מוזר לחזור לכאן, במיוחד כשכבר הרגשתי הכי לא קשורה לכאן בעולם. האמת היא שאני לא יודעת למה אני פה. אני רק יודעת שאני מרגישה שאני מאבדת שליטה ושבודד לי והמחשבות שלי הובילו אותי לכאן- לבלוג הישן שלי מכיתה ח.
העליתי את כל המשקל שהורדתי ויותר ואני מאשימה את הנוחות והביטחון שהרגשתי. מאז שהייתי כאן אובחנתי בדיכאון ובהפרעת אכילה. "טופלתי" ע"י פסיכולוגית לא כל כך טובה (עבורי לפחות). חברה טובה שפגשתי עזרה לי לרצות לחיות שוב ומאז עברו שנתיים. יש לי חבר מדהים שהתגייס אז קשה לי עם החוסר מעש והתקשורת הלקויה.
בכל מקרה, לפני שלושה-ארבעה חודשים מצאתי את עצמי נשקלת אחרי המון זמן שהתנזרתי מזה וגיליתי לתדהמתי ששקלתי 61. לא הרגשתי שנראיתי רע אבל המספר הפחיד אותי והחלטתי לאכול בריא יותר וכך ירדתי ל57. אני חושבת שהקש ששבר את גב הגמל התחלק לשניים- הבילוי בים בפעם הראשונה השנה ומציאת השמלה שלי לנשף של סוף יב. שני אלה גרמו לי לחזור להרגליי הישנים. ככה בבום.
בבום דילגתי על ארוחות.
בבום שתיתי מים, תה וקפה בשביל למלא את החלל הריק.
בבום הרגשתי אשמה על כל ביס.
אני רוצה לחזור למשקל הקודם שלי ואני לא מצליחה לעשות דיאטה נורמאלית.
נדפקתי.
מאז שנכנסתי לזה אני לא יכולה להיות בראש של דיאטה בריאה כי זה פשוט הכול או כלום. זה או שאני אוכלת יותר מדי ורוצה להקיא או שאני מרגישה חלשה ונתקפת סחרחורות אבל נהנית מהבטן השטוחה.
אני לא יודעת למה אני כותבת כאן אבל אני יודעת שהכתיבה תעזור לי להבין מה אני רוצה מעצמי כי אני לא החלטית.
אני אכתוב לי יומני אכילה ונראה איך ארגיש לגבי זה.
בוקר- X
צהריים- חמישה תותים
ביניים- קפה בלי סוכר עם קצת חלב סויה
ערב- בייגל עם טופוטי, חצי עגבנייה וחצי מלפפון
מרגישה מאוד מסוחררת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
disordered-me