אהבה שלי, רציתי להגיד לך שאת

הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות

לי ואני כל כך מאושר שהכרתי

אותך וכיף לי וטוב לי איתך, את

כל כך מושלמת, כאילו עליתי לפחות

מיליון דרגות מהעבר שלי עם

סתומות חח ואת כזאת טובה,

חכמה, יפה והכל ואני מעריך

אותך כמו שבחיים לא הערכתי

מישהי. מבחינתי להמשיך את

שאר חיי איתך ורק איתך כי אין

ולא תהיה אישה כמוך! וזהו חח

בוקר טוב שיהיה לך, צ'.

אין לי כוחות.

העברתי את הימים האחרונים במחשבות רבות מדי. זה הגיע למצב שהרגשתי את החנק הזה בחזה ואת החוסר שקט שלי בכל רגע. כל הזמן חשבתי על כל הדברים שאינם מאז שהכל נגמר בינינו. רציתי להיות איתך לפחות לכמה רגעים, רק כדי לעכל אותך מחדש; רציתי לשאול מה הרגשת כשראית אותי, רק כדי לדעת אם גם לך זה עשה משהו. אבל אין לי בשביל מה להתאמץ, אין לי בשביל מה לחזור. אז לפעמים כשאשמע את השם שלך יזוז לי משהו בתוך הלב, או כשאשמע שיר והוא יזכיר לי אותך, אני אחשוב עלייך ועליי ועלינו, וגם בטוח יהיו לי עוד הרבה ימים שאתגעגע אלייך, אבל זה פשוט לא שווה את זה. אני לא מסוגלת לעשות את זה, זה יותר מדי לסכן בשביל דבר שהוא ידוע מראש. הלוואי שלא היינו מגיעים למצב הזה מלכתחילה. הלוואי שמהרגע הראשון שהיית מבין שאתה עומד לאבד אותי, היית נלחם, היית משתנה, היית מציל את הקשר הזה. ועכשיו, מה כל הדיבורים, המבטים והדפיקות בלב שווים? אנחנו שני אנשים שבטח תמיד איפשהו נזכור אחד את השני, תמיד איכשהו נחפש זה את זו, אבל מעבר לזה, הכל יישאר בדימיון.

הייתי רוצה להיות זו שתלך לישון איתך בלילה ותתעורר איתך בבוקר, הייתי רוצה להמשיך להיות זו שתצחיק אותה עם החיקויים שלך והמשחק שלך, הייתי רוצה להמשיך להסתכל עלייך במן הערצה כזו כי אתה ממלא לי את כל העולם וכי אתה הכל בשבילי, הייתי רוצה להמשיך להיות מאוהבת בך מעל הראש, מבלי שיהיה לי אכפת שזה לפעמים יותר מדי, הייתי רוצה לקבל ממך את החיבוק הזה שאני כבר לא זוכרת איך הוא מרגיש, הייתי רוצה את זיקוקי הפרפרים בבטן בכל פעם שאתה נוגע בי ונושק לי, הייתי רוצה שנמשיך להיות החברים הכי טובים, כי אף כיף לא משתווה לכיף איתך, הייתי רוצה להיות שם ולהקשיב להכל, לחבק אותך ברגעים שאתה צריך, להסתכל עלייך במשך שעות ולהשתגע מהריח שלך.... אבל גם קצת הייתי רוצה שתשחרר אותי אם אני לא יכולה להיות הבחורה הזאת.

לי מאוחר מדי לסלוח, לך מאוחר מדי להשתנות...

אני פשוט זקוקה לך, לחום שלך ולאהבה שלך. בימים האחרונים קצת התרחקנו כי עבדת וכי אני שקעתי במחשבות המטופשות האלה, אני פשוט צריכה את הזמן שלי איתך. תודה על זה שאתה מתגעגע ותודה על זה שאתה אוהב אותי. כל מה שקורה בראש שלי בזמן האחרון אפילו לא מובן בשבילי, והייתי רוצה לספר לך מה עובר עליי, אבל אני מפחדת שלא תבין. אני מפחדת לאבד אותך, מפחדת לוותר עלייך כי אני יודעת שבלעדייך אני אעשה טעויות. טוב לי שאתה כאן איתי, כי אני יודעת למתן את עצמי בזכותך. אם לא היית כאן, הרי ממזמן הייתי שולחת לו שאני מתגעגעת ושהלוואי שהיינו יכולים להיות חברים טובים למרות הכל. אני מצטערת שאני בכלל אומרת את זה. אני מצטערת שאני הולכת לישון וחושבת עליו, מנתחת כל אות שהוא כותב. אני מצטערת ששוב חזרתי להקליד את השם שלו בחיפוש בפייסבוק, מצטערת שאתמול לא התפנתי אפילו לטלפן אלייך כי הייתי שקועה בתמונות שלו. אני מצטערת שהפגישה איתו גרמה לי להרגיש את כל הדברים שאני מרגישה עכשיו, את כל הכבדות הזו ואת כל החנק הזה. בעצם, שום דבר לא קרה, אבל אני ממשיכה לנתח הכל ולהעצים את מה שקרה. אני מצטערת שאני מרגישה כל כך רע לגביי הכל. 

אני באמת אוהבת אותך, רק אל תחשוב שלא.

משהו ממני ישכיח בך 
את כל הרע שמאחור,
ובחושך מר הוא ישאל אותך 
אולי הגיע הזמן לחזור?