אני חושבת שזה קצת לא פייר שכל הדברים האלה קורים דווקא לי. בימים הראשונים עצרתי לרגע ואמרתי לעצמי שהכל לטובה, ושאולי בדרך הזו אלוהים מנסה להראות לי שלא הכל שחור לבן, ושכל הדברים שנאלצתי לעבור היו רק כדי להגיע לדבר הנכון והאמיתי. יכול להיות שהוא הגיע וכל זה קרה כדי שאוכל לפתוח את העיניים ולראות שיש אנשים שטובים יותר ממנו, ובעיקר מעריכים יותר ממנו. אז הבנתי את כל זה, הבנתי שבכמעט 3 שנים האחרונות הייתי ממש מעוורת והצלחתי לגרום לעצמי לשקוע במחשבות שקריות ומטופשות שמנעו ממני לעבור הלאה, אבל לא רציתי להבין את הכל בצורה הזאת. לא רציתי לפגוש מישהו שימלא לי את כל החלל הריק שנוצר לי, ומיד אחר כך ישאיר אחריו חלל ריק משלו. הוא הכי מדהים בעולם, הוא גרם לכל הדברים שעברתי בתקופות האחרונות להיקטן ולהתגמד, ואפילו הבנתי שלא שווה להשקיע בדברים האלה מחשבה. כל רגע איתו, כל ליטוף, חיבוק, נשיקה, החזקת יד, מבט ומילה, הכל פשוט אמיתי, כנה וטהור, בדיוק מה שמגיע לי. היו לי שבועיים קסומים, באמת חלומיים. אני לא חושבת שאצליח למצוא מישהו כמוך, ואני לא חושבת שארגיש חור כזה גדול בלב כשתטוס בחזרה. זה יהיה משהו שיכאב לי כל הזמן, בתמידות. המחשבה שביום שישי תהיה הפגישה האחרונה שלנו עד הפעם הבאה, שיכולה לקרות בעוד שנה, שנה וחצי או אולי אף פעם, פשוט לא נתפסת לי. מה אעשה בלעדייך? מי ישלח לי סמסים בבוקר, בצהריים, בערב ובלילה? מי יגיד לי שהוא מתגעגע אחרי פחות מ12 שעות שנפגשנו? מי יחבק אותי ויגיד לי שאני מושלמת ושהוא לא ימצא אף פעם, גם לא בקליפורניה, אחת כמוני? מי יגרום לי להשתגע מה"דיזל" שלו? מי ימלא אותי באנרגיות גם אחרי 4 שעות של שינה? ומי יגרום לי פשוט לרצות לחייך בכל שנייה שחולפת רק מהמחשבה עליו?

אני חושבת שזה יותר מדי לא פייר. נקשרתי, נפתחתי, הרגשות החלו לבצבץ, אני סופסוף מרגישה שהמשכתי הלאה מאותן תקופות רעות, ודווקא עכשיו אתה פשוט טס?