אני כותבת כאן עכשיו כדי לסגור מעגל חדש-ישן שנפתח ונסגר מיליוני פעמים, אבל הפעם כדי לסגור אותו לחלוטין, לעטוף אותו ולאחסן הכי רחוק.

בימים האחרונים חשבתי עלייך קצת. בבלוג הזה ובעוד כל כך הרבה מקומות כתובים דברים שלא יכולתי להתנגד להם ולהרחיק אותם ממני. גרמת לי להרגיש רגשות כל כך חזקים בעוצמתם, שמעולם לא חשבתי שאדם יכול להכיל בתוכו כל כך הרבה. ניסיתי להכריח את עצמי לחשוב עלייך דברים רעים ולחפש את כל התכונות הרעות שקיימות בך במחשבה שזה מה שיעזור לי להמשיך הלאה בחיים שלי, לשכוח ממך ואולי אפילו לשנוא. לא הצלחתי לשכוח אותך במשך יותר מ3 שנים ויותר מזה, במשך 3 שנים, החל מהחודש הראשון שלנו ביחד, נלחמתי על הקשר הזה עם השיניים ועם כל הכוח שלאט לאט אזל לי עד שהתרוקנתי והפכתי למישהי שהתחלתי לשנוא. אני מסתכלת אחורה ומתפללת שהכל היה אחרת, ולא איתך, עם עצמי. הלוואי שהייתי מקשיבה לעצמי ברגעים האלה שהייתי קולטת שאני עושה טעות ולאנשים סביבי שניסו להסביר לי כל כך הרבה שלא היה שם שום דבר אמיתי. הייתי בעיוורון מוחלט. ראיתי בך מישהו מושלם, מכל בחינה שהיא, למרות שכל יום התמודדתי עם הפאקים שהיו לך, אבל למרות הכל המשכתי להכריח את עצמי למצוא סיבות הגיוניות להתנהגות שלך ולהצדיק אותך. אתה היית אחראי לתקופות הכי שחורות שהיו לי עד עכשיו. לא היה שבוע אחד בכל הקשר שלנו שהיה מושלם מתחילתו ועד סופו, בכל יום קרה משהו שהכאיב לי, שהעציב אותי, שהשאיר לי צלקת. מעולם לא הרגשתי שלמה איתך, מעולם לא הרגשתי שהקשר הזה אמיתי מהצד שלך. אני אהבתי, ואהבתי יותר משמישהו יכול לדמיין לעצמו, אבל מהצד שלך זה היה משהו כמעט נייטראלי, וזה מה שהכי כאב. כואב לי להסתכל אחורה ולראות כמה עשיתי בשבילך ולגלות שבתמורה קיבלתי.... כלום. אם בנאדם לא היה לומד מהטעויות שלו, הייתי שונאת את עצמי על זה שהכרתי אותך, אבל הקשר שלי איתך עכשיו מחזק אותי. יש לי מן רשימה בראש של כל הדברים שאני בחיים לא אתן שיעשו לי, וכל הרשימה נרשמה בזכותך ובזכות דברים שעשית. ועכשיו, אני יכולה להמשיך ולהעריך את הדברים האחרים ששווה להעריך, ובשביל אותם דברים, לעשות הכל. לקח לי אומנם יותר מ3 שנים להבין את כל הדברים שאני כותבת, אבל עכשיו כשאני מבינה אותם, הכל נהיה פשוט יותר. אז פגשתי מישהו שנתן לי הרגשה שאתה לא הצלחת לגרום לי להרגיש במשך 3 שנים, וכשהערכתי את כל מה שקיבלתי ממנו, הרגשתי טוב עם עצמי. זו הייתה הערכה כנה ושמחה טהורה ואמיתית. הרגשתי איתו בשבועיים מה שבחיים לא הצלחתי להרגיש איתך. הרגשתי שאני חיה במן חלום כזה, שאוטוטו מישהו יבוא ויעיר אותי ממנו. החלום הזה ניער אותי מכל הדברים שעשית, ניער אותי ממך ומאותו רגע אני מרגישה פשוט משחוררת וחיה. אני יותר לא חיה בצלם שלך, אתה יותר לא נלקח בחשבון, אתה כבר לא רודף אותי בכל דבר שאני עושה, אתה נמצא שם איפשהו בעבר, רחוק-רחוק ממני, איפה שמקומך נמצא. אני אומנם עצובה שאותו חלום שזכיתי לחיות בו נפסק, אבל אני בחיים לא אפסיק להעריך ולהודות על אותם שבועיים קצרים שהצליחו לשנות משהו שאני לא הצלחתי לשנות כל כך הרבה זמן. אני לא יודעת למה, אבל אפילו לא הרגשתי פתאם כמה זה כואב וכמה זה קשה לשחרר טיפה את היד ולתת לך ללכת. זה בכלל לא כאב כמו שחשבתי שיכאב.