מצד אחד, יש את הרגעים האלה שמצליחים להוריד אותי קצת למטה

אבל מצד שני,

אתה כל השמחה שיש לי לאחרונה. אתה יכול להגיד מילה אחת ולגרום לי לחייך, ואתה יכול גם פשוט לישון לידי ואני ארגיש שכל העולם פורח. ויש לי אולי עשר אלף מחשבות עכשיו בראש כשאני חושבת עלייך, אז זה קצת קשה.

אני לפעמים חושבת על זה שיכולתי להישאר מקובעת עליו, ואולי הייתי יכולה לפספס אותך. אני זוכרת שכתבת לי "מה קורה סקסית?" וזה הצחיק אותי כי בחיים אף אחד לא קרא לי ככה, והשיחה צלעה ובסופה כשביקשת את הטלפון שלי בכלל לא הועלתי בטובי לענות לך כי מעולם לא חשבתי עלייך בתור מישהו שיכול להיות איתי. ואחריי כמעט 9 חודשים כשנכנסתי אלייך לפייסבוק כי ידעתי שאתה חבר של מישהי מהשכבה, שמעולם לא חשבתי שתהיו ביחד, הסתכלתי על התמונות שלך בתמימות, ופתאם החלון של השיחות קפץ והשם שלך הופיע שם - "מה קורה מאמי?". אני עדיין צוחקת מעצם העובדה שהלב שלי נחת בתחתונים שלי ולרגע באמת נבהלתי שקלטת ששנייה לפניי הייתי על הפרופיל שלך, מדפדפת בין כל מיני תמונות. השיחה זרמה כאילו לשום מקום, עד שפתאם אמרת "אז מה עושה היום?" ואני בכלל לא תכננתי שום דבר. וכשהבאת לי את הפלאפון שלך ואמרתי לי לסמס לך בערב, אני בכלל לא יודעת למה עשיתי את זה, אבל משהו דחק בי לפעול.

לבשתי את החולצה הורודה החדשה שלי, מכנס ג'ינס ונעלי הבובה האהובות עליי, חיכיתי לך בעיר ופתאם צצת משום מקום עם אוטו. התיישבתי והסתכלתי עלייך מבויישת, כי היה לי הזוי לראות אותך ולהיות קרובה אלייך כל כך. אכלנו בבורגוס והדבר היחיד שחשבתי עליו הוא כמה שהכתפיים והידיים שלך גדולות, בדיוק כמו שאני אוהבת, וכמה שהחיוך שלך יפה. הרגע שבו הרגשתי שבאמת קורה משהו היה כשהלכנו ומסביב היו כל מיני בחורים מלחיצים, ולי איכשהו חזר הביטחון ברגע שהסתכלת עליי וכאילו חדרת לתוך העיניים שלי וחייכת ברכות. זה כאילו שאמרת לי - "אף אחד לא ייגע בך כל עוד אני בסביבה", ואני איכשהו נמסתי כשהרגשתי שאתה אומר לי את זה.

והייתי בטוחה שאני אתחרט על המון דברים כשאתן לך את האישור להתקרב עוד טיפה, אבל אני לא מצטערת על כלום. כל דבר שאני עושה, אתה נותן לי הרגשה טובה לגביו, כל דבר שקרה, מעולם לא גרם לך לשנות את דרך ההתנהגות שלך. לא משנה באיזו צורה אנשים יצליחו להוריד אותי או את המצב רוח שלי, ברגע שאראה אותך או שאשמע את הקול שלך, הכל ייקטן וייעלם. ואתה יודע מה אני הכי אוהבת? אני אוהבת שמגיע יום שישי ואני לא מצליחה להירדם בצורה אחידה מ7 בבוקר בערך, זה כאילו שהמוח שלי מאותת שהיום אתה חוזר, ואני מתחילה להתרגש. אני קמה עם התרגשות כזו שאי אפשר להסביר במילים, אני מחכה לערב, או לפחות לטלפון הזה שאתה בבית ואתה זז לנוח. אני לא צריכה שנצא לאנשהו או שנעשה דברים מרתקים, לי מספיק לשכב במיטה ולהיות איתך. אחריי תקופה של כל כך הרבה בלאגן עצמי, אתה פשוט הגעת ובבום אחד סידרת הכל. אתה מאיר את היום שלי, איכשהו המחשבות עלייך עוזרות לי לחזור להיות אופטימית בכל רגע אפשרי.

ואני יודעת כמה כל זה קיטשי וורוד, אבל מה לעשות, ככה אתה גורם לי להרגיש.