כואב
לחשוב כל כך מהר, להחליק מחוץ לעולם
להכנס
ולצאת לפני שהשדים תופסים אותך
כמו משחק
ילדים עם כוחות על, אסור שיגלו אותך
תמיד
מדהים להשיג עוד אמצעים, כוחות עולם מומצאים
 
דם זורם
כמו מים אבודים, צנצנות שבורות בעלות אלף ידיים
קטנות
משורטטות, כמו שזימנו את הישויות והרגשנו כוכבים
ודיברנו
עם פסלים ושרפנו נחשים וחלמנו על לחיות כמו גדולים
ערבבנו
רגשות ומחקנו נפשות.
 
ועכשיו
כל העולם מתפורר כאילו הוא נבנה מחדש ואסור להסתכל
בלי
להתחלק והכל לא נגיש והטלפון לא שמיש והמסך הזה שביש
זה לא
פשוט להיות שונה, כל המצב הזה דומה
איך
להגיד "לא" לעולם שכולו כבר "כן" מוכן...
 
לחיות
בשכחה זאת צרה צרורה והכל מפחיד כמו מוות בעלטה
מתוך
הזיה צלולה של הכרה עקורה.
עכשיו
כולם להשתחוות ולראות את הצללים מקיאים חזרה
הלך רוח
עם המון מצב רוח.