אם לא אמות עד אז מכשל בכבד,
אני ארצה לעסוק ברפואה כלשהי, קרוב לוודאי פסיכיאטריה
העולם הזה, השונה מהרגיל, פשוט מדהים בעייני
בזמן הלא-כלכך-אחרון הבנתי מה הבעיה איתי - אני יותר מדי נורמאלית כדי לאהוב את עצמי. אני יודעת כמה זה קשה ונוראי להיות בן אדם משוגע עם קולות בראש שרק רוצים עוד ועוד דם, שמשתלטים עליך. אבל זה פשוט מדהים בעיניי. מדהים בעיניי שיש סוציופתים חסרי מוסר. אולי זה אמור להרתיע אותי, אבל זה כל כך מושך אותי. זה מופלא בעיניי איך בן אדם לא מסוגל לאהוב או לשנוא, או להבין שלרצוח זה לא מוסרי. כל כך שונה ומיוחד.
ולא אני לא סתם מתלהבת כי ראיתי דקסטר ובמציאות זה לא ככה, אני יודעת את זה. אני מוקסמת מהיכולת של אדם להיות כזה.
ובגלל שאני לא כזו ולא אוכל בחיים להיות כזו, הייתי רוצה שלפחות תהיה לי את האפשרות להכיר את זה כמה שיותר מקרוב.
אני נשבעת ביקר לי שאם הייתי יכולה להפוך את עצמי לסוציופתית הייתי עושה את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My name is Nothing