ההרגשה כאילו הכל כל כך מלא שנאה מסביב. ועל מה? עשיתי משהו? אני נאבדת ואני לגמריי לבד. אני פשוט חיה במן שגרה משלי, מבלי שמישהו יהיה מעורב. והכל כל כך שטחי. אין שיחות שמרוקנות את הלב ואת הגוף, אפילו לא מרגיש שיש סיבה להתחיל לדבר. הכל כאילו מתפרק לאט לאט. אני לא רוצה שהחגים יתקרבו כי אז הכל יהיה שומם, בודד. אין לאן ללכת, ואני כבר רואה את עצמי בוהה בטלוויזיה במשך כל החג. ואני כל הזמן תוהה מה לעזאזל עשיתי לא נכון שהכל יצא ככה, אולי באמת טעיתי איפשהו בדרך ורק החמרתי את המצב? ואני כל הזמן חושבת על זה שהכל היה כל כך טוב פעם. הכל פשוט הסתדר מעצמו, או שאולי לא התקלקל מלכתחילה. איבדתי את עצמי בחודש האחרון ועכשיו הכל עדיין ממשיך לדעוך. אני אפילו לא מתכוונת להפסיק את כל זה כי פשוט אין לי כוח. והמחשבות זה החלק הכי קשה בעניין כי זה לא נפסק וזה לא נעצר וזה רק מעיק יותר ויותר, חונק בגרון חזק יותר ויותר. 

http://www.youtube.com/watch?v=bsFCO8-oCEQ