כיף לי שיש לי אותך

כיף לי שקניתי חולצה-סוודר בצבע סגול, מיוחדת כזו

כיף לי לשמוע את עידן רייכל, הראל סקעת ושלמה ארצי

כיף לי שהיום יום שישי

כיף לי להתחדש

כיף לי שיש רוחות קרירות, שמרגישים את הסתיו כל יום קצת יותר

כיף לי שב6 בערב כבר מחשיך

כיף לי לראות תמונות שלך ולאהוב אותך

כיף לי שעוד מעט נתראה

כיף לי שאתה מצליח לשמח אותי בפשטות כזו, כמו שאני אוהבת.

זה כאילו שנופל חלק קטן מאיזשהו בניין, והכל מתמוטט ביחד עם החלק הקטנטן הזה. ככה הרגשתי כשגיליתי ששיקרת, כאילו כל האמון שהיה לי בך התמוטט. וזה קצת צובט כי אתה היית בין האנשים היחידים שעדיין יכולתי לסמוך עליהם, ועכשיו כל דבר שאתה עושה גורם לי לתהות אם לא מסתתר שם איזה שקר, אם אתה שוב לא מסתיר ממני משהו.

ומשהו בתוכי צעק שאני לא צריכה ולא רוצה להתמודד עם דברים כאלה, אבל רק את זה הצלחתי להגיד. לא הצלחתי לפתוח את הפה כששאלת למה אני מתכוונת, לא הצלחתי להגיד שאם המצב הוא כזה, אני בכלל לא רוצה להיות חלק מכל זה. ולפעמים יש בי את החלק הזה שמתחיל לכעוס עלייך כל פעם מחדש כי בחיים לא אכזבת אותי כמו אכזבת ביום ההוא. בשביל מה כל זה אם אין לי אמון בך? לכל מקום שאתה הולך, כמעט כל דבר שאתה אומר, יש משהו בתוכי שלא נח לרגע, משהו בתוכי שממשיך לצעוק שאני צריכה לפתוח את העיניים קצת יותר כי תחושת הבטן שלי לא הטעתה אותי, עד כמה שניסית להוכיח אחרת. ואם יש משהו שהכי כואב בעניין, הוא שזה היית אתה. וכשהכל סוג של התפרק מבחינתי, משהו קרס.

אבל אני מסתכלת עלייך, מריחה אותך, מחבקת ומנשקת אותך, ואני מבינה שעם כל יום שעובר אני אוהבת אותך יותר, ואני נרתעת כי מה אם תאכזב אותי עוד פעם?

לשכב לידך, להריח את הריח שלך ושתחבק אותי לנצח.

אני לא יודעת מה אני מרגישה כי הכל יותר מדי מוכר ובו זמנית גם לא מובן. הכל מתחיל להעיק עליי ואני מרגישה שאני איפשהו מאבדת את עצמי. אין לי כוחות, אני מרגישה שאני נלחמת ושהכל חוזר על עצמו כל יום מחדש ואני לא יודעת איך להתמודד עם הכל בצורה הנכונה. בכל רגע זה מרגיש אחרת, אני עייפה ואני אפילו לא יודעת למה. הכל מרגיש כל כך מוכר, הכוחות אוזלים לי ואני מפחדת לחשוב. אני בכלל לא יודעת מה לחשוב. לפעמים אתה הבחור הזה שאני מסתכלת עליו וגאה בזה שאתה שלי, אני מריחה את הריח שלך וזה הריח האהוב עליי בעולם, אתה משמח אותי ואתה מושך אותי אלייך כמו מגנט. ולפעמים אתה הבנאדם הזה שאני מסתכלת עליו מהצד ואני לא יודעת מה לחשוב כבר. כל מה שקורה בימים האחרונים בכלל לא דומה לשום יום שהיה לנו לפניי כן. ואתמול היינו 4 חודשים ביחד ובכלל לא הרגשתי שיש לי חבר. בניתי לעצמי את היום הזה בצורה המושלמת ובסופו של דבר שום דבר כמעט לא קרה. אתה מאכזב אותי בימים האחרונים ואני לא יודעת איך להסביר לך את זה מבלי שאצליח להבעיר אצלך משהו. אני בכלל לא יודעת איך להסביר מה אני מרגישה, אבל אני חושבת שאני שוב מתחילה להילחם, ושוב חוזרים הימים האלה שאני מרגישה שזורמים בגוף שלי עצבים, ואין לי כוח. אין לי כוח לסחוב איתי מטען ולדעת שאני לא יכולה לומר כלום כי זה לא יעזור, כי ככה אתה גורם לזה להרגיש לפעמים. ואני כבר לא יודעת מה אני מרגישה, כי כשטוב לי איתך אני אוהבת אותך מפה ועד אינסוף אבל לפעמים אתה גורם לי להרגיש כל כך רע עם הכל, שאני לא רוצה כבר כלום. רוצה רק שקט, זה הכל. הרגשתי כל כך טוב בהתחלה ולפעמים אני מתגעגעת לימים האלה שהייתי בלעדייך ורק חיכיתי במן ציפייה מיוחדת כזו לראות אותך, ואז הכל היה מושלם. כי כשראיתי אותך אז הרגשתי שהצברים שלי מתמלאים מחדש, וכשהיית עוזב הייתי מרגישה שבוזה ועצובה כל כך אבל הכל הרגיש כל כך נכון, כמו שצריך. ועכשיו שום דבר כבר כל כך הרבה זמן לא מושלם. אתה מצליח להצית אצלי את הרגשות המוכרים האלה מהעבר וזה מפחיד אותי כי אני לא רוצה לחזור לשם בחיים, ומרוב פחד לפעמים מתחשק לי לצעוק שאני לא רוצה את כל זה יותר כי זה יותר מדי.