היי,

לא כתבתי פה כמה ימים, התגעגעתי. עוד ארבעה ימים שקילה! את האמת, שאני ממש אשמח להשאר במשקל 50.7 ולהמשיך את הירידה מפה, כי באמת שבזמן האחרון קצת ירדתי מהפסים. אני לא אתאכזב, ובכל מקרה אני מכינה את עצמי לעלייה קטנה. עוד עשרה ימים אני סוגרת שלושה חדשים, ובסוף החודש - מאה ימים לשינוי!

טוב, כולנו מכירות את זה שפתאום בא לנו משהו ממש מתוק ואנחנו ישר פוזלות לעוגה או לצנצנת העוגיות. מה עושים?

אני דוגלת בשיטה של מותר לאכול הכל מהכל. אם אני מרגישה שאני רוצה מתוק, אני מכינה לי תה, פורסת לי חתיכת עוגה קטנה שלא עולה על 25 ג', אוכלת אותה, שותה תה, אז הרצון נעלם ואני חוזרת למסלול.

כמובן, יש כאלו שכאשר הן מתחילות עם עוגה או עם עוגיות הרצון משתלט עליהן - במקרה הזה, לאכול פרי עתיר פחמימות כמו בננה ולהתרחק מהמטבח כמה שניתן. גם אבוקדו מעביר את הרצון לפחמימות.

חשוב לזכור, יש כאלה שעושים טעות ויש להם רצון לפחמימה מסוימת, כמו עוגת השוקולד המושחתת הנחה לה במקרר. כדי לא להתפתות אליה, הם אוכלים מכל הבא ליד על מנת לפצות את עצמם: עוגיות, עוגות אחרות, שוקולד, ממרח שוקולד ומה לא. אם רוצים את המאכל המסוים הזה, לאכול ממנו ובכך לחסוך לעצמכם רגשי אשמה, חרטה ועלייה במשקל. בדרך הראשונה, בסופו של דבר תמצאו את עצמכם אוכלים גם את כל המאכלים שאכלתם לפני כן וגם את עוגת השוקולד שלכתחילה רציתם אותה. בדרך השנייה, חסכתם לעצמיכם את כל המאכלים האחרים ונמנעתם מרגשות אשמה.

עוד טעות שאנשים עושים זה למלא את עצמם במאכלים אחרים כמו ירקות ופירות עד שהבטן שלכם מפוצצת. תראו, המטרה שלכם זה להרגיל את הקיבה לכמויות קטנות, להסתפק במועט, לא לגמור את הכל מהצלחת. כשאתם מסתערים על פירות וירקות אתם רק מחליפים התנהגות קלוקלת אחת באחרת ומרחיבים את הקיבה. הרעיון הוא לא רק להחליף אוכל באוכל, אלא לא לתת לאוכל לנהל את החיים שלכם. מרגישים רצון לפחמימה? תאכלו פחמימה, ותמשיכו הלאה.

מה עושים כשתוקף החשק לפחמימה?

1. אוכלים פרוסת עוגה קטנה, שותים תה ומתפנים לעיסוקים אחרים.
2. הולכים לעשות ספורט (לא קשה מדי, כדי לא לגרום לשברי מאמץ).
3. כותבים מה מרגישים ומאבחנים את הרצון למתוק.
4. לפעמים אפשר לחפש תמונות של עוגות ועוגיות וכאלה בגוגל. אני לפעמים עושה את זה כשתוקף אותי חשק כזה, ומה שנקרא, אני "אוכלת עם העיניים". לאחר חמש דקות הרצון עובר כי אני מקבלת בחילה מכל המתיקות שאני רואה.
5. לנגן.
6. לפתור שיעורי בית! חשוב!
7. לדבר עם חברה.
8. לצייר.
9. למרוח לק.
10. לקשט את היומן או אנאערף מה שבנות עושות ביומן שלהן בימינו (למי כבר יש יומן? היום יש גלקסי).
11. לשמוע מוזיקה.
12. אם מרגישים שממש בא לכן פחמימה ואתן יודעות שאתן הולכות לגמור את המקרר, תוציאו פסטרמה, תחתכו חצי פרוסה ותאכלו. גם פסטרמה מעבירה בצורה מטורפת את החשק למתוק.

הנחיות לתזונה נכונה - מזונות אלפא:

1. דגים
2. אגוזים ושקדים
3. אבוקדו
4. בננה
5. תפוח
6. לחם
7. יוגורט
8. גבינה לבנה
9. קוטג'
10. חלב
11. חומוס
12. בשר (עד פעמיים בשבוע)
13. ביצים (עד שלוש פעמים בשבוע)
14. תה
15. אורז
16. קקאו (לא שוקולד מריר - קקאו נטו)
17. ירקות

מזונות אלו בעדיפות עליונה. כמובן לא לאכול מהם מכל הבא ליד, אבל ככל שרבים מהם ירכיבו את התפריט שלי, כך ייטב. עוד עצות לרשימת מזונות האלפא?

תפריט להיום:

בוקר 08:30: עוגה אנגלית עם אגוזים ושקדים (244), יוגורט 4% (158), שתי בננות (117), חצי אבוקדו (91), קוטג' (42), לחם פרג (80) = 732

ביניים 10:30: משקה קקאו תה, שתי כפיות קקאו, שתי כפיות סוכר (51) = 51

צהריים 14:00: דג סול ברוטב עגבניות חריף (138), אורז (72) [מתוכנן] = 210

אחר הצהריים 17:00: תפוח (62) [ מתוכנן] = 62

ערב 21:00: תה [ מתוכנן] = 0

מרחב "טעות": לא צריך שהתפריט יהיה מושלם, אפילו רצוי ומותר לשלב עוגות, ומותר לשלב עוגיות, ומותר לשלב הכל. בעיקר בשביל הנפש, ובעיקר בשביל שלא נחשוב שאנחנו "מקופחים", מה שיוביל לשבירת אורח החיים הבריא. לא צריך שכל התפריט יהיה מורכב ממתוקים ומאפים, ברור שלא, אבל מותר עוגה בבוקר, ומותר לדפוק לאפה פעם בכמה זמן, ומותר הכל. רק צריך לראות שהעוגה או המזון שנמצא ב"מרווח הטעות" לא יתפוס יותר מדי מקום בתפריט שלנו. זכרו, התפריט צריך להיות מאוזן ובריא - זה שאנחנו ב"דיאטה", לא אומר שצריך להיות בחסרים תזונתיים, דבר שיפגע בנו מאוחר יותר. דווקא בגיל הקריטי הזה, חשוב לשמור על אורח חיים בריא, להתאמן, לאכול נכון.

וגם אם בטעות אכלנו כל היום רק מתוקים, או בערב היה איזה אירוע ובבופה טחנו את הנשמה - אז מה? תהנו מזה כל עוד אתם יכולים, תחשבו כמה טעים היה לכם ותמשיכו הלאה. אל תלקו את עצמיכן. אף אחד לא אמור לחוש אשמה על מזון שהוא מכניס לפה.

ובסך הכל, זה אמור להיות כיף, לא סבל. זהו תהליך שבסופו של דבר, נהיה מרוצות יותר מעצמינו. למה לשמור את העונג רק כשנגיע למטרה? למה לא להרגיש מאושרות כבר עכשיו, באמצע התהליך, כשאנחנו פועלות באינטנסיביות לטובת הגוף שלנו, שאנחנו הולכות לבלות בו את שארית חיינו?

והכי חשוב, תזכרו - אנחנו מדהימות, גם אם הייתה עליה, גם אם מתרחשת תקיעה וגם אם ירדנו. יש לנו כח רצון מטורף. כל ההתחלות קשות, לאחר מכן; הגוף שלנו יודה לנו.