הפייסבוק הושבת, מספר מכובד של פוסטים הועברו לטיוטה ובבלוג השני שלי נמחקו 63 פוסטים מהארכיון. אני צריכה חופש, קצת שקט מאותם דברים שלא בדיוק מועילים לי עכשיו. אני מנסה למצוא את עצמי בכל הבלאגן הזה, אבל אני לא מצליחה. אני מוצאת את עצמי הולכת וחושבת על אלף דברים במקביל, ולרגע אפילו שוכחת איפה אני נמצאת, אני הולכת לישון עם אף מנוזל ודמעות בעיניים כמעט כל לילה, ובכל הזדמנות נוספת שיש לי, בכל רגע שלי עם עצמי, אני לא מחזיקה את עצמי ומתפרקת. יש לי הר בתוך החזה שאני לא מצליחה להוציא, לא משנה כמה אבכה, זה לא משחרר ממני שום עול. אין לי עם מי לדבר על כל מה שאני עוברת, הבנאדם היחיד שיכול להבין לא יכול להיות האוזן הקשבת הזו שאני מחפשת, כל החברות והמשפחה לא באמת היו איתי במאת האחוזים בכל התקופה האחרונה, אז איך אוכל להתעלם מכל מה שקרה ופשוט להתחיל לדבר איתם על זה? מעולם לא הרגשתי כל כך הרוסה מבפנים, חנוקה כל כך וזקוקה למישהו שיקשיב. הפעם זה אחרת, הפעם שוב דבר, גם אם ארצה וגם אם לא, לא יוכל לקרות כי כשאין אהבה, אין בעצם כלום. הוא אמר לי לוותר, אמר שאין מה לעשות וזה המצב, ואני כל הזמן חושבת לעצמי איך הוא מצליח לעשות את זה ופשוט להרפות טיפה את היד ולשחרר, ולמה אני לא מסוגלת לעשות את זה, למה אני לא מרפה ולא נותנת לכל זה ללכת כבר, הרי הוא וויתר, הרי אין לי טעם להמשיך לאחוז בזה כל כך חזק. אמרו לי שאני צריכה לתת לזה ללכת, שאני צריכה להגיד לעצמי שעשיתי את כל מה שיכולתי, שהשקעתי את כל כולי ואפילו מעבר, ואם זה לא עובד למרות הכל, לעזוב.... אבל איך עושים את זה? איך עוזבים פתאם משהו שלא נתתי לו ללכת במשך כמעט 3 שנים, איך עוזבים דבר שבשבילו הייתי מוכנה לעשות כל כך הרבה, אפילו מעבר לכוחותיי?

הוא גם אמר שהזמן יחליש את הכאב וישכיח הכל, אבל לפעמים לזמן לוקח יותר מדי זמן.

ואבד לי התאבון לאחרונה.

http://www.youtube.com/watch?v=mlaWgPmKpg4