הוא טס. אתמול בכיתי כמו ילדה קטנה כי לא יכולתי להחזיק את עצמי ואמרתי לו שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי בתקופה האחרונה, אחרי שעברתי כל כך הרבה חרא. הוא לא אמר שום דבר ורק חיבק אותי, ואז הבנתי כמה שחיבוק יכול להגיד הכל, אפילו מעבר למילים.

והיום קמתי עם כאב ראש נוראי, ופשוט שכבתי במיטה בין כל השמיכות וניסיתי לעכל את כל מה שקרה בשבועיים האחרונים. אני חושבת שייקח לי כמה זמן לחזור לשגרה שלי אחרי ה"חלום" שזכיתי לעבור. ואני מנסה להיות הכי אופטימית בעולם, לזכור שזכיתי, ולא הפסדתי שום דבר. זכיתי בבנאדם כל כך מיוחד שהאיר לי את העולם ושינה אותי כל כך, כאילו שנולדתי מחדש, אבל רציתי שהוא ישאר, רציתי לזכות בו עד הסוף, ולא כמעט עד הסוף.

הייתי האחרונה שממנה הוא נפרד, ממש בדרך לבן גוריון הוא ואני נפרדנו; הוא קנה לי עגילים מקסימים, מן עלים מזהב ופנינה קטנה; הוא חיבק אותי כל כך הרבה פעמים בערב, שכבנו זה לצד זה והוא אמר שעשיתי לו את הנסיעה הזו לטובה יותר, הוא אמר שהוא ייחפש עכשיו מישהי שתהיה דומה לי, שהוא ישווה כל בחורה אליי, והוא בטוח שהוא לא ימצא אף אחת כזו.... ואני שכבתי שם והעיניים שלי התמלאו בדמעות.

http://www.youtube.com/watch?v=Y0KxZz5k-RE&ob=av2e