בעקבות סיפור מדהים שקראנו היום בשיעור סיפרות-
חיזו ובטטה מאת סמי ברדוגו,התעורר בי זיכרון מדהים.
"אני לא חזק כמו שימעון אבל אני רואה וזוכר הכל"[הגיבור כותב]
ובי עלה הזיכרון של השכונה הישנה שלי,שכרגע היא אתר בנייה ענקי לבניינים בעלי 20 קומות..
עלה בי הריח של הפרדס,של התפוזים והתפוחי אדמה.
עלה בי זיכרון המגע בסוסים,בכלבים ובאדמה.
הלכתי ברחוב אבן גבירול אחרי הלימודים ובראשי הזיכרון הזה ..
הסתכלתי על האנשים מסביבי בזמן שאני מחכה שיחלוף הגשם:
"אני אומרת לך,מחר אני קונה עוד אייפון,3 זה לא יותר מידי"
"אני לא רוצה לדבר איתך!!!תלך להזדיין"
אישה שדיברה ברוסיצ עם ילד קטן
שני סינים על אופניים בגשם
אחח,כמה שאנשים בימינו חסרי תכלית,לא יודעים מה זה לחיות זה פאלפון,בלי טלוויזיה.
אני 3 שנים הייתי בלי כל זה וגם בלי בית , אז על מה אתם לאזעזל מתלוננים?
שהפאלפון שלכם לא מספיק חדיש?
שהטלוויזיה שלכם לא טאצ'?
שאין לכן בארון נעלים 500 זוגות אלה רק 400?
שחסר לכם תחתון של דונה ויקטוריה ב100 שקל?!
לכו קיבינימט !!!!
תנסו אתם לחיות 3 שנים בלי אוכל,שתייה,מיטה,מיקלחת,אוזן קשבת,חיבוק,אהבה.
תנסו אתם ללכת ברחוב בבגדים קרועים באמצע הגשם כשכולם מסתכלים עלכם!
על מה לאזעזל אתם בוכים?!!?!?!?!?!?!
יש לי חשק לפעמים להביא לכל האנושות הזאת כזאת סטירה חזקה שיתעוררו כבר מהסרט הזה שהם חיים בו!
לילה טוב :)
נקווה שהמזג אוויר המושלם הזה לא יחלוף בקרוב :)
שלכם,איקרוס ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ecros