יש רגעים שאני פתאם אוהבת אותו יותר מאת עצמי כי

הוא מתחשב בי, וכשאני כועסת ומתעצבנת הוא זוכר שזה בגלל שאני במחזור והוא יודע איך אני בתקופה הזו, 

הוא אכפתי, ואחריי וויכוח, ריב או אינספור תלונות שלי על כל העולם הוא זוכר לשלוח את הסמס הקטן הזה שמשפר לי את ההרגשה,

הוא אוהב אותי, והוא נלחץ כשאני משחקת אותה כאילו יש לי משהו חשוב להגיד כשבעצם אין לי,

הוא כל מה שלא היית, אבל בו זמנית הוא גם לא כל מה שאתה.

ואני נוסעת ונכנסת כל כמה דקות לבדוק מתי היית מחובר לאחרונה, אני כבר מתכננת מה אכתוב לך. אני רוצה לכתוב שמצד אחד טוב לי, אבל מצד שני אני כל הזמן חושבת רק עלייך, אז מה זה אמור להגיד על הכל? כבר ממזמן הייתי כותבת לך רק אם הייתי יכולה. לפניי כמה ימים כבר אפילו כתבתי, והאצבע שלי בדיוק באה ללחוץ על "שלח" כשפתאם נתקפתי פחד. אני מפחדת לאבד את הכל בגללך. אני יודעת שאם אעשה טעות, אכנס שוב לאותם מבוכים שהספקתי להכיר כל כך טוב. ואני מפחדת להגיד אבל אולי אני עדיין אוהבת אותך. דווקא אני. היום כשראיתי את האקסית שלך, זו שהייתה בדיוק לפניי, חשבתי לעצמי שעבר כל כך הרבה זמן, והיא עברה כל כך הרבה. היא אפילו לא זוכרת אותך, היא כבר לא אותה אחת שבכתה ורצה אחרייך כשעזבת אותה, אז למה אני מרגישה כאילו אני עדיין כן הבחורה ההיא שנדלקה עלייך בכיתה י'? למה אני מרגישה כאילו בכל ה3 שנים כל כך מעט השתנה? והנה אני אוטוטו 4 חודשים איתו, והייתי בטוחה שהכל יהיה אחרת, לא חשבתי שככה ארגיש עם מישהו. לפעמים כשאני רוצה לומר לו הכל כדי שיירד ממני כל העול הזה, אני מרגישה שהוא כבר מתרחק, שהוא כבר בורח ממני כמה שיותר רחוק, וזו הסיבה שאני לא מסוגלת לעשות את זה. אני מפחדת לפגוע בו פחד מוות, מפחדת לאכזב אותו כמו שאני מאכזבת את עצמי. אני מפחדת מהתגובות שעתידות לבוא אם אספר למישהו את כל מה שאני מרגישה וחושבת יום-יום, מפחדת שיגידו לי שאני כל כך טיפשה (כי אני באמת כזו). אני מפחדת לעשות טעות, אז אני פשוט נשארת תקועה באותה נקודה. לפעמים אני חושבת שאולי הפתרון הטוב ביותר הוא פשוט לכתוב לך הכל כמו שכתבת לי אז, פשוט להוציא הכל, בלי להתחרט. אבל מה אחר כך? איך אני אוכל להסתכל לו בעיניים ולהגיד שאמרתי את כל מה שאני מרגישה למישהו אחר? זה אוכל אותי מבפנים, מכרסם לאט לאט, ואני נאבדת בדרך.