וישבת שם מולי, בתוך האוטו, ואני הסתכלתי וניסיתי להזכיר לעצמי כל דקה שזה אמיתי ושאתה מולי.

נכנסתי לאוטו וריח של פעם תקף אותי, המבט וה"מה קורה?" שלך החזירו אותי שנה אחורה. והחיבוק שלך היה הדבר שאולי הכי חסר לי בתקופה האחרונה. זה בעצם כל מה שרציתי, להסתכל עלייך, לשמוע אותך, לחבק אותך ואז לחזור הביתה ולחלום עלייך. ומי היה מאמין שרק לפניי יומיים חשבתי על כמה שאני רוצה לשתף אותך בהכל, אבל פתאם להיות לידך ולא להצליח לעכל את המצב גרם לי לאבד את כל המילים ולשכוח את כל מה שרציתי לומר. והריח שלך תקף אותי כשחיבקת אותי ונפלט לי שאני מריחה את הריח שלך, ואתה צחקת ואמרת "כי אני כאן", ועדיין התקשתי להאמין. איפשהו כל הפגישה הזאת עדיין לא נראת לי מציאותית. וכשאמרת "ביום הראשון שראיתי אותך...", הפסקת, חיבקת אותי והתחלת לבכות, ישבנו שם באוטו ובכינו כמו שני ילדים קטנים, אני נשברתי. נשברתי בגלל שבחיים לא היו בינינו כל כך הרבה רגשות בבת אחת.

אני אוהבת את החורף כי הוא מציף לא רק את הרחובות אלא גם את הלב שלי עם כל הזכרונות מהתקופות איתך. לפניי שנה בדיוק גם כתבתי עלייך ועל כמה שאתה חסר לי, וזה מדהים איך שהחורף תמיד גורם לי להיזכר ברגעים האלה שהיינו הולכים מצומקים ומנסים לחמם זה את זו, או את הרגעים שהייתי מגיעה אלייך ספוגה במים ובשביל שלא יהיה לי קר, היית מביא לי גרביים שלך. ואני רוצה גם עכשיו להיות עם הבחור הזה שיחמם אותי כמו שאתה חיממת, ואני רוצה להתכרבל עם מישהו כמו שהתכרבלתי איתך ותמיד נלחמנו על הפוף כי לא היה מספיק לשנינו. וזה לא יחזור לעולם כי אנחנו כבר הרבה אחריי התקופה הזאת, אבל כמה שהייתי רוצה לשתף אותך בכל מה שאני מרגישה. לפעמים, עד כמה שאני שמחה שיש לי איפה לכתוב את כל המחשבות האלה, אני עדיין מרגישה שזה לא מספיק. אני לא באמת מאושרת, אתה יודע? אני מרגישה שכל מה שקורה כאן בתקופה האחרונה לאט לאט קובר אותי חיה. נכון שאני אמורה להיות מאושרת עכשיו? אז אני לא. אני מוצאת את עצמי חושבת על הכל ואומרת הכל חוץ ממנו. מיום ליום זה נהיה ברור יותר שהמקום שבו אני נמצאת עכשיו זה לא המקום שאני מחפשת, או המקום שאני צריכה. "הרצון לעזוב את הכל ולהתחיל מההתחלה מתעצם", כבר יומיים שאפילו ההורוסקופ שלי מסכם את הכל.

מה שעוצר אותי זה

שאני מפחדת

לפגוע בו

ומפחדת קצת יותר

ממך.

כשאני והוא יצאנו בפעם הראשונה, אני חושבת שישר התאהבתי. היה בו משהו קסום, מיוחד שלא היה באף אחד אחר. באותה תקופה הייתי ביישנית וחסרת ביטחון, לא היה לי הרבה ניסיון עם בנים. בחודש לחברות בינינו, הוא פתאם התחיל לדבר על הנושא. בהתחלה לא ידעתי איך להגיב כי מעולם לא באמת חשבתי על הנושא לעומק, מעולם לא ישבתי וחשבתי איך תהיה הפעם הראשונה שלי כי לא ראיתי את עצמי עושה את זה בשלב כל כך מוקדם. אני זוכרת שכשהוא התחיל לדבר על הנושא איפשהו הרגשתי שהוא מכריח אותי לעשות את זה. ישבתי עם עצמי וחשבתי אם אני באמת מוכנה, והתשובה הייתה מהירה, כנראה כי כבר מההתחלה הרגשתי שהוא האחד שלי, שהוא הבחור שאיתו אני צריכה לעשות את זה בפעם הראשונה.

זה היה יום רביעי, ה31 בדצמבר 2008, כמה שעות לפניי 2009. לי היה יום קצר ומיותר בבית הספר, ולו היה טיול של"ח. ההורים לא היו בבית, והחלטנו להיפגש אצלי. הוא הדליק נרות ריחניים ושאל אם אני בטוחה, עניתי שכן. הוא נראה מאוד בטוח בעצמו, וגם אני הייתי בטוחה ורגועה. ממש רגע לפניי שהתחלנו, ראיתי שהוא נלחץ. אני זוכרת שרצתי להביא לו מים, והוא שתה הכל במהירות. הסתכלתי עליו ופתאם הרגשתי שיש לי בחור כל כך מקסים שהפעם הראשונה של שנינו מרגשת ומפחידה אותו בו-זמנית. הרגשות היו מעורבים כשהכל קרה. הרגשתי שאני נמצאת בעולם אחר, שאני מכירה משהו חדש, משהו שכולם מדברים עליו כל הזמן. הרגשתי כל כך טוב עם עצמי, שעכשיו אני והוא זה לנצח. הוא גם אמר שביום שהוא ראה אותי, הוא ידע שאהיה הראשונה שלו ושהוא יהיה הראשון שלי, וזה גרם לי להרגיש טוב יותר לגביי הכל, עד היום זה מרגיש ככה.