אני יודעת לכל דבר יש סיבה, אבל אני עדיין מתקשה להבין למה דברים קרו בצורה שהם קרו.

יותר מדי מחשבות, יותר מדי פחדים, יותר מדי געגועים, ואני בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל.

אני חושבת שנהייתי כל כך אדישה לכל מה שקורה סביבי מאז אותה פרידה.

אני מתגעגעת לתקופה שבה אמרו לי שאני קורנת מאושר גם כשהייתי בלעדיו, מתגעגעת לתקופה שבכלל היה לי טוב, מתגעגעת לסיפוק שלי מכל דבר, מתגעגעת ללא לחפש פאקים בעצמי, מתגעגעת ללאהוב את מה שאני רואה במראה, מתגעגעת לאהוב ולהיות נאהבת, מתגעגעת לעצמי, מתגעגעת אליו.

http://www.youtube.com/watch?v=u1J6PMK0qYA

את לא תתני לי שקט וכלום לא יעזור, ונחכה לטוב שלא יחזור