כינוי:
B u t t e r fly מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2012
אם יש משהו שאני לא מבינה זה למה אנשים תמיד נזכרים בך כשאתה כבר לא צריך אותם. זה כאילו שמשהו היבהב לו מרחוק והזהיר שאני שוכחת לאט לאט, אז הוא החליט לתקוף. זה לא שקרה משהו מיוחד, אבל לשמוע מכמה חברות בתקופה כל כך קצרה שהוא שואל עליי, ולקבל ממנו את האינבוקס ההוא, מה אני אמורה להבין? אני מפחדת להגיד שזה מפחיד אותי. מפחיד אותי לחשוב שאולי לעולם לא יהיה לזה סוף, לפחות לא סוף סופי. אנחנו כבר כל כך הרבה זמן טוחנים את הקשר שלנו, מכל צד. זה כבר מגיע למצב שאתה מתחנן שאלך, ואני נלחמת, וכשאני מחליטה להרפות, אתה פתאם מראה סימנים של התעניינות, יוזם. וזה תמיד בטיימינג הגרוע ביותר. אתה לא רוצה שאשכח אותך - אז למה הלכת מלכתחילה? או, למה זרקת הכל לפח? מעולם לא הייתי בטוחה מה אתה מרגיש כלפיי הקשר שלנו. היו ימים שהרגשתי שאתה אוהב אותי ושאתה רוצה להיות איתי, שבאמת טוב לך, והיו ימים שהרגשתי שאני מעמסה עצומה עלייך, מעמסה שאתה בכלל לא יודע איך להיפתר ממנה. ודווקא כשאני מתחילה להבין שאני לא מסוגלת להתמודד יותר עם הבלאגן הזה שמעולם לא נפתר וכנראה לעולם לא ייפתר, אתה מחליט להצטער, מחליט להראות סימנים שאני חסרה לך. זה תמיד היה רק אתה. מעולם לא היה לך אכפת באמת מאף אחד, זה תמיד מה שנוח לך ואיך שנוח לך. אני מניחה שמעולם לא הרגשת צורך לחשוב לרגע מה זה עושה לי לשמוע מאחרים שאתה שואל לשלומי, או מה זה עושה לי לקרוא את הפסקה הענקית הזאת שכתבת לי. אתה אפילו לא לוקח נשימה עמוקה לפניי שאתה כותב לי כמה שאני לא בסדר, אבל לשאול אותי בפשטות מה שלומי, את זה אתה אפילו לא מסוגל. את כל החבטות הכי קשות קיבלתי ממך ובכל פעם מתפלאה כמה זה פשוט בשבילך לפגוע בי, כל כך פשוט שאתה אפילו לא ממצמץ או מתחרט באמצע, אבל היום אני מתפלאה קצת יותר כמה קשה לך להיות נחמד אליי לפעמים. ההסטוריה שלנו כל כך עשירה, כל כך מלאה. למדתי עלייך כל כך הרבה ולמדתי בזכותך על עצמי, אבל השאלה של מה הייתי בשבילך מעולם לא נסגרה. מעולם לא ידעתי לקרוא אותך מספיק טוב, כנראה, בשביל לגלות מה הרגשת כלפיי. ואיך אפשר להאשים אותי בכלל? יום אחד ליטפת אותי ולחשת לי מילים של אדם שאוהב, ויום למחרת חבטת בי בכל הכוח ואפילו לא הזיז לך לראות אותי בוכה. כשאני גרמתי לך לבכות, שנאתי את עצמי. הלב שלי נקרע והעיניים שלי החלו לבכות ביחד איתך. ועכשיו, כשאני מסתכלת על תמונת הפרופיל החדשה שלך, שבה אתה מחייך את החיוך הזה שלך, שתמיד איכשהו ימיס אותי, אני לא רואה אותו. תמיד חשבתי שאתה עצוב מבפנים, וזה תמיד העציב אותי. "הוא שחקן", כולם תמיד דיקלמו את המילים האלה לידי, אבל לא נתתי לעובדה שיש לך כישרון להטעות אותי בכל מצב בחיים, אבל כשאני מסתכלת עכשיו אחורה, אני מוצאת כל כך הרבה סיטואציות שבהן לקחת את הכוח לידיים שלך והרשת לעצמך, כי אתה יכול. והאמנתי לך, האמנתי כי לא חשבתי שכל מה שאתה רוצה זה לחפש דרכים לפגוע בי. וגם אמרת שאתה אוהב בנות חלשות ומסכנות, כאלה שאפשר לשלוט עליהן ולהרגיש החזק, ואתה יודע, אני בעד זה שהגבר יהיה החזק, זה שייגן וישמור, אבל אתה לקחת את החוזק שלך למקום אחר לגמריי והשתמשת בו כדי להכאיב ולא כדי להגן מהכאב. וכן, אני הייתי המסכנה והחלשה ההיא שכל כך היה לך כיף להרגיש עוצמה לידה, ואני מלכתחילה נכנעתי לך כי התעוורתי. עדיין עוברים עליי ימים שאני קצת כועסת על עצמי שנתתי לכל זה לקרות, כי עובדה, למרות הכל אני עדיין לא יודעת, וכנראה שאף פעם לא אדע, מה אתה באמת מרגיש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
