אתמול בדרך הביתה נפלה עליי ההבנה שאולי כל זה קורה מסיבה מסוימת.

אולי אני לא צריכה לרדוף אחר חברויות, אנשים, קשרים. אולי עצם הלבד שלי הוא בדיוק נכון עכשיו, אולי הזמן הזה מיועד למה שאני צריכה לעשות, אך מעולם לא עשיתי. אולי הכל הוביל לכך שעכשיו זה הזמן לגלות את עצמי, את מה שאני אוהבת, מה שאני שונאת, את העקרונות שלי, הערכים, המחשבות והדעות.

אולי זה חלק מהתכנית, לבד הזה. אולי אני לא צריכה להילחם עם זה כל כך, אלא לקבל.

לאהוב.