אתמול ראיתי את אחותך, והלב שלי נחת היישר לתוך התחתונים. אחריי כמעט שנה שלא ראיתי לא אותך ולא את המשפחה שלך ראיתי פתאם פנים מוכרות, פנים שהכרתי טוב, פנים שמזכירות אותך. יש את הרגעים האלה שאני חושבת מה איתך ואיך אתה מסתדר, לפעמים אני אפילו מתחילה להקליד את השם שלך בחיפוש ואני מיד מוחקת אותו כי אני לא מסוגלת לעשות את זה יותר. ואכפת לי כי אני כאילו חייבת את פיסת המידע הזה בשביל שיהיה לי שקט מזערי כזה בראש, אכפת לי רק כדי להיות בטוחה. ואתה יודע, לפעמים אני מדברת איתו עלייך, והוא מיד משנה את הקול שלו ואומר שתמיד כשאנחנו מדברים עלייך אני נהיית אחרת, כזו שכאילו תשמור לך מקום אצלה בלב לנצח. ואני לא. זאת אומרת, אני כבר לא רוצה ממך שום דבר, והכל כבר מזמן נקבר ונעלם לי איפשהו בלב, אבל אני מפחדת שלפעמים אני לא רואה את כל הדברים על פניי השטח, ואולי חלק מהם צפים ואני "נתפסת".

ובתקופה האחרונה הכל כל כך טוב, כל כך מושלם, כמו שלא היה לי איתך אפילו יום אחד בכל ה3 שנים שאנחנו מכירים. ולפעמים כשאני נמצאת במן אופוריה ושמחה כזו, אני חושבת עלייך ותוהה מה איתך ואיך אתה מרגיש. אני אפילו לפעמים מרגישה קצת אשמה שלי טוב כל כך ואולי לך לא, או פחות. ולפעמים כל כך טוב לי שאני מפחדת שיקרה משהו והכל יהרס, ואז אני הירידה תהיה מהירה מתמיד כי אני מרגישה בסוג של חלום עכשיו. למה איתך זה לא היה ככה? אתה, שנראת לי מרחוק לפניי 3 שנים כאדם אוהב, תמים ועדין, התגלת כאדם אחר לגמריי, ההפך מכל מה שחשבתי עלייך. ואני זוכרת שאמרו לי "תזהרי, הוא נראה מניאק" ואני התפלאתי שאפשר בכלל לומר עלייך משהו כזה, אבל לא לקח חודש וכבר הכל התחיל להיהרס. ולעומתך, הוא נראה לי מרחוק כאדם קשוח, כזה שלא מתאהב, והוא לגמריי ההפך מכל זה. הוא יכול להתנהג לידי כמו ילד בן 7, הוא מוותר, הוא מבין, הוא אוהב והוא לא מפחד להראות את זה. הוא גורם לי להתאהב בו בכל יום מחדש.

כשראיתי את אחותך, ישר חשבתי על זה שהיא בטח תחזור הביתה ותספר שהיא ראתה אותי, ורציתי לראות את הפנים שלך ולהיות שם כשמשהו יזוז לך בפנים (אם בכלל היה קורה משהו).