מה יותר קשה – כשאת לא סולחת לעצמך או כשאת לא יודעת האם סלחו לך? ומצד שני, האם יש על מה לחפש את המחילה הזו? אני לא מצטערת על שום דבר שקרה כי פעלתי כמו שהרגשתי, אבל אני כן מצטערת שהדברים לא נעשו אחרת, בצורה ישירה יותר ופחות מפוחדת. הבריחה שלי הייתה מהמחנק יחד עם הפחד שליווה אותי כי לא ידעתי להגיד את הדברים כמו שהם באמת, שאני לא אוהבת אותך ושאני לא יכולה להיות עוד דקה אחת בתוך הקשר הזה. זה נגרר כל כך הרבה מעבר למה שיכלתי לשאת, ביקשתי מיליון סימנים במהלך הדרך רק כדי להבין אם אני עושה את הדבר הנכון, ובדיעבד, קיבלתי אינספור סימנים שרק חיזקו את העובדה שדי, זה לא זה, זה כבר כל כך מזמן לא זה. ואולי אף פעם לא היה, אבל זה באמת לא משנה.

סוף הקשר לא הטיב עם אף אחד מאיתנו וכל צעד היה רק כדי לחזק את קודמו, רק כדי להוכיח שאני לא מוותרים ומשתדלים. אני לא יודעת מה עבר לך בראש אבל אני יודעת מה עבר לי, וכל יום שהגעתי הביתה והרגשתי את המחנק בגרון והראש פעם לי מרוב כאב ומרוב אשמה, למרות שמעולם לא עשיתי דבר, זה היה הרבה מעבר ליכולתיי באיזשהו שלב. מעולם לא עשיתי שום דבר פיזי וגם מנטלית נורא הגבלתי את עצמי, אבל ברגע שמצאתי את עצמי חושבת ונמשכת יותר ויותר לעולם בחוץ זה הרגיש לי כאילו בגדתי, כי ידעתי שבקשר זה לא אמור להיות ככה, אני לא אמורה לרצות להיות חופשיה. אבל אני גם לא אמורה להרגיש כזה מחנק בקשר זוגי, ואני לא ידעתי להגיד לך את זה כמו שצריך ולכן ברחתי כי כך הבהרתי את הנקודה הכי טוב, מבלי להגיד דבר בקול רם. להגיד לך שאני מרוצה מהמהלכים שלי בדרך לפרידה? לא, מעולם לא. הייתי רוצה לעשות את זה נקי ואמיתי, הכי כנה בעולם, אבל פשוט פחדתי מהתעמתות, זה הרי ידוע שאני מפחדת מזה. ומעבר לזה, אם זה היה להתעמת רק איתך, עוד מילא, כמה פעמים התעמתנו במהלך השנים, אבל ההרגשה שלי הייתה שבמצב הזה, בסיטואציה ההיא, זה היה להתעמת עם כולם, וזה היה גדול עליי. וכן, פעלתי מתוך פחד ולא מתוך כנות וזה הדבר היחיד שעליו אני מצטערת והלוואי שיבוא יום שאוכל להגיד לך את זה.

אבל אני כועסת על זה שלעולם לא אוכל להסביר לך כמה ערערת אותי וכמה חרדות הכנסת לחיי, כמה גרמת לי להחביא את עצמי ולהיעלם, לפחד לחשוף פרט אחד יותר מדי על עצמי. כבר שנתיים וחצי שאני לא מסוגלת לשחרר את זה כמו שצריך וזה רודף אותי יום אחרי יום, נכנס לי לחלומות, גורם לי לחרדות בכל פעם שאני חוזרת לשם. הדבר היחיד שהייתי רוצה זה להשתחרר, אבל מנטלית אני עדיין לא מצליחה ולכן אני מחפשת אחר סימנים מבחוץ. הלוואי שהייתי יכולה לכתוב סמס או מייל מבלי שזה יחזור אליי כמו בומרנג. אני רוצה לסגור את הסיפור הזה ואני לא יודעת איך, לא בטוחה האם טיפול ועבודה מנטלית יכולים לעזור לחלוטין אם מעולם לא אגיד את מה שיושב על ליבי. אבל אני מפחדת לחשוף ולהזכיר את עצמי מולך כי אני מפחדת שתחזור להציק לי, אני מפחדת ממך פחד מוות למרות שהרבה פעמים אני מתזכרת את עצמי שהכרתי אותך כל כך טוב ואתה לא תעשה לי שום דבר.

אני חייבת להשתחרר מכל זה והלוואי שהייתה לי דרך איך, אני רוצה להיות נקייה מזה ורוצה שהאבן הזו שיושבת לי על הלב ומדי פעם פועמת ומציקה, שהיא תפסיק, שהיא תיעלם. אני רוצה להיות גאה בחיי ובמקום שאני נמצאת בו ואני רוצה לאפשר לעצמי להגיד את האמת על חיי באופן גלוי ובקול רם מבלי לפחד שתנסה להרוס את זה ולערער אותי. אני רוצה לחיות, בבקשה תבין, גם אם זה לא נראה ככה, אני חצי חיה, אני מפחדת מכל צעד שבא, אני מרגישה לפעמים בפרנויות. אני מאושרת ומאוהבת ומרגישה ברת מזל אז בבקשה תתן לי לנשום לרווחה ולהתמקד בזה, ולא בפחדים האלו.

https://www.youtube.com/watch?v=FqgBpgkF1b4