הבטחתי לעצמי שאם דבר כזה יקרה, אני אכתוב לאחר מכן את הרשמים והמסקנות שלי. אז הינה אני כאן.

דבר ראשון, אכלתי היום בסדר גמור. יוגורט, בננה, אבוקדו, סנדווצ'ים בבית הספר. הכל ביחד יצא 950 קלוריות - עד כאן מצוין. הגעתי הביתה ואכלתי חצי אבוקדו ותפוח, ובכך הייתי אמורה לסיים את היום מבחינת אוכל.

אבל משום מה, החלטתי שבא לי גבינה לבנה. וכך נעלמה לה בערך חצי קופסה של אריזה של גבינה לבנה 750 גרם, כאילו, פאק, מה בולמוס של גבינה לבנה? וזה לא נגמר כאן. המון קרונפלקס כריות, עוגת אגוזים ושקדים, פתי-בר וכמה כפיות ממרח שוקולד. סך הכל קלוריות לכל היום? 3,052. 

למה?

אני לא כועסת על עצמי. כאילו, קצת. למה התדרדרתי לבולמוס הזה לאחר עבודה נהדרת של חודשיים וחצי. אבל לא, אני לא כועסת. אולי זה צריך לקרות לפעמים. מפה אפשר רק לעלות, נכון? ועכשיו מנקרת בי המחשבה של "אולי תלכי להקיא", "אולי מחר תצומי", "אולי תקרעי את עצמך בספורט ברגע זה", אבל את יודעת מה, מחשבה הרסנית ויקרה, אני לא אעשה את זה. הגוף שלי חשוב לי מדי. ואני יודעת שמבולמוס יקר ויחיד אני לא אעלה במשקל, ואם אעלה, אוריד אותו מהר מאוד. אני לא דואגת מהמשקל, בכלל לא. אני יודעת שאני אוריד אותו. אני דואגת בעיקר כי אני לא מבינה איפה שגיתי היום שזה קרה לי. דרך אגב, הלכתי להשקל לאחר הבולמוס - 51.9. אם זה המשקל לאחר הבולמוס כשהמשקל העדכני הוא 51.1, אני לא דואגת בכלל.

שגיתי היום כי אולי לא אכלתי מספיק בבוקר ופרסתי את האוכל למשך כל היום, כמו שכולם ממליצים - ואז הייתי יותר רעבה בערב. שגיתי אולי כי התחלתי את המשפט ב"בא לי גבינה לבנה", וזה פתח לי את התיאבון לעוד דברים. שגיתי אולי כי ידיד שלי שאל אותי אם אני אוכלת מתוך רגש ועניתי שלא, כי אני באמת לא אוכלת, ובערב מצאתי את עצמי חושבת על זה שוב ושוב. שגיתי אולי כי המון זמן מנקרת בי המחשבה הזאת של אולי הגיע הזמן להוציא עוגות ומאפים מן התפריט, וזה כל כך הלחיץ אותי, שנפלתי לבולמוס. שגיתי. אני מודה.

והשגיאה הזאת לא תחזור על עצמה. מחר אוכלים כרגיל, מתאמנים, בכל הכח, אני אהיה רזה ובריאה!!!