קלאסי. במקומות האלה מה שבדרך כלל טבעוני יכול למצוא זה צ'יפס. ביחד עם שני פיינטים של סטלה זו כבר ארוחה. היה כיף להגיע ל"שלושת החביות" (יש הרבה יותר חביות), להזמין בירה וצ'יפס ולראות את גמר טורניר שפילד בסנוקר. "היר יו גו דארלינג".

איפה? 1 Portman Mews S.

כמה? 2.50 פאונד לצ'יפס, 4.20 פאונד לסטלה.

מתי? כל יום, 23:00-12:00.

אגב, אזהבה: אכלתי גם צ'יפס במקדונלד'ס, עת חיכיתי לקרובי משפחה בדרך למשחק של ארסנל. כמעט נפלתי בסנדביץ' הצמחוני, כיוון שראיתי בטבלת המרכיבים של המנות X המסומן מתחת למילה Eggs. שפשפתי את עיניי ורק אז הבנתי שאותו X מסמן שדווקא המנה מכילה ביצים. אז הסתפקתי בצ'יפס ובקולה.

בצ'יינה טאון יש הרבה מסעדות סיניות (כמה מפתיע) שמציעות לאכול כפי יכולתך במחירים שנעים בין 6 ל-10 פאונד בערך. הגעתי לאזור לסטר סקוור, ומי שהייתה עימי הייתה רעבה מאוד והציעה שנלך לבופה כזה, אך היא דאגה שלא יהיה לי מה לאכול. הרגעתי אותה, והסברתי לה שאני תמיד מוצא מה, במיוחד כשאפשר לאכול מזה כמה שרוצים. נכנסנו לאחד המקומות. במקום היה ריח שמנוני מאוד, תור גדול של צעירים שבאו למלא את כרסם לפני שתייה הגונה וכמה סינים שכל הזמן הלכו הלוך וחזור עם סירים מהבילים בכדי להחליף את אלו הריקים בבופה. האוכל חם מאוד, ויכול להיות שזה בכוונה בגלל שכל הזמן מגיעים מלצרים ושואלים אם אתה רוצה לשתות משהו, מה שיעלה את מחירה של הארוחה מהמחיר הנקוב של הבופה. למרות חששותיה של הגברת, אכלתי מספיק. אורז, פטריות, ירקות, אטריות אורז, תפוחי אדמה, צ'יפס. שני הדברים היחידים שלא הייתי בטוח לגביהם היו הדבר הקריספי הלבן במרכז התמונה והאגרול. שאלתי את אחת העובדות לגביהם. לא הבנתי מה זה בדיוק הצ'יפס הסיני הזה, אבל היא אמרה שלא זה ולא האגרול מכילים ביצים. כמו שהזכרתי בחלק א', כשיש ספק - הולכים עם ההתקפה.

איפה? באחת המסעדות הסיניות בצ'יינה טאון, אזור רחוב Gerrard.

כמה? 6 פאונד במקרה הזה.

מתי? לא יודע מה קורה שם ביום, אבל הבופה בכל המסעדות הללו פתוח לדעתי כל יום משעות הערב המוקדמות עד חצות פחות או יותר בטח.

ויש גם פלאפל. באמצע הלילה, בדרך הביתה מעוד יציאה, עצרתי בדרך באיזה דוכן שמציע כל בשרים בטורטיה וגם פלאפל. ידעתי מראש שזו תהיה טעות, אבל הייתי רעב קצת. המוכר חימם כמה כדורים במיקרו, שם אותם בטורטיה עם סלט, דקה בטוסטר ונתן לי את הדבר הזה תמורת 5 פאונד. לא היה זוועה, אבל גם לא הייתי אומר שזה היה טעים. זה היה אכיל והתאים בדיוק לשעה. חבל על הזמן והכסף. אני בטוח שקיימים כמה מקומות כאלה בלונדון. תשתדלו לא לאכול שם.

לעומת זאת, פלאפל שהיה לא רע בכלל אך במחיר מוגזם למדי הוא פלאפל מעוז. מדובר בעוד סניף של רשת הפלאפליות בבעלות ישראלית שכבשה את אירופה לפני כעשור. הסניף ממוקם בסוהו והוא מציע פלאפל בפיתה או במגשית. סקרתי בקצרה את התפריט כשברור לי שאני רוצה פשוט מנה. השאלה של המוכרת אם אני רוצה לשבת או לקחת הפתיעה אותי, כי מה בעצם ההבדל? מדובר בפיתה עם פלאפל. ההבדל הסתבר לי לאחר כמה שניות. מנה בישיבה עולה בערך עוד פאונד. לא סגור למה בדיוק, אולי הכוונה שבר הסלטים פתוח לך לאורך כל אכילת המנה? לא נראה לי, לא באנגליה. כעבור שלוש דקות קיבלתי פיתה עם חומוס, פלאפל וסלט ומילאתי לי מכל טוב ממה שהיה בבר הסלטים. ההפתעה - בורגול. היה באמת מנה לא רעה, אבל כאמור, המחיר המחיר.

איפה? 43 Old Compton St.

כמה? 6.60 פאונד.

מתי? כל יום מ-11:00. שני, שלישי, רביעי וחמישי עד 1:00, שישי-שבת עד 2:00, ראשון עד 24:00.

נחמד בטיילת על הגדה הדרומית של התמזה. יש נוף עירוני נחמד, ובדרך להצגה בתיאטרון הלאומי הוזמנו לארוחה במסעדה. The Wharf היא מסעדת דיינר כזאת שמציעה המון דברים לא טבעוניים כלל וכלל, והמנה היחידה שנראה היה כי ניתן לטבען היא פטריית פורטבלו בלחמנייה. בפנים יש גם פלפל קלוי וירקות. בעיקרון המנה המקורית מגיעה גם עם גבינה, אבל לבקשתי הורידו את הגבינה ובמקומה קיבלתי פרוסות אבוקדו. הצ'יפס היו סבבה, וגם שתיתי בקבוק של בדוויזר בודבר, היה טעים. המחיר לא עניין אותי כי זה לא היה על חשבוני, מה שכנראה עשה את ההנאה מהארוחה לגדולה עוד יותר.

איפה? 56 Upper Ground.

כמה? 10 פאונד.

מתי? שבעה ימים בשבוע, 23:30-11:30.

אז היה כיף, ונחכה לחופשה הבאה, ועד אז אני מביט בפריט היחיד שקניתי, מאפרה, ובתחתית שלה כתובה אותה סיסמה ממלחמת העולם השנייה: KEEP CALM AND CARRY ON.