בדיוק לפניי 4 שנים בתאריך הזה נהיינו חברים, זוכר? אני חושבת שתיארתי את היום הזה אולי כמה פעמים בבלוג, וזה אף פעם לא נמאס לספר כמה שהכל הרגיש נכון. מי האמין בכלל שבאותו יום אמצא את הבחור שאוהב כל כך הרבה זמן? שיהיה זה יגלה לי מה זאת אהבה? והיו הרבה שהתנגדו לזה שנהיה ביחד, אבל למי בכלל אכפת? משהו משך אותי אלייך כמו מגנט, משהו שאני עד היום לא יודעת להסביר. ממתי אני מדלגת מצד לצד מול בחור ששואל אותי אם אני רוצה להיות איתו ומבקש ממני לחשוב, ואני כבר מזמן עם התשובה בראש? אתה היית הכל בשבילי, מא' עד ת'. הכל התחיל באותם ימים בסוף 2008 ומרגיש כאילו זה לא באמת נגמר עכשיו ב2012. אנחנו לא מדברים כבר קרוב לחודש ואני מוצאת את עצמי חושבת עלייך הרבה. פחדתי שיגיע התאריך הזה כי כל הזמן מעסיקה אותי המחשבה אם אתה זוכר. אני לא מאמינה שהיום היינו אמורים לחגוג 4 שנים ביחד אם הכל היה קורה כמו שצריך ולא נהרס באמצע מאות פעמים בערך. אנחנו הרסנו את הקשר הזה או שזה נהרס מעצמו עם השנים? כשהיינו ביחד היינו ילדים קטנים, ואני כבר איפשהו שם קיוויתי שאחייה ואהיה איתך כל החיים. אני לא יודעת אם זה בגלל שהייתי קטנה או בגלל שבאמת היית הכל בשבילי, אבל סלחתי לך ועשיתי בשבילך דברים שאני לא רואה את עצמי סולחת ועושה בשביל אף אחד אחר. אני נשבעת שאם הייתי יודעת לפניי 4 שנים שהכל ייראה כמו שזה עכשיו, לא הייתי מכניסה אותך כל כך עמוק ללב.