אני יודעת שלא כך חשבת שהחיים שלך יראו. אני יודעת שאת בחורה עדינת נפש, אכפתית, חברתית. יש לך המון לתת לכולם מסביב ואת נהנית מזה, את רוצה אוזן קשבת ויותר מזה, את צריכה אוזן קשבת וכתף לבכות עליה, מעולם לא הסתדרת עם המחשבות שלך לבד ותמיד העדפת לשתף כי אז כשהמילים היו בחוץ המצב נראה פחות מאיים והפתרונות זרמו אלייך, הפרופורציות עלו. אף פעם לא היו לך פרופורציות, תמיד כשהיה רע, אז היה הכי רע בעולם, כשהיה טוב, היה הכי טוב בעולם, אף פעם לא היה לך אמצע בשום דבר בחיים, רק שחור או לבן. מצחיק שאני כותבת לך את זה כי אני היום נלחמת על המילים האלו ומסרבת להכיר בהן בתוקף, אבל אולי אחרי הכל זה די נכון. אני יודעת שאת כועסת על השליטה ועל הקשיחות שנוהגים בך, אבל את תודי ולא תודי על זה. גם כאן אין אמצע. את תהיי גאה במה שתהיי אבל גם תכעסי כי זה יחזור אלייך כמו בומרנג, את תכעסי שעם כל הרצון שלך, איפשהו הדברים יתנדפו ויהיה לך קשה להחזיר אותם. אני גם יודעת שאת לא אוהבת להיות לבד והלוואי שהיה מישהו שהיה אומר לך את זה לפני, שתאמצי כל רגע כזה ותהיי מאושרת בו, שתפתחי את עצמך ותכירי את עצמך הכי טוב מכולם, ובעיקר..... שתאהבי את עצמך, כי זה הולך לפגוע בך כל כך הרבה בעתיד. אל תתני לרגע ההוא שהכלבה ההיא צחקה עלייך להיחרט לך בראש ולהיזכר בו מדי פעם, ילדים הם רעים. את יפה כמו שאת ואת מיוחדת, את הרי תגידי את זה לעצמך המון במהלך הזמן אבל משום מה זה לא ייחרט כמו שצריך ואת תשכחי מזה כל כך הרבה פעמים. אשים יגידו לך כל כך הרבה פעמים שאת שווה ושאת מספיקה אבל לך זה לא יספיק ולך זה לא יזיז, כי אם בראש את חושבת אחרת, מה זה שווה? לא אותם אנשים הולכים לישון איתך ומסתכלים עלייך מבעד למראה, אלא רק את, ואם את לא חושבת ולא מרגישה כך, מה זה שווה? אבל מצד שני, תזכרי שקשה מאוד לקבל את מה שיש כשאת משווה בינך לבין אחרים כל כך הרבה. קשה לי אפילו עכשיו להסביר לך מתי התחלת לעשות את זה ולמה, קשה לי להגיד לך שיש לך נטייה טבעית להקטין את עצמך מול אחרים שמקרינים טיפ-טיפה יותר ביטחון ממך. ולאן, אגב, הביטחון שלך הלך? ומתי? אני לא יודעת עד היום, הלוואי שהייתי יכולה לייעץ לך אחרת ולהגיד לך לתפוס אותו לפני שהוא בורח, כי הוא הבעיה העיקרית שלך בחיים, ורק הוא.

הייתי רוצה לומר לך שתהיי בטוחה בעצמך ושתאהבי את עצמך כמו שאת ובדיוק איך שאת. את מודעת לעצמך ולרגשות שלך, את אינטלגנטית, חמה, מלאת חמלה, חוץ מאשר לעצמך. תהיי שם עבור עצמך כי הנה, אני אומרת לך, את תהיי לבד יום אחד, והכי נורא זה להיות לבד כשאין לך אפילו את עצמך, כשאת לא שלמה עם עצמך. אל תנסי להיתפס על מערכות היחסים (הכושלות שלך עד גיל 23), תתפסי בעצמך, תהיי העוגן של חייך ואל תתני ללו"זים אחרים לנהל לך את החיים. תחיי, לא נורא אם לא תשני מספיק, לא נורא אם השגרה שלך תופר קצת, הכל בסדר, את אחראית מספיק כדי לקום יום למחרת ולהמשיך הלאה. ואת גם לא מוותרת לעצמך, גם כשאת כבר יוצאת מגדרך, גם כשקשה לך, זה אני מבטיחה לך. את לוקחת אחריות על הכל ואת מנתחת כל מה שקורה וזה נהדר, אבל תשתחררי ותשחררי קצת. תחייכי ותפסיקי לחשוב כל כך הרבה, זה יקל עלייך.

וכן אני יודעת שאת לא אוהבת שאומרים לך הכל כאילו זה כל כך פשוט, אבל את מסוגלת ואת הרי כבר יודעת שזה אפשרי, שדווקא כשלא שמים לב משהו משתנה ומשתחרר ואת שואלת את עצמך כל פעם מחדש מה הייתה הנוסחא כדי להקל על עצמך לפעם הבאה ואת אף פעם לא מצליחה לעלות עליה, זה מצחיק.

אם היית הבת שלי הייתי גאה בך והייתי נותנת לך לפרוח כמו שמגיע לך, הייתי מחבקת אותך הכי חזק ומסתכלת עלייך בהערצה כי את מצליחה לגבור ולהתגבר על כל מה שבא לדרכך, גם אם לוקח לך יותר זמן. הייתי שמה לך יד על הלחי ומבקשת ממך שתקחי נשימה עמוקה ותאהבי כמו שרק את יודעת.

אבל את לא הבת שלי, את אני בקטן, ולכן אני אשתדל לחבק את עצמי יותר ולאהוב כמו שרק אני יודעת.