אני לא יודעת איפה להתחיל כי אני לא יודעת איפה אני נמצאת. אני לא יודעת אם כל מה שאני עושה זה מדחיקה ומכחישה, או שזה פשוט חלק מההשלמה שלי עם המצב.

לפעמים מתחשק לי לשכוח מהעובדה שזה נגמר, ולפעמים בכלל מתחשק לי לשכוח שזה התחיל

מתחשק לי שישאלו אותי "מי מחכה לך בבית?" בדיוק כמו ששאלו אותי לפני חודש וחצי, אבל לפעמים לא מתחשק לי כי כרגע אין אחד כזה

אני רוצה חיבוק מאדם שיאהב אותי יותר משיאהב את עצמו

אני רוצה אהבה אמיתית, לא כזו שהבסיס שלה עקום מההתחלה

אני רוצה שהחלומות האלה ייפסקו, כי כבר נמאס לי לקום כל בוקר בהרגשה רעה

רוצה שהכל יסתדר

רוצה להיות אופטימית

רוצה שיתקשרו אליי ויגידו לי שאני חסרה, ושהגעגועים מציפים

רוצה להרגיש נאהבת, ורוצה להיות מאוהבת בבנאדם הנכון

רוצה להפסיק לשמוע את השירים האהובים עליי ולקשר כל מילה אליו

רוצה להפסיק להתחרט על התקופה איתו ועל זה שהכרתי אותו

רוצה להמשיך הלאה באמת

רוצה רישיון וקעקוע

רוצה לצבוע את החדר ולקנות רהיטים חדשים

רוצה בגדים חדשים ות"א עם אמא

רוצה שהתת מודע שלי יפסיק להתעסק כל כך באהבה הזאת שאין לי

רוצה שגבר עם ריח מטריף חושים וקול גברי יסתכל עליי ויראה בי את מי שאני באמת

רוצה להמשיך להנות בשירות הצבאי שלי

רוצה ללכת להופעה של עידן רייכל

רוצה את צבע השיער הטבעי שלי ורוצה שהשיער יהיה ארוך ונפוח

רוצה להיות מאושרת.

http://www.youtube.com/watch?v=xYYYctLmnt4

ולחיות את הרגע,

להתחיל לאסוף את השברים