כשמרגישים חולשה, כשמרגישים לבד, כשמרגשים שאין עוד תקווה חייבים להישאר חזקים!

הרגשתי יד על פניי שמנסה לגרום לי לפקוח את פניי "מיק, זאת עמית" שמעתי את קולה "תפקחי את העיניים וניקח אותך מרתה להתנקות

הקול של עמית כל כך דומה לקולה. פקחתי את עיניי באיטיות, הקמח והביצים והחומר ניקוי שהיו מרוחים על פניי הקשו עליי לראות.
"גיא תעזור לי!" עמית צעקה והרגשתי זוג ידיים מרימות אותי, גיא ערסל אותי בין ידיו צמוד לחזה שלו.
"קלילה כנוצה, תום וירון תמיד היה שקרנים" הוא לחש לאוזני. אני רציתי לצרוח עליו "אתה היית בין אלה שאמרו את זה!", אבל לא צעקתי, לא היה בי כוח.
גיא ועמית נכנסו איתי לספרייה ומרתה רצה לעברנו "אלוהים אדירים! מה עשו לך קטנה שלי?!" היא שאלה ברוסית בהלם. מרתה עזרה לגיא להניח אותי על הספות במשרדה ושלחה אותו להביא מגבות ומים מהמלתחות של נבחרות הספורט.

"מי עשה את זה?" מרתה שאלה אותם וניקתה אותי עם המגבות שגיא הביא.
"תום ירון" עמית אמרה ועזרה לה להחליף לי בגדים כמו לילדה קטנה.

מה היה לי להפסיד? הייתי בתחתית. כולם ראו אותי מושפלת, הטיפה הקטנה של התקווה שלי נפלה לאדמה ונספגה.
בכיתי ובכיתי, ל נשאר כבר כלום.

אחרי כמה שעות, כבר שתיתי כוס תה והצלחתי להירגע.
עמית הלכה בשלב מסוים, היא חיבקה אותי חזק "אני אשמור עלייך" היא לחשה. השינוי ביחס שלה ושל גיא כלפיי עדיין היה מוזר... ומפתיע.

גיא נשאר איתי ועם מרתה עד שהיא אמרה שהגיע הזמן לסגור את הספרייה.
חיבקתי אותה חזק "תודה מרתה" לחשתי והלכתי עם גיא משם.
"איפה את גרה?" הוא שאל אותי
"אלנבי 53" אמרתי והסתכלתי עליו.
"זאת שכונת עוני ועולים חדשים" הוא אמר והסתכל עליי.
הנהנתי והשפלתי את מבטי "אני גם עולה וגם ענייה".
הוא החזיק את ידי, מגעו העביר בי צמרמורת, הרמתי את מבטי אליו "אני גר בניין לידך, אני חושב שהחדר שלך מול החדר שלי, נוכל לדבר דרך החלון" הוא אמר וצחקק
אני הסתכלתי עליו בהלם והסמקתי, מיהרתי להשפיל את מבטי "למה אתה גר בשכונה הזאת?"
"עולה חדש, מצרפת" הוא אמר בחיוך,  חיוך מלאכי ומתוק.
רק עכשיו שמתי לב שיש לו מבטא, הוא השתלב בקולו בצורה מושלמת.
"אז אתה מצרפת" מלמלתי
הוא הנהן וצחקק "ואת רוסייה שמסמיקה משום מה" הוא אמר
"אני לא מסמיקה!" אמרתי והגברתי את הליכתי
הוא מיהר להיצמד אליי "אוקיי אוקיי! את לא. אז את רעבה?"
הנהנהתי "קצת"
הוא חייך אליי והצמיד אותי אליו 'יום יבוא והנסיך יגיע. הוא יכול להיות על סוס לבן שיהפוך לשחור...' משפט חייה הופיע מולי.
השפלתי את מבטי והוא הסתכל עליי, שם לב לשינוי שחל במצב רוחי פתאום "אל תתביישי ממני, נלך לאכול ונשכח מכל מה שקרה היום. ומיקה, אני יודע שכנראה לא תאמיני לי אבל אני לא שופט אותך, את מיוחדת בעיניי ואולי יום אחד תוכלי לסמוך עליי, אני מצטער מעומק ליבי על מה שקרה, הייתי נגד זה" הוא לחש
הסתכלתי על עיניו הירוקות "היית בקבוצה שפגעה בי גיא, אני לא יודעת אם אוכל לסלוח אי פעם"
"היינו כלום בחבורה שלהם" הוא אמר ונעמד מולי כשהגענו למסעדה "הייתי תמיד נגד מיקה, אני נשבע, ניסיתי  לגרום להם להפסיק. המילה שלנו הייתה אוויר מבחינתם אז צילמנו את מה שהם עשו לך היום והבאנו את זה למנהל, הם מושעים לשבוע"
הסתכלתי עליו המומה, הוא עשה את זה בשבילי?  'לא תמיד נסיך על הסוס הלבן...' הקול שלה לא יוצא מראשי.
"אני לא רוצה שמישהי כמוך תסבלו מאנשים כאלו" הוא אמר
"מישהי כמוני? אני לא מיוחדת או שונה" שאלתי מבולבלת
"את מיוחדת בשבילי" הוא אמר ופתח לי את הדלת למסעדה.