אני מרגישה שבורה כי הכל התנפץ לי מול הפנים ולא היו ברירות, כל הפינות סגרו עליי. ולא אמרתי אפילו פעם אחת שהשקרים שסיפרתי לך היו הדבר הנכון לעשות, אבל לא יכולתי לספר לך הכל ואחר כך להסתכל לך בעיניים. זה פשוט לא הגיע לך. וכשאמרתי לעצמי שאולי הגיע הזמן, היו דברים שלא הצלחתי להוציא ולהגיד בקול למרות שידעתי שיש סיכוי גבוה שהכל ייגמר בקרוב. קראת להכל בגידה ברגע שגילית את הדברים האלה שלא הצלחתי להגיד, ואני רציתי לצעוק שלא בגדתי, שהכל קרה כל כך מהר ולא חשבתי פעמיים על מה שאני עושה. האמת, לא חשבתי בכלל. ולמרות הכל, הדבר האחרון שחשבתי שאקבל ממך זה שיחה דרך הטלפון שלך ואת הקול שלו בצד השני. כשהרמתי את הטלפון ועניתי, ישר זיהיתי, אבל שאלתי רק כדי להיות בטוחה, כי זה היה סיוטי מדי לשמוע אותו מדבר מהטלפון שלך. ולמרות שהקול שלו גרם ללב שלי לצנוח למטה, השאלה שהוא שאל חנקה את כל הגוף שלי. "תגידי לו ששכבנו", ואני הייתי בהלם מדי בשביל להגיד. המחשבות התחילו להציף לי את הראש ולא הצלחתי להבין איך יכלת למכור לי סמסים מזוייפים במשך יום שלם, להגיד שאנחנו נעבור הכל ושאתה אוהב אותי, ופתאם ללכת מאחוריי הגב שלי, לכתוב לו, לצלצל אליו, להגיע אליו ולומר לו לבקש ממני להודות שהיינו ביחד, ככה, מבלי לחשוב אפילו כמה משפיל זה יכול להיות.