אני אוהבת!

היום הסתכלתי עליו ופשוט כל דבר בו היה מושלם. וכהרגשתי איך כל הרגשות מתערבבים לי בבטן מרוב כל הבלאגן שהולך לי שם לאחרונה, הבנתי שאני לא יכולה לעמוד בפניו. פתאם הרגשתי שאולי אני אוהבת, אבל לא רציתי להגיד סתם. ואז, כשהיו כל כך הרבה רגעים שבהם הרגשתי שאני לא יכולה להוריד ממנו את המבט, זה קצת הזכיר לי את הרגעים האלה איתו, ואותו באמת אהבתי. ואז זה עלה לאט לאט, וכל מה שרציתי זה רק לומר לו את זה ולראות את הפנים שלו כשזה קורה.

הוא גורם לי להרגיש כאילו אני על איזה ענן בגן עדן. איך שהוא מדבר איתי, מסתכל עליי, נוגע בי.... זה מרגיש הכי טוב בעולם. ואני יכולה להיות איתו ולהרגיש ששום דבר לא יכול עליי כשהוא לידי, מן תחושת ביטחון והגנה שעוד לא יצא לי להכיר. ו24/7 כל מה שאני חושבת עליו זה הוא, ואפילו כשהוא הולך יש לי רצון להגיד לו לחזור. כמו עכשיו.

http://www.youtube.com/watch?v=xK8VKc24RaM

....in every breath i take i'm breathing you

חשבתי שהכל בסדר, באמת האמנתי.

אתמול ישנו ביחד ולפניי שהוא הגיע היו לי פרפרים בבטן ורק חיכיתי להיכנס למכונית ולתת לו נשיקה. הכל היה מושלם, אפילו שמתי לב שכשהוא נוגע בי יש לי מן צמרמורת כזו שמרעידה לי את כל האיברים. הוא היה מעליי ואמר לי שהוא אוהב אותי, ולא אכפת לו שזה מוקדם מדי, והלב שלי התחיל לפעום חזק. כשהוא הסיע אותי בחזרה, הרגשתי ריק כי התרגלתי לחברה שלו ורציתי שהוא יישאר. אבל

אני לא מפסיקה לחשוב על הרגע ההוא שהסתכלתי עליו ופתאם הפנים שלך היו שם. כשראיתי שזה לא עובר פשוט הורדתי את הראש וניסיתי להיזכר שאני נמצאת עם מישהו אחר ולא איתך. תהרוג אותי, אבל אני פשוט לא מבינה מה קרה פתאם, אבל זה שובר אותי.

מרגישה שקצת השתנתי באיזשהו מובן. כשהרגשתי שהלב שלי נמצא איפה עמוק בתחתונים, איכשהו לא הוא זה שלקח פיקוד הפעם, וזה כנראה בזכותו. הוא נותן לי להרגיש ביטחון כזה שאני לא רגילה אליו, וכשאני מרגישה רע עם זה שאני רוצה שיתאמצו בשבילי קצת, הוא נותן לי בדיוק את ההרגשה ההפוכה ועושה לי כל כך הרבה בלבלות בבטן. ואני מוצאת את עצמי אומרת הרבה פעמים ביום כמה כיף שיש לי אותך כי אם לא היית הכל היה הרבה יותר מסובך עכשיו. אני כבר מתארת את עצמי יושבת וכותבת דברים שנובעים מגעגועים שבאים והולכים, ובטח באיזשהו שלב היינו נפגשים והכל היה חוזר. אבל עכשיו, בכלל לא הרגשתי צורך להגיד דברים מגעגועים, כי יש לי אותך, ואני לא רואה את עצמי מחזירה את הכל, הבטחתי לעצמי, ואתה עוזר לי לעמוד בהבטחה.

ויצא לי קצת לחשוב שאתה בטח יושב וחושב לעצמך מדי פעם כמה שאני משחקת אותה, וכמה שאני משקרת רע, הרי אני מתגעגעת עד השמיים. ובימים האחרונים כשאני שומעת שירים עצובים אתה עולה לי לראש כי יש לי מן הרגשה מעצבנת כזו שיושב לך משהו על הלב ושאתה לבד בכל הסיפור הזה ואיפה לעזאזל אני שתבוא לעזרתך? והייתי רצה לעזור אבל משהו עוצר אותי. זה נכון שאני בכלל תפוסה עכשיו, אבל זה לא זה. אני מפחדת פחד מוות ממך, אתה כל הדברים שלא הייתי רוצה שיחזרו, כי ביחד איתך כל הרע שהיה יחזור. והלוואי שהייתי יכולה לעזור איכשהו אבל אתה בעצמך אמרת כל הזמן שהניתוק בינינו זה הדבר הכי טוב והדבר שצריך להיות. וחוץ מזה, איך אני יכולה לוותר על משהו שכל כך ממלא אותי לאחרונה בשביל משהו שידוע מראש?