POST BLUE

RSS: לקטעים לתגובות

5/2014

31.07.13

הנפש שלי מתפוררת. חולה. אבודה.

הנפש שלי לא כשהייתה יותר.

מלאת צלקות וחרטות ושקרים.

כואבת ושורפת עם משמע מילים.

הגוף כבר כבד מנשוא, בתוכו סערה.

הפה חתום והאוזניים כבר לא שומעות אלא רק דממה..

בבטן מערבולת שמביאה בחילה

והלב כבר אינו אלא פועם בקושי פעימה

הגרון חנוק, כמו גוש שנתקע בו ומסרב לוותר, והנשימה לא מצליחה להיות שוב סדירה. אין יוצאת ואין נכנסת.

הכח אזל, גם הרצון. גם היכולת.

נשארו רק עיניים קרות שבשקיקה מנסות לראות מבעד לדמעות הצורבות.

האם הגעתי לקצה גבול היכולת?

נכתב על ידי LOLITA.M , 21/5/2014 15:57
הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

כינוי: LOLITA.M

בת: 32

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLOLITA.M אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על LOLITA.M ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה