ישבתי והקשבתי לשיר הזה שמכניס אותי לסוג של בועה נפרדת מהעולם ומסובב לי את כל האיברים מבפנים, השיר שמזכיר לי אותו, ובכלל חשבתי על מישהו אחר. פתאם מצאתי את עצמי קוראת את השיחות שהיו לנו לפני שנפרדנו. ושם היה חלק גדול מהזכרונות שכבר הספקתי לשכוח. כתבתי ש"אני אוהבת אותך הכי בעולם ואין חבר טוב ממך!" ודווקא המשפט הזה עשה לי את הצביטה הזו בלב. באמת אהבתי, אוף. וכל החלומות ההזויים האלה שאני חולמת לאחרונה ואתה משחק בהם תפקיד ראשי, הלוואי שכל זה לא היה. כשסיפרתי לאחת החברות שלי שחלמתי עלייך, היא שאלה "מה שוב אותו סרט?" ולא, הכי הכי לא. הדבר האחרון שאני רוצה זה לחזור על אותו סרט. ובכלל, אני קצת כועסת על עצמי שאני כותבת עלייך עכשיו. אני מתחילה להתגעגע ואני כועסת על עצמי עוד יותר על זה. אני מפחדת ליפול לזה שוב פעם, כי כל פעם שהרגשתי שאני קצת אחרייך, הגיע איזה מישהו שמשהו איתו השתבש וחזרתי אלייך, כמו אל המפלט שלי, ונתתי להכל את הפליי להיהרס מחדש.

ומה שהכי מצחיק, הוא שאני שוב יוצאת עם אותו אחד שפעמיים דחיתי אותו, והפעם ההרגשה שונה. דווקא עכשיו, אחרי שסוג-של הייתי עם החבר הכי טוב שלו, אני מרגישה שמשהו השתנה, אולי בי ואולי במצב. לפעמים אני מפחדת שאני חושבת על הכל כל כך הרבה בגלל שאני קצת פגועה מכל מה שהיה, מכל מה שהולך עכשיו. יש רגעים שאני ממש רוצה לומר בקול את מה שאני מרגישה, אבל אחר כך אני נזכרת שאסור לי להגיד דברים שאני לא בטוחה בהם. והיום כשחשבתי על מקומות שהייתי רוצה להיות בהם, חשבתי דווקא על העיר שבה הוא גר וראיתי אותו לצידי, ואז באמת הבנתי שאני לא קולטת מה קורה פה בזמן האחרון.

דברים שעשו לי טוב היום: לראות את אח שלי, להפוך את הקוביות שיש לי ליד המסך ל2 במרץ ולדעת שהחודש יש לי כבר יומהולדת 19.