כל כמה זמן נוחת אחד החברים היותר טובים שלי בארץ. האמת שזה קצת אוקסימורון. איך אפשר לקרוא למישהו שרחוק ממך מרחק יבשת, כבר כמה שנים טובות, ויש כאלה שאומרים השנים הכי יפות, "אחד החברים היותר טובים". אני חושב ששני דברים עיקריים מאפשרים לזה לקרות. דבר ראשון, עניין רגשי. התעצבנו יחד במובן מסוים. סוף התיכון, הצבא וקצת אחריו. בין אם רצינו זאת ובין אם לאו. בחיי הבוגרים מעולם לא פגשתי מישהו שאני יכול להגדיר כחבר חדש. אני בטוח שיש אנשים שאני מכיר ואוהב בימינו, אך אם לא הייתי מכיר אותם בזמנו, אלא רק כיום - לא היינו נשארים בקשר. דבר שני, כמובן, הטכנולוגיה של היום. טלפון, סקייפ וכולי. היום בשביל לבדוק מה הולך, לא צריך להתאמץ יותר מדי.
אז ג'ינג'י הגיע אליי, דיברנו מוקדם יותר על ארוחת צהריים מאוחרת, וכשהוא הגיע כבר ראיתי על הפנים שלו. הוא לא עמד בזה ואכל לפני. חומוס, אלא מה. אבל אנחנו - מה אכפת לנו. כשרק אדם אחד צריך להחליט, זו רק הזדמנות מצוינת לנסות מקומות חדשים, ואני כבר זמן מה שומע דברים טובים על מזה.
מדובר במסעדה צמחונית, מה שכמעט אוטומטית הופך אותה לכזו שמאוד ידידותית לטבעונים. הגענו אחר הצהריים, בשעות שהעיקרית עוד בעניינים. המלצר, שהיה ג'ינג'י בעצמו, הסביר לנו קצת על התפריט. הג'ינג'י המקורי לקח מרק דלעת או בטטה (העיקר שזה היה כתום), ככה בשביל לסגור סופית את הפינה שהוא כבר סגר שעה לפני כן. אני הלכתי על העסקית, שכוללת שתייה, מנה ראשונה - בחרתי בטחינה, ולמנה עיקרית - קדירת פטריות. יש כמה סוגים של טחינה לבחירה, אני ביקשתי את מה שנקרא "הטחינה הסודית", אבל אני לא בטוח שזה מה שקיבלתי. לדעתי קיבלתי את הטחינה המלאה, אבל תכל'ס אני לא סגור על זה לגמרי. ליד הטחינה הגיעה פיתת כוסמין חתוכה לרבעים. היה נחמד מאוד.
בין לבין דיברנו על החיים: על הבחורות, על פוליטיקה, על העסקים שלו יש ולי אין, ועוד ועוד. לא לקח הרבה זמן, וקדירת הפטריות הפציעה. חוץ מפטריות יש שם גם גזר, קישואים, ומעל כל זה אחלה רוטב. המנה טעימה מספיק בשביל להיות מרוצים, אבל לא ברמה כזו שאני לא אבחר לנסות מנה אחרת בפעם הבאה שאני אגיע. מה שנקרא, בעיות בריאות.
החלטנו שלא קמים כל כך מהר, אז הוספנו גם איזה קפה בסוף, ואז זה קרה. מלצרית לא ג'ינג'ית הגיעה עם תפריט קינוחים. וידוי: אני לא חובב מתוק גדול. כלומר, זה תמיד נחמד, אבל מתוק הוא לא איזה טעם שאני כמהה אליו באופן מיוחד. הרבה אנשים אמרו לי שהם מקנאים בי על זה, השאר בדרך כלל אומרים שהם לא מאמינים לי. בכל אופן, החלטנו לזרום גם על קינוח.
אם יש משהו שדווקא מצא חן בעיניי תמיד זה מלבי, אבל המלבי נעלם עם המעבר לטבעונות. אממה, במזה המלבי הוא טבעוני - קרם קוקוס, פירות יער ועוד כמה דברים טובים. תשמעו, זה טעים. זה כל כך טעים, שכמו שקורה לי לא מעט במקרים כאלו, שכחתי לצלם אותו. לא לפני, לא תוך כדי ולא אחרי. אבל אולי בדיעבד זה טוב, כי זה יעשה לכם יותר חשק ללכת על זה.
בסוף קמנו, אמרנו תודה והלכנו לכיכר הבימה. אבא של ג'ינג'י אסף אותו. כמו פעם, כשהיינו ילדים. אבא של ג'ינג'י צעק משהו מהאוטו על זה שהוא מקווה שהפועל תקבל בראש. עוד אוהד מכבי שהיה רדום והתעורר בזכות השטן מקטלוניה.
ג'ינג'י שוב נסע, נתראה עוד חודש וחצי בערך.
איפה? אחד העם 51, תל אביב.
כמה? 48 ש"ח העסקית, 15 ש"ח המלבי.
מתי? א'-ה' 24:00-8:00, ו' 17:30-8:00. העסקית בימי חול בין 18:00-12:00.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
