אני אוהבת את החורף כי הוא מציף לא רק את הרחובות אלא גם את הלב שלי עם כל הזכרונות מהתקופות איתך. לפניי שנה בדיוק גם כתבתי עלייך ועל כמה שאתה חסר לי, וזה מדהים איך שהחורף תמיד גורם לי להיזכר ברגעים האלה שהיינו הולכים מצומקים ומנסים לחמם זה את זו, או את הרגעים שהייתי מגיעה אלייך ספוגה במים ובשביל שלא יהיה לי קר, היית מביא לי גרביים שלך. ואני רוצה גם עכשיו להיות עם הבחור הזה שיחמם אותי כמו שאתה חיממת, ואני רוצה להתכרבל עם מישהו כמו שהתכרבלתי איתך ותמיד נלחמנו על הפוף כי לא היה מספיק לשנינו. וזה לא יחזור לעולם כי אנחנו כבר הרבה אחריי התקופה הזאת, אבל כמה שהייתי רוצה לשתף אותך בכל מה שאני מרגישה. לפעמים, עד כמה שאני שמחה שיש לי איפה לכתוב את כל המחשבות האלה, אני עדיין מרגישה שזה לא מספיק. אני לא באמת מאושרת, אתה יודע? אני מרגישה שכל מה שקורה כאן בתקופה האחרונה לאט לאט קובר אותי חיה. נכון שאני אמורה להיות מאושרת עכשיו? אז אני לא. אני מוצאת את עצמי חושבת על הכל ואומרת הכל חוץ ממנו. מיום ליום זה נהיה ברור יותר שהמקום שבו אני נמצאת עכשיו זה לא המקום שאני מחפשת, או המקום שאני צריכה. "הרצון לעזוב את הכל ולהתחיל מההתחלה מתעצם", כבר יומיים שאפילו ההורוסקופ שלי מסכם את הכל.

מה שעוצר אותי זה

שאני מפחדת

לפגוע בו

ומפחדת קצת יותר

ממך.