אני מרגישה שבורה כי הכל התנפץ לי מול הפנים ולא היו ברירות, כל הפינות סגרו עליי. ולא אמרתי אפילו פעם אחת שהשקרים שסיפרתי לך היו הדבר הנכון לעשות, אבל לא יכולתי לספר לך הכל ואחר כך להסתכל לך בעיניים. זה פשוט לא הגיע לך. וכשאמרתי לעצמי שאולי הגיע הזמן, היו דברים שלא הצלחתי להוציא ולהגיד בקול למרות שידעתי שיש סיכוי גבוה שהכל ייגמר בקרוב. קראת להכל בגידה ברגע שגילית את הדברים האלה שלא הצלחתי להגיד, ואני רציתי לצעוק שלא בגדתי, שהכל קרה כל כך מהר ולא חשבתי פעמיים על מה שאני עושה. האמת, לא חשבתי בכלל. ולמרות הכל, הדבר האחרון שחשבתי שאקבל ממך זה שיחה דרך הטלפון שלך ואת הקול שלו בצד השני. כשהרמתי את הטלפון ועניתי, ישר זיהיתי, אבל שאלתי רק כדי להיות בטוחה, כי זה היה סיוטי מדי לשמוע אותו מדבר מהטלפון שלך. ולמרות שהקול שלו גרם ללב שלי לצנוח למטה, השאלה שהוא שאל חנקה את כל הגוף שלי. "תגידי לו ששכבנו", ואני הייתי בהלם מדי בשביל להגיד. המחשבות התחילו להציף לי את הראש ולא הצלחתי להבין איך יכלת למכור לי סמסים מזוייפים במשך יום שלם, להגיד שאנחנו נעבור הכל ושאתה אוהב אותי, ופתאם ללכת מאחוריי הגב שלי, לכתוב לו, לצלצל אליו, להגיע אליו ולומר לו לבקש ממני להודות שהיינו ביחד, ככה, מבלי לחשוב אפילו כמה משפיל זה יכול להיות.

אני חושבת שבין כל הפוסטים שאני כותבת עליו, גם לך מגיע אחד.

אז אני אומרת וחושבת אלפי מילים שאפילו לא מתחברות אחת לשנייה. הכל שוב חזר להיות מבלבל, ואני הבטחתי לך שזה לא יקרה שוב, שאני לא אלך מבלי להסביר למה. אבל איך ציפית שאסביר את עצמי? מה רצית שאגיד, שאני לא אוהבת אותך כמו שאני רוצה ושכל מה שאני רוצה זה חופש ואותו? ולאחרונה אני חושבת על דבר מסוים, וממהרת לעשות אותו מבלי לחשוב פעמיים. אני מבולבלת כי אני לא יודעת אם אני מבזבזת את הזמן שלנו או שזה יסתדר. אני רוצה לאהוב אותך יותר מכל דבר בעולם, אבל אני לא מצליחה. אני לא מצליחה להתרגש ממך כמו שאני רוצה, אני תמיד מחייכת ומרגישה כל כך טוב כשאתה שולח שאתה אוהב אותי, או אומר את הדבר הכי מקסים שיש, אבל כשאני חושבת על זה שוב, אני אומרת לעצמי שאם זה היה הוא הייתי מרגישה כאילו הלב שלי מתפוצץ מרוב אהבה. אני בעצמי לא יודעת למה אני אוהבת כל כך בחור שעשה לי כל כך הרבה רע, ולא מצליחה לאהוב אותך, שאתה נותן לי כל מה שאתה יכול והרבה מעבר. לפעמים זה מרגיש כאילו זה לא יספק אותי בחיים, שאני תמיד אחייה בהרגשה שאתה מעצים אותי בכל כך הרבה מובנים, אבל זה לא יספיק. אפילו כשאמרת היום שאתה אוהב אותי יותר מכל בת אחרת שהיית איתה, זה קצת שבר אותי כי זה לא הדדי, כי אני מרגישה אחרת ממך. ואני רוצה שתתן לי קצת חופש, אני לא רוצה להרגיש כבולה כל כך כשאתה רחוק ממני. לפעמים זה כל כך חונק שאני מרגישה רצון עז לברוח מהכל כמה שיותר רחוק. הגעתי למצב שאני חושבת לעצמי אם אני אוהבת, ואני לא יודעת. אני כבר לא יודעת אם אני אוהבת אותך כי יש רגעים שזה תוקף כל כך חזק ואתה פתאם הופך לדבר המרכזי בשבילי, ולפעמים אני מרגישה שכבר אין לי כוח, שאני רוצה שתעזוב כי זה לא בשבילי. ואם אעזוב אותך, איך אני אסביר את עצמי? אני בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה. אני פשוט מקלידה כל מה שעולה לי לראש, אבל הראש בבלאגן אחד גדול. חשבתי שעברתי את זה, חשבתי שזה הסתדר, אבל כבר כמה ימים שהמחשבות לא מפסיקות לזרום לראש וזה מרגיש כאילו משהו ננעץ בתוך הלב שלי שוב ושוב.

(נ.ב, נזכרתי ששאלתי אותך למה אתה אוהב אותי וענית "כי את אוהבת אותי" ואיכשהו זה הזיז לי משהו בלב. לא הבנת בכלל למה זה פגע בי כל כך, אבל איך לא? אפילו לא ציפיתי למיליון סיבות, רק לסיבה אחת או שתיים שיגרמו לכל הגוף שלי לרעוד מרוב אושר)

בדיוק לפניי 4 שנים בתאריך הזה נהיינו חברים, זוכר? אני חושבת שתיארתי את היום הזה אולי כמה פעמים בבלוג, וזה אף פעם לא נמאס לספר כמה שהכל הרגיש נכון. מי האמין בכלל שבאותו יום אמצא את הבחור שאוהב כל כך הרבה זמן? שיהיה זה יגלה לי מה זאת אהבה? והיו הרבה שהתנגדו לזה שנהיה ביחד, אבל למי בכלל אכפת? משהו משך אותי אלייך כמו מגנט, משהו שאני עד היום לא יודעת להסביר. ממתי אני מדלגת מצד לצד מול בחור ששואל אותי אם אני רוצה להיות איתו ומבקש ממני לחשוב, ואני כבר מזמן עם התשובה בראש? אתה היית הכל בשבילי, מא' עד ת'. הכל התחיל באותם ימים בסוף 2008 ומרגיש כאילו זה לא באמת נגמר עכשיו ב2012. אנחנו לא מדברים כבר קרוב לחודש ואני מוצאת את עצמי חושבת עלייך הרבה. פחדתי שיגיע התאריך הזה כי כל הזמן מעסיקה אותי המחשבה אם אתה זוכר. אני לא מאמינה שהיום היינו אמורים לחגוג 4 שנים ביחד אם הכל היה קורה כמו שצריך ולא נהרס באמצע מאות פעמים בערך. אנחנו הרסנו את הקשר הזה או שזה נהרס מעצמו עם השנים? כשהיינו ביחד היינו ילדים קטנים, ואני כבר איפשהו שם קיוויתי שאחייה ואהיה איתך כל החיים. אני לא יודעת אם זה בגלל שהייתי קטנה או בגלל שבאמת היית הכל בשבילי, אבל סלחתי לך ועשיתי בשבילך דברים שאני לא רואה את עצמי סולחת ועושה בשביל אף אחד אחר. אני נשבעת שאם הייתי יודעת לפניי 4 שנים שהכל ייראה כמו שזה עכשיו, לא הייתי מכניסה אותך כל כך עמוק ללב.