לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כשמרגישים חולשה, כשמרגישים לבד, כשמרגשים שאין עוד תקווה חייבים להישאר חזקים!


Avatarכינוי: 

בת: 13




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

6/2013

התגעגעתי!!!!! מאוד <3


שששלללוווםםם!!!!!! אז גומרים בית ספר עוד מעט תודה לאל!!!!

וסליחה שנעלמתי הייתה תקופה קשה שוב....

אז בואו נתחיל בה.

וואני יודעת שאני מעלה הרבה קטעים עצובים והרוב אמיתיים וגם זה אמיתי.

ואני ממליצה לקרוא לפני את הקטע חשופה...

 


יום ראשון. אני מצוננת. שוכבת במיטה ונחה לי.

ההורים בעבודה אחותי בבית הספר הכל רגיל.

ואז זה קורה.

אחותי חזרה מבית הספר והכל נראה כרגיל אצלה, שום דבר מוזר.

אני שוכבת בחדר ונחה.

היא נכנסת לשירותים אחרי כמה זמן ומסתגרת שם שעות רבות, אני שרגילה שהיא יושבת שם זמן רב לא שמה לב לשום דבר חריג.

אך פתאום הטלפון מצלצל וידיד שלי שואל איפה היא? מה היא עושה?. נלחצתי קצת אבל אמרתי לו שהיא בשירותים והכל בסדר.

הפעם הפלאפון שלי צלצל חברה שלה התקשרה לחוצה ומפוחדת אומרת לי להוציא את אחותי, שהיא עושה משהו מסוכן.

עכשיו כדי להבהיר משהו אני לא גדולה בכלל, הייתי עם חום, ולא עלה בדעתי מה קורה עם אחותי בתוך השירותים.

ניסיתי להוציא אותה, ביקשתי, התחננתי.

אחר כך אמא שלי התקשרה ודיברה איתה ואחותי לא יוצאת מהשירותים עדיין, ארבע שעות היא כבר שם וכולם כבר הבינו שהיא פוגעת בעצמה. חותכת.

חברה שלה התקשרה לאמבולנס שהגיעו במהירות והוציא אותה משם, בזמן שחיכיתי לו והייתי לבד בבית דיברתי עם ידיד שלה כדי לא להתפרק.

חברה שלא הגיעו כמה דקות אחרי האמבולנס והם הוציאו אותה, מלאה בדם וחתכים. חבשו אותה ואז חברה שלה מצאה אותם. אריזות של כדורים.

אחותי ניסתה להתאבד. היא לקחה מאה כדורים.

אמא שלי חזרה גם הביתה והם נסעו לבית החולים איתה ושטיפת קיבה.

באותו הרגע נתתי לעצמי להישבר אחרי תקופה ארוכה.

עכשיו היא מאושפזת כבר חודש בבית חולים ומנסים לעזור, אבל המצב לא זז.

מצבי רוח משתנים אצלה, היא חתכה שוב גם שם.

אני אבודה בכל זה.

אני הולכת לפסיכולוגית ולא מרגישה הקלה, אני לא מרגישה כלום.

אני אומרת לעצמי הרבה פעמים שיכולתי לעצור את מה שקרה באותו יום ראשון. ידעתי שאחותי חתכה פעם. אני ידעתי.

חיוך מזויף על הפנים ואני מנסה להמשיך בחיים שלי.

אין לילה שאני לא הולכת לישון עם דמעות בעיניים. בלילה יש רק סיוטים או בלי חלומות בכלל.

אין לי כוח או רצון לעשות משהו.

לא חשבתי שרגשות אשם יכולים להכאיב כל כך.

אם הייתי אומרת לכם את הגיל שלי הייתי כנראה מזדעזעים.

אני רק מקווה שיבוא יום והכל יחזור למה שהיה קודם.

כי לשמוע את אמא שלי אומרת שהיא עומדת להשתגע, לשמוע את אבא שלי אומר שהמשפחה מתפרקת, ולשמוע את אחותי אומרת שהיא לא רוצה לחיות יותר.

זה הדבר שאני לא מייחלת לאף אחד לשמוע.

 


החיים שלי מדהימים, אה? :\


 

נכתב על ידי , 15/6/2013 22:03  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לstay strong-סיפורים בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על stay strong-סיפורים בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)