29.09.13
איפה הפייטרית שבי?
איפה האש נעלמה
האם נעלמו לי הכח סבל
המשמעת
הנחישות
ההתמדה
שאחזתי בשיניים לא לאבד אותם,
גם כשנראה שכבר הם אינם
תמיד כשנעשה קשה אני עוזבת,
פורשת נשברת
בורחת!
ממציאה לעצמי טיעון משכנע ומסכימה עם עצמי שזה הדבר הנכון לעשות.
כי זה קל יותר.
הכי פשוט בשבילי זה לא להתמודד.
האמת שלי כבר נעלמה
וההרגלים המעיקים תפסו את מקומם
ואוחזים בו כאילו מסרבים לשחרר
האם ככה זה היה מאז ומתמיד?
האם הכרחתי את עצמי פעם להלחם?
האם זה היה מכורח הנסיבות, הציפיות
או שמא בגלל המחויבות והביטחון בעצמי
ידעתי אי פעם מה אני שווה?
הערכתי את עצמי
האם אהבתי אי פעם, באמת ובתמים,
את עצמי?
אהבה טהורה אמיתית
האם אחזור להיות כמי שמתמודדת עם האמת, גם כאשר היא מרה וכואבת
אני רוצה לקוות שאפילו אהיה טובה יותר,
ובעקבות המסע שלי אמצא את הדרך הנכונה לאהוב, להשתחרר, ללמוד, להתנסות ולא לוותר.
להיות פייטרית!
להפוך לוחמת. בשדים במחשבות באנשים רעים. להפוך לאמיצה ונבונה ולבנות דרך חדשה לחיים אחרים, מאושרים יותר.
בדרך שלי.
*אולי לפעמים עדיף לא להתעקש?
לא להמשיך בכח
לוותר לעצמי קצת
לחתוך ולהמשיך הלאה?~
כינוי:
LOLITA.M
בבלוג זה
בכל הבלוגים
