wannbe thin

מצטערת שאני לא כותבת פה כול כך יותר. אני מרגישה שאין לי מה לכתוב פשוט.

אני לא נשקלת כי אני יודעת שעליתי, אבל אני עושה תרגילים לחיזוק שרירים והאמת שהבטן שלי לא יותר מדי גדולה ועדיין יש קצת רווח. 

אני אוכלת די הרבה, ואני מקווה שאני אצליח יותר טוב בחופשה- כי אני לא אהיה לבד בבית עם המון אוכל... 

חשבתי על זה שהטיסה היא 12 שעות ואני יכולה לנסות לא לאכול בה בכלל. היא בערב, אז אולי אני אוכל פשוט לישון את הרוב.

אני עוד לא יכולה לרוץ בגלל הניתוח, אבל אני מנסה ספורט אחר ותאמת שזה נחמד. 

אני צריכה לזכור לעשות יותר מזה.

עוד יומיים סיימתי חטיבה

שונאת את עצמי כול כך כרגע

מדדתי בגדי ים לראות מה לקחת ופשוט איכס. הכול נראה כול כך לא פרופרציונאלי.

מילא להיות שטוחה עם בטן שטוחה, אבל זה נראה נורא כשאת שטוחה עם בטן נפוחה שנראית כמו הר. 

חוץ מהניתוח וההחלמה ממנו, התחילו לי כאבים אחרים באזור הלב ואני שונאת את זה שהדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה שאולי זה הסוף

וזה לא העציב אותי

זה קצת שימח אותי

אבל זה לא

אני מרגישה כלואה

אמא שלי שוב התחילה לצעוק עליי ואחי תפס טרמפ לעשות הצגות ולחמם אותה מה שגרם לי לבכות (מה חדש?) ולחתוך אחרי הרבה זמן שלא חתכתי. מזל שפחות מחודש ואני עפה מפה למספיק זמן... 

החלטתי לקחת את עצמי בידיים שוב ואני עושה קצת יותר ספורט, הגעתי למסקנה שלא לאכול לא מספיק וגם לא תמיד עובד לי אז אני אעבוד על השרירים בשביל לשטח אותם ולשמור על המעט רווח שיש לי (שהוא אפסי) ואולי אם אצליח גם להגדיל אותו.

אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על איך העולם הדרדר מבחינת תפיסת אידאל היופי. כאילו מי קבע שככה נראית אישה מושלמת? 

תפעל אישה יפה הייתה אישה מלאה, נכון שלהיות שמן יכול להיות מסוכן אבל להיות מקל זה אותי הסיכון שלא לדבר על המחלות הנפשיות שקשורות בזה. 

מעניין איך האידאל ימשיך להידרדר ואיך תיראה האישה המושלמת עוד עשר-עשרים שנה...