אתה לא חבר אמיתי.

אנחנו מכירים כבר 4 שנים, ומעולם לא אכזבת כמו שאכזבת הפעם. אתה הרי יודע כבר כל כך הרבה זמן עד כמה אנחנו קשורים, אז איך לעזאזל אתה שוכח את זה עכשיו? אם הכל היה ההפך, בחיים לא הייתי נותנת בזה יד. אני חושבת על הכל וזה נורא מעציב אותי. במשך השנים הקשר שלנו נהרס עשרות פעמים, אבל עדיין לא נפרם לגמריי. היום, אני מרגישה שלא נותר כאן אף אחד, שהקשר שלנו פשוט נגמר. לא משנה כמה תהפוכות עברו, תמיד הרגשתי שיש לי אותך, שתמיד תגיע ותחלץ כשיהיה צורך. עכשיו, אני מרגישה שכבר אין אף אחד. זה כאילו שברגע אחד החלטת שזהו, אין יותר כלום, וזרקת הכל. זרקת את כל הזכרונות, החוויות, הרגשות, החיבור, האהבה ובעיקר אותי.

אני עצובה כבר כמה ימים כי הכל כל כך מעיק מבפנים. זה עולה ויורד מדי פעם אבל תמיד יש הרגשה של חנק. לפעמים, כשאני מרגישה קצת לבד, אני לא מוצאת כבר למי לפנות.