ובכן, חזרנו מטיול של חודש וחצי בארה"ב. התחלנו בסן פרנסיסקו והגענו בסוף לניו יורק. אכלנו כ-90 ארוחות ושתינו כ-80 ליטר בירה. מה אפשר להגיד? היה כיף. בדרום לא היינו, אך בקליפורניה, נבאדה, קולורדו, אילינוי, מרילנד, ניו ג'רזי, פנסילבניה וניו יורק פשוט מאוד למצוא מה לאכול. כמו תמיד, היו ארוחות טובות יותר וטובות פחות, אני אשתדל להזכיר את אלו הטובות יותר. לא בטוח כמה חלקים זה ייקח, אבל נראה לי שלפחות שלושה אם לא ארבעה, שיחולקו לא באופן כרונולוגי אלא לפי סוגה. אבל חבל להכביר במילים, בואו נצא לדרך בקטנה, עם איזה משהו לשתות או ללקק, כי גם שם חם עכשיו.

אני לא מתכוון לתת כתובות מדויקות מסיבות שונות - מדובר בדברים מאוד כלליים שניתן למצוא במקומות שונים, במחירים שונים ואת חלקם מצאתי בחורים שכנראה לא תגיעו אליהם, ואם כן, תוכלו בקלות למצוא אותם בגוגל.

זה משהו בין קרטיב, ברד וסורבה, שאני לפחות לא מכיר מהארץ. אבל כנראה שזה גם עניין של הגדרה. הם פשוט קוראים לזה "אייס ווטר", וזה מה שזה. זה בא בכל מיני טעמים שונים, וניתן למצוא את זה במדינות שונות. בתמונה מטה ניתן לראות מי קרח בטעם מנגו, ב-Water-Ice Factory בלינדלוולד, ניו ג'רזי. זה טעים, מקרר ועולה 3$ אם זכרוני אינו מטעני. כל ה"אייס ווטר" נעשים במקום בצורה טבעית אליבא המוכר בקרוואן הקטן.

את הקרטיב הבא ניתן למצוא לפי מה שראיתי ברחבי קליפורניה. אני קניתי אותו בדוכן בכיכר באל פואבלו בלוס אנג'לס, שכונה היסטורית. מבין שלל הקרטיבים בטעמים השונים, ישנו גם את זה - עם צ'ילי. אני יכול להגיד שבתור חובב חריף, זה לא היה פשוט לסיים אותו. אבל מעניין זה בטוח היה. פרט לקרטיב ניתן למצוא עגלות רבות שמציעות פירות כמו צבר, אננס ואבטיח ביחד עם צ'ילי, ואז ניתן לשלוט בכמות החריפות. הקרטיב עלה 2$.

ויש ג'ינג'ר אייל, לא משהו שראיתי יותר מדי בארצנו אלא בעיקר בארה"ב ובבריטניה. יש כאלו מבוקבקים בדרגסטורים השונים ויש גם מסעדות שמכינות את ג'ינג'ר אייל "הבית" שלהן. במקרה של Herbibore בסן פרנסיסקו, זה ג'ינג'ר מעורבב עם לימונדה. 3.95$, מאוד מרווה. 

ב-LYFE Kitchen, רשת שמזכירה את Fresh הישראלית, ניתן למצוא פרט למספר מכובד של מנות טבעוניות או כאלו שניתן לטבען, גם מיצים עם זרעי צ'יה, מלפפון ודברים בסגנון במשהו כמו 3.5$. מי שיבחר לוותר על המיץ ימצא לצד מים קרים או מים בטמפרטורת החדר גם סודה בריפיל חינם אין כסף.

מיץ טעים יש גם במסעדה הטבעונית הניו-יורקית Terri. אחד הסניפים נמצא בוול סטריט ובשעת צהריים יש תור לא קצר של אנשי עסקים שמחפשים אופציה ספק בריאה יותר ספק טבעונית לג'אנק אמריקאי טיפוסי. 

הקפה האמריקאי הקלאסי הוא גרוע למדי. בין אם מדובר בסטארבאקס או בכל מקום אחר. יש פה ושם מקומות שמכינים קפוצ'ינו או אספרסו ברמה טובה פחות או יותר, אבל קל מאוד ליפול גם בזה. ב-Philz Coffee יש קפה טוב. מדובר ברשת קליפורנית של קפה ב"עבודת יד". באחד הסניפים בסן פרנסיסקו, ששורץ היפסטרים, נתתי למוכר להחליט איזה קפה להכין לי. אני לא זוכר אם זה היה על סויה או חלב שקדים, אבל מה שחשוב זה שמדובר בקפה טעים, סטייל נס קפה אבל איכותי מאוד.

בגזרת ה"אמריקן קופי" או איך שלא נקרא לו, התחלתי להתרגל בשלב מסוים כשלא הייתה לי ברירה. בגלנדייל קליפורניה הייתי קונה כל בוקר אצל אחד מהמקומות שנראים כמו תחנת לוטו קפה סביר יחסית ב-1.75$.

למשל, ב-BANG BANG, בית קפה היפסטרי בשיקגו המתמחה בפשטידות לא טבעוניות (למרות שאאל"ט יש גם אופציות טבעוניות). הקפה לא רע ביחד עם חלב השקדים שלהם.

והנה הגענו לבירות. מגוון רחב ועצום של בירות מסוגים שונים שמעולם לא טעמתי לפני כן, ביחד עם בירות מוכרות שלא הכרתי באיכותן עד כה. בקליפורניה הכרתי את בירות ה-IPA שבטח טעמתי מתישהו בחיי אבל לא זכרתי. מדובר בבירות קצת יותר ממרירות עם טעם מיוחד. רנדי, פסיכולוג בגמלאות הסביר לי ברכבת מדנבר לשיקגו מה פירוש השם: Indian Pale Ale, שאני בתמימותי קישרתי עם האינדיאנים. אליבא דרנדי החיילים הבריטים בהודו התקוממו על כך שהבירה שעושה את דרכה מבריטניה אליהם מתקלקלת בדרך ואיימו לפתוח בשביתה. בעל מבשלה באנגליה הוסיף עוד שמרים כדי שתחזיק יותר זמן - והשאר היסטוריה. בקליפורניה גם סוג הבירה הזה וגם בכלל מגיעות לרוב עם פלח לימון או ליים בפנים, ומה שתמיד נראה לי מוזר ואפילו לא גברי לעיתים הפך לשלאגר מבחינתי. 

ובכלל, בין שלל המקסיקנים למדתי להעריך את טעמה של קורונה. "הבירה המקסיקנית מספר 1" יכולה להתברג לטעמי לעשירייה הראשונה בעולם בכלל. אין כמו בוריטו עם איזה קורונה ביד, או סתם בסן דייגו עם קצת בריזה מתחת לאיזו מרפסת.

יש הרבה סוגים של IPA כמו GOOSE למשל או DALE, מבשלות קטנות ומבשלות ענק, אבל מבחינתי LAGUNITAS היא מספר אחת.

פרט לכך, אם כאן בארץ נהוג לחשוב כי טיב הבירה מוגש בסדר הבא: 1. חבית. 2. בקבוק. 3. פחית - בארה"ב פגשתי רבים שטוענים שמדעית הבירה נשמרת בצורה המיטבית בפחית. בחבית מדובר בעניין שימורה ושאיבתה בצינור, הבקבוק סופג קרני שמש שפוגעות בטעם והפחית שומרת על טעם הבירה הכי טוב. קשה קצת לשנות הרגלים, אבל אם בארץ לא הייתי חושב להזמין בכלל בירה בפחית בפאב, אז בארה"ב זה קרה הרבה.

בתמונה הנזכרת מעלה ניתן לראות מגש טעימות בירה באבנסטון אילינוי במקום שנקרא WORLD OF BEER. חברים שלי לא יכלו לסבול את הבירות האלה. טעמים מאוד חזקים ומרירים של פירות הדר. לא משהו שהייתי שותה ברגיל, אבל אם אתם נקלעים בטעות לעיירת הקולג' החביבה והמנומנמת ואתם פתוחים לדברים חדשים אז שווה לבדוק. 

בגזרת הלאגרים הופתעתי מבירות ה"לייט". BUD, COORS ו-MILLER בכלל לא רעות גם בגרסת הלייט שלהן. פרט לכך בניו יורק נהניתי מאוד מה-BROOKLYN לאגר.

בקושי נתקלתי בבירות לא טבעוניות, בדרך כלל רק כאלו מיובאות כמו סיגנה התאילנדית שהיא אינה טבעונית לפי BARNIVORE, אתר האינטרנט שבו ניתן לבדוק זאת.

בכל אופן, בפעם הבאה נראה לי שנתמקד קצת בג'אנק הטבעוני שניתן למצוא כמעט בכל מקום. עד אז, שנה טובה.

נגמרו הבחינות, לפחות עד שנראה את הציונים. בהתחלה חשבתי שנעשה חישוב פשוט של קושי בחינה מול ציון וככה נחליט אם כדאי לגשת למועד ב', אבל אחרי הימים הארוכים האלה ברור לי שרק אם נכשלתי אני אאלץ לגשת למועד ב'. נזכרתי גם שלא חשוב כמה אני יכול לאהוב משהו ולהתעניין בו, כשאתה מוכרח לקרוא אותו אין לך כוח הרבה פעמים. אם יכריחו אותך כל יום לקרוא את שלושת מדורי הספורט בבוקר, גם אם אתה בכיתה ד' - פשוט לא יהיה לך כוח.

שיטת הלימוד שלי למבחנים היא לא אופטימלית, אבל הפדנטיות שלי כופה עליי אותה. מסכמים ואז קוראים את כל שאר החומר שיש באינטנסיביות עד המבחן, וגם אם הרוב לא נכנס לראש - בונים על מה שכן ייכנס. אני שונא את זה אבל מרגיש שאני לא יכול אחרת. עד חצי שעה לפני המבחן ניסיתי לדחוף הכול, לא תמיד בהצלחה גדולה. וככה היה לפני שבוע בערך. הקריאה הכי טובה שלי היא באוטובוס, וידעתי שאני צריך עוד איזה כמה עמודים ככה בשביל להיות סגור על עצמי. עליתי לאוטובוס, התיישבתי והוצאתי את הסיכום. ואז קרה הדבר שאתה לא רוצה שיקרה לך במצב הזה, שני רק לאוטובוס ששובק חיים ולא מצליח להתניע - נהג ביומו הראשון בקו שלא מכיר את התחנות. עד שלב מסוים ישבה לידו איזה מישהי שעזרה לו, מה שהוביל לעצירה פתאומית בכל פעם שהייתה תחנה, אבל אז היא ירדה, ראיתי את הפרצוף חסר האונים שלו במראה. התלבטתי, מה עכשיו? הרי מישהו חייב לעזור לו, אבל אני חייב לקרוא את זה. הבנתי שאין ברירה אז צריכים לשלב. ניגשתי קדימה וניסיתי להתעלם מהסמול טוק. "אתה ממשיך ישר, ימינה בכיכר מילאנו", תוך כדי אני מעיף מבט לסיכום, והנה עוברים את דב הוז, היה בהגנה, לא? אבל יש לי מה להגיד עליו במבחן? לא נראה לי, לא יודע... "יש לך תחנה כאן". והנה רוקח, ראש העיר תל אביב, עמד גם בכופר היישוב, "אבל אתה לא פונה שם, אתה ממשיך ישר, "ימינה בחיים לבנון", אותו לא צריך למבחן. "מה עכשיו?", הוא שאל אותי בצומת רידינג-ברודצקי. הזקנה לידי אמרה לו ימינה, אבל רגע, "אתה בחלופה או לא?", לא בחלופה, אז ישר לרידינג, מוותרים על ברודצקי, שהיה בקונגרס או לא? נראה לי שהיה איזה עסקן ציוני כזה, אבל זה לא הזמן לבדוק, צריך להתמקד בסיכום. בקיצור, במקום קריאה שלווה נאלצתי לאכול לעצמי את הראש עם עוד רחובות שהייתה להם יד בהקמת המדינה. אני למבחן הגעתי והוא אולי הגיע לתחנה הסופית.

יומיים לפני כן הרשיתי לעצמי לקפוץ לארוחת ערב באנסטסיה, מקום שקיים כבר לפחות שנה לדעתי, בית קפה/מסעדה שהוא כולו טבעוני, ואמרתי יאללה, נקרא קצת בבית קפה ונתפנק. הסנדביצ'ים והעיקריות נראות טובות, אבל החלטתי ללכת על ארוחת הבוקר שמוגשת כל היום. המלצרית הייתה חמודה, ועבדה לפי הספר, כולל ה"טעים לך?" תוך כדי שהפה שלך מלא ואתה לא יכול לענות. בארוחת הבוקר מקבלים חביתת חומוס שניתן לשדרג בתוספת כסף, סלט ולחם עם מטבלים, ממרחים וחתיכות אבוקדו. ביניהם יש עגבניות, פסטו ומנגולד כבוש שנעשה במקום. יש קטע. את ההפוך עם החלב שקדים לקחתי החוצה עם סיגריה. אחלה קפה. סך הכול היה טעים וגם ממלא ביחס למחיר, והשירות סבבה.  

איפה? פרישמן 54, תל אביב.

כמה? 48 ש"ח.

מתי? א'-ה' 23:30-8:00, ו' עד 17:00, שבת מ-9:00.